ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני נואמת ונותנת למליאת הכנסת את התשובה בשם שר הביטחון במענה על הצעת האי-אמון. יש שני עקרונות יסוד, בראייתי, לחקיקה בנושא: הראשון, קידום שירות צבאי אפקטיבי של בני הציבור החרדי תוך אפשרות לשימור אורח החיים החרדי; השני הוא שימור עולם התורה. שר הביטחון אומר שהוא לא יקדם חקיקה שלא תשמור על שני העקרונות האלה. החקיקה היא משימה מורכבת אך הכרחית, כשהמציאות הקיימת היא עשרות שנים של אי-גיוס. ובואו, כבר היינו שם בהחלט, ראינו, היינו בממשלות קודמות. אנשים שהיום נמצאים בתפקידי מפתח היו שרי ביטחון, היו רמטכ"לים, ובמשך שנים לא קידמו גיוס. כיום ניצב בפנינו אתגר עצום: להביא לתיקון בשירות הביטחון. המשבר הנוכחי לאחר 7 באוקטובר מייצר גם הזדמנות שבה ניתן יהיה לקדם את החקיקה ובכך לתת מענה לצורכי צה"ל. הדרך הנכונה לקידום החקיקה היא הידברות משותפת והסכמה רחבה על יעד שבסבירות גבוהה ימומש.

החברה החרדית תהווה בעתיד כשליש מאוכלוסיית מדינת ישראל, ולכן אי-השתתפותה בשירות הביטחון ובכלכלה תשפיע באופן דרמטי על המדינה. בדיוק משום כך אנו פועלים לקדם את החקיקה המבוססת על הידברות, הסכמה של כלל הציבור, כולל גם של מנהיגי ציבור מקרב המגזר החרדי. קבענו יעדי גיוס העולים בהדרגה, מתוך התחשבות במסלולים מותאמים למגזר החרדי, וזאת כדי להבטיח לכל מתגייס חרדי סביבה מתאימה ומעטפת שירות תומכת לאורח החיים שלו. היעד בהקשר הזה הוא ברור: חרדי שנכנס לצה"ל כחרדי – יוכל גם לצאת מצה"ל כחרדי. מימוש היעד הזה יוכל להביא איתו שינוי דרמטי בכך שבדורות הבאים השירות בצה"ל יהפוך לנורמה רווחת גם בחברה החרדית.

חברות וחברי הכנסת, מאז כניסתו של שר הביטחון לתפקיד ומתוך החשיבות הרבה שהוא מייחס להשלמת תהליך החקיקה שבלעדיו התוכנית לגייס את בני הציבור החרדי צפויה להיכשל, השקעתי – הוא מציין – שעות מרובות בשיח עם דרגי המקצוע בצה"ל, עם נציגי הציבור החרדי, עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, עם קבוצות ונציגים מקרב הציבור, וכן עם היועצת המשפטית לממשלה, וזאת על מנת לגבש את העקרונות הנדרשים להצעת החוק לשם הצגתם בפני חברי הוועדה, ולהתקדם בתהליך החקיקה. העקרונות המונחים בפני ועדת החוץ והביטחון מביאים בחשבון את המציאות שהשתנתה מאז 7 באוקטובר, את המלחמה הרב-זירתית שישראל מצויה בה, ואת הצורך להקל את הנטל הכבד שבו נושאים כיום חיילי הסדיר, הקבע והמילואים בגבורה ובהקרבה גדולה.

זוהי הצעה שמהווה מענה לצורך בהגדלת הסד"כ הצה"לי ובמימוש המשימה ההיסטורית של שילוב בני המגזר החרדי בצה"ל. התאמת המסגרות והמסלולים, קביעת יעדי גיוס מדורגים בהסכמה עם נציגי המגזר החרדי והגדרת סנקציות אפקטיביות, מוסדיות ואישיות – כל אלו יחד יבטיחו עמידה באותם יעדים. וכשאני מדבר – בשמו, הוא אומר – על קביעת יעדים בהסכמה, נדמה שהמציאות שכולנו עדים לה בשבועות האחרונים מוכיחה מדוע ההסכמה הזאת נחוצה: למרות שצה"ל קבע יעד של 4,800 מגויסים לשנת הגיוס 2024, והוציא אלפי צווי גיוס לחרדים, והחוק מטיל סנקציות פליליות על מי שאינו מתגייס – בפועל רק אחוזים בודדים התייצבו לשירות. את המצב הזה נוכל לפתור כאשר נעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, כאמור, על ידי הסכמה.

בהקשר זה אני מבקש להתייחס – בשמו – לעמדה שהוצגה על ידי אגף כוח האדם בצה"ל, שלפיה משנת 2026 ואילך לצה"ל תהיה היכולת לקלוט מספר בלתי מוגבל של מתגייסים מהמגזר החרדי. חשוב להבחין בין שני מושגים שונים בתכלית: גיוס וקליטה. היכולת לקלוט קשורה אך ורק לקיבולת המייצרת תהליכי מיון ומסלולים מותאמים, ובעניין הזה אני סומך על צה"ל שידע להיערך כראוי. לעומת זאת, היכולת לגייס בפועל קשורה למרחבי ההסכמה עם המגזר החרדי ולקיומו של חוק המסדיר את מעמדם של לומדי התורה שתורתם אומנותם. ולכן, ללא אותו גיוס, המתבסס כאמור על איזון בין הצרכים שפירטתי לתמיכת הנהגת הציבור החרדי, וללא אותו הסדר חוקי, יכולת הקליטה נותרת על הנייר בלבד, כפי שציינה גם צמרת צה"ל בהמשך לדבריהם בדבר יכולת הקליטה.

אני מבקש – זה בשמו של שר הביטחון – להזכיר לכולנו את העקרונות המרכזיים של ההסדר שאותו אנו מקדמים: היעד שלנו הוא להביא לגיוסם של כ-50% מהמחזור השנתי של בני 18 מהמגזר החרדי בתוך שבע שנים, לעומת 7% המתגייסים כיום. ההגעה ליעד הזה תהיה מדורגת: בשנה הראשונה – 4,800 מתגייסים; בשנה השנייה – 5,700 מתגייסים, בהתאם לאומדנים שקבע צה"ל, העלייה היא הדרגתית ותימשך עד להגעה ליעד של 50% מתגייסים בשנה השביעית, שהם 9,000 מתגייסים חדשים לשנה. מדובר בתוספת של עשרות אלפי משרתים בשרות צבאי משמעותי, בסדיר ובמילואים. גיל הפטור יעמוד על 26.

על מנת לוודא שתהיה עמידה ביעדים, בניגוד להסדרים קודמים, כולל ההסדר של סנקציות כלכליות לאי-עמידה ביעדים השנתיים גם סנקציות מוסדיות על הישיבות בגין כל תלמיד שמיועד לשירות ביטחון, וגם סנקציות אישיות על כלל המיועדים לשירות ביטחון, אלו הלומדים ואלו שאינם לומדים. מעבר לכך, מי שלא לומד ולא מתגייס ייחשב כמפר חוק על כל המשתמע מכך.

ההצעה ממסדת מנגנוני אכיפה שיבטיחו את קיום הוראות החוק ביחס למוסדות הלימוד, לרבות כל התנאים המאפשרים לקבל דחיית שירות לאלו שתורתם אומנותם. ההסדר קובע גם כי שירות אזרחי-לאומי כמו בזק"א לא ייכלל ביעדים השנתיים, למעט שירות במסלול הביטחוני – מג"ב, שב"כ, שב"ס וכדומה, וכל זאת תחת הגבלה מספרית, שתכליתה ברורה: לשמר את העדיפות לשירות בצה"ל. החוק כולל גם, כאמור, התייחסות למסלולי שירות ייחודיים לחרדים, וכן מגדיר הטבות והעדפות שיינתנו למשרתים.

חברותיי, חברי הכנסת, המציאות הביטחונית המורכבת – זו הנוכחית וזאת הצפויה לנו – ולצידה נתוני הדמוגרפיה הישראלית, מתלכדים לכדי הבנה ברורה: עלינו לעשות כל שניתן על מנת להרחיב את סדר הכוחות בצה"ל, וכל זאת תוך שאנו פועלים בחוכמה, בשיתופיות ומתוך הבנת גודל השעה, ייחודה של החברה החרדית, וכמובן, חשיבותו של לימוד התורה. מערכת הביטחון בראשותי – אומר השר – וממשלת ישראל כולה, מחויבות לעקרונות הללו, ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת אי-האמון שהוגשה. תודה לכם, בשם שר הביטחון.

תגיד לי, תגיד אתה, שהח"כית שלך מרע"מ, ואני מצטטת מה שהיא אמרה: לא שחטו תינוקות ולא אנסו נשים. תגיד לי, אתה תבוא ותטיף פה מוסר איזה ממשלה צריכה להיות ואיזה ראש ממשלה צריך להיות?

במיוחד כשחברי הכנסת שלך התעוררו, ואמרו שהיא צריכה להיות מחוץ לסיעה שלך. תגיד לי, זה נראה לך?

חמץ? אתה מעז לשאול אותי על חמץ? אתה מעז לשאול אותי על חמץ? שזה השורש שלנו, של היהדות שלנו, של הזהות היהודית שלנו פה, בארץ הזאת – –

– – שבלי זה אין לנו מה לחפש פה. אתה מעז לבוא ולהגיד לי על הממשלה הקודמת? מי זה הממשלה הקודמת? לא שמרה על הזהות היהודית. מי שלא ישמור על הזהות היהודית לא תהיה לו סיבה להיות במדינה הזאת.

לא, אני לא רוצה שתענה לי. אין לי מה שתענה לי. ברוך השם שאת הממשלה ההיא זכיתי להפיל, ושלא אתה תהיה על ההגה בממשלה של 61 – מי שמוביל.

אז ביום חמישי השבוע, חבריי חברי הכנסת והיושב-ראש, יתכנס ויערוך השופט עמית טקס הכתרה לעצמו, אחרי שבית המשפט כינס בניגוד לחוק את הוועדה שסמכות הכינוס שלה נתונה אך ורק בידי שר המשפטים. הוועדה הזאת, שהתכנסה מבלי שזומנה כחוק כאמור, בחרה, כמה מפתיע, את מי שבית המשפט, שהורה על כינוסה, רצה שייבחר. מה שנקרא, מופת של ניגוד עניינים. כצפוי וכמתבקש, ראשי המדינה לא יהיו חלק מההצגה הזאת ששופטי בית המשפט העליון והשופט עמית ארגנו לעצמם, ולכן גם לא ישתתפו בטקס ההכתרה העצמי הזה. לא שר המשפטים יריב לוין ישתתף, לא ראש הממשלה בנימין נתניהו ישתתף, לא יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה ולא אף שר אחר ממשלת ישראל.

אבל מי כן כבר הזדרז להודיע שהוא ישתתף? יושב-ראש האופוזיציה יאיר אנחנו-הרוב לפיד. לא מפתיע שחבר הכנסת יאיר לפיד בטוח שהוא מייצג את רוב העם. זה הגיוני. בפרט הסקר האחרון בערוץ 14, שנתן לו חמישה מנדטים. האמת שאני מבינה אותו, קרובים שם לאחוז החסימה, אז חייבים לנצל הזדמנויות. מי יודע עוד כמה הזדמנויות שם יהיו לאנשים להשתמש בתואר חברי כנסת, ובטח יושב-ראש האופוזיציה. מה זה משנה אם זה טקס הכתרת שופטים, שבו מתייצבת רק האופוזיציה, והוא פיגוע תדמיתי של בית המשפט, שמרסק את אמון הציבור בו – –

– – שהופך את בית המשפט לגורם צבוע פוליטית יותר מאי פעם? העיקר הסיבוב הפוליטי והציני. תאמינו לי, גם יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד מבין את זה מצוין, אבל כנראה לא אכפת לו מבית המשפט ולא מעניין אותו השופט עמית, ומעניין אותו רק הרוב של לפיד. אז לך, כבוד יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד, לאירוע, תודיע שאתה הרוב, דבר בשם מיליוני מצביעיך, ורגע לפני שאתה יורד מהבמה הפוליטית, אל תשכח לעדכן אותנו ש"תם עידן נתניהו". תודה רבה לכולם.