קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דומה שמאז אתמול אנחנו מתחילים, לראשונה מאז 7 באוקטובר, לבנות מחדש את האמון במדינת ישראל. אמון שהופר. למעלה מ-1,200 ישראלים נהרגו, ולמעלה מ-240 נחטפו לרצועת עזה. אני חושב שאתמול עסקנו ועוד נעסוק רבות בחזרתן של רומי, אמילי ודורון, ובעזרת השם, יצטרפו אליהן עוד 94 חטופים וחטופות.
אבל בתוך היום המרגש הזה, מן הראוי לציין ולזכור גם את חזרת גופתו של אורון שאול. אורון שאול, שנפל בקרב לפני עשר וחצי שנים, ב-20 ביולי 2014, בשג'אעייה, במהלך מבצע צוק איתן, הוכר כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע. בלחימה של חטיבת גולני שם נפגע הנגמ"ש של אורון מירי טיל נ"ט. שישה חיילים נהרגו במקום, ואורון נעדר. הרגישות הרבה שהייתה וישנה בישראל לחטופים נוצלה על ידי החמאס בהתחלה כדי לטעון שאורון שאול חטוף בידם, וכאמור, התברר לאחר מכן שהוא נהרג וגופתו בידיהם. במבצע מזהיר של צה"ל ושאר זרועות הביטחון הובא אורון לקבר ישראל, והיום נקבר על ידי משפחתו. ולמה זה כל כך חשוב? זה כל כך חשוב, כי כשמאבדים אמון בדברים הגדולים, דווקא כאן אנחנו נמדדים. כי הסיפור הזה שגדלנו עליו – שמדינת ישראל תעשה הכול להחזיר אותך בחיים, אבל גם את גופתך לקבר ישראל – הוא חלק ממה שעושה אותנו מי שאנחנו.
ואני רוצה לספר פה איזה סיפור אישי שהייתי מעורב בו. לפני 17 שנים נהרג בהיתקלות חייל שלי ברצועת עזה. אני הייתי אז סמג"ד, והכוח שהיה איתו דאג שהוא יחולץ. הוא היה במצב אנוש, ולאחר מכן נקבע מותו. בשלב מסוים עליתי מול מפקד הכוח בקשר ואמרתי לו: גיא, למה אתם לא חוזרים? והוא אמר לי: קינלי, יש חלק בגופה שנשאר בשטח. אמרתי לו: אתה מבין שאנחנו הולכים לסכן אתכם, עשרות חיילים, כדי להביא את זה. הוא אמר לי: זאת החלטה שלי בשטח. אני מבקש שתלך איתי. עברו ארבע שעות, ואני זוכר את זה כמו היום: אור ראשון עלה, ו-40 ומשהו חיילים צועדים עייפים, כואבים, שניים מהם גם פצועים, גם הכלב של עוקץ שהיה איתם פצוע מדמם, והם מחזיקים בשק את חלק גופתו של אותו חייל שנפל בקרב. כי לא רק חיילים פצועים לא משאירים בשטח, גם חלקים לא משאירים בשטח. כן, זה המוסר, זה הערך. זו ההקרבה של חיילינו. גם על זה נגדל את אנשינו. כן, גם הבאה לקבר ישראל היא חשובה מאין כמוה. תודה.
358 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.