קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, בימים האחרונים אנחנו רואים איזשהו קמפיין נגד רמטכ"ל צבא ההגנה לישראל. לא מצאו לעצמם אויב מחוץ לגבולות המדינה, אז התחילו עם הרמטכ"ל. ואנחנו שומעים אמירות הזויות של סמוטריץ', שאומר: אם הוא לא ילך, נוליך אותו. שרים אחרים אומרים: אין לו רוח קרב. ועכשיו אני שואל את עצמי, זה אותו רמטכ"ל שהביא את ההישגים הכי גדולים למדינת ישראל? זה אותו רמטכ"ל שקיבל על עצמו אחריות מייד? אמר: אני מבין, היה פה מחדל, אני צריך ללכת וכל מי שהיה קשור צריך ללכת. היחידים שלא מבינים שגם הם צריכים ללכת יושבים בשולחן הזה: ראש הממשלה, שלא לקח אחריות; סמוטריץ', שיושב בקבינט ולא לקח אחריות. כל מי שמבקר את הרמטכ"ל לא חלם אפילו לקחת אחריות.
ואני שואל את עצמי, מה אני רואה שהם לא רואים? מה כל מדינת ישראל רואה שהם לא רואים? איך יכול להיות שהאנשים שישבו בקבינט, האנשים שהתעלמו מאזהרות אמ"ן, האנשים שהתעלמו מכל מי שבא והרים דגל אדום ואמר: חבר'ה, אתם מפרקים את העם, קורעים את המדינה, יקרה פה אסון – עכשיו, יותר מזה, שבועיים לפני ראש האופוזיציה לפיד עשה מסיבת עיתונאים, אמר: ראיתי את החומר המודיעיני, אנחנו רגע לפני אסון ביטחוני. כולם ראו, רק הם לא ראו. ועכשיו, לא מספיק זה – יש פה עזות מצח וחוצפה של אותם אנשים שהם אשמים באירוע, שצריכים לקחת אחריות וללכת הביתה, ועכשיו נופלים על הרמטכ"ל. עכשיו, זה לא נגמר ברמטכ"ל. זה הרמטכ"ל, זו הפצ"רית, זה כולם חוץ מהם.
ואני שואל את עצמי, באמת, אני שואל את עצמי, איך יכול להיות שהחבורה ההזויה הזו בשלטון עדיין? איך יכול להיות שכל מדינת ישראל – כל בן אדם בעולם מבין שראש החברה קודם כול לוקח את האחריות, ואחריו כל שאר המנהלים, כמו בכל מקום מתוקן. אין מדינה אחת בעולם – בבוטסואנה, אפריקה, אם היה קורה דבר כזה, ראש הממשלה לא היה מתפטר ואיתו כל הקבינט הביטחוני שלו? חייב לקחת אחריות על המחדל הכי גדול שקרה במדינת ישראל. הזיה, פשוט הזיה. ובסוף הם תוקפים את זה שהציל את מדינת ישראל יחד עם הצבא הכי גיבור בעולם. אין בושה כזו.
ומשפט לסיום. אני רוצה לפנות לחבר הכנסת מאיר כהן, שהיום קיים את אחד הדיונים החשובים ביותר שהיו בבית הזה, על אפליות בין דם לדם, בין ציבור אשכנזי לציבור מזרחי. אני יכול לומר לכם, הייתי ראש מינהל חינוך, ראיתי את זה בעיניים שלי, זה קיים, ולא יכול להיות שישבו פה סיעות חרדיות בבית הזה ולא יגידו: נכון, זה קורה, צריך לתקן את זה. אתם שומעים דממה, זה לא קיים מבחינתם. ואני אומר לכם, זה קיים. חבריי מש"ס יודעים שזה קיים; מאיר כהן, שהיה ראש עיר, יודע שזה קיים; כולנו יודעים שזה קיים, והם מנסים להתעלם מזה. מנסים לתקן את הבעיה בזה שירימו את הרמה של החינוך האחר. לא, זה לא הפתרון. הפתרון יהיה שכל ילד וילדה במדינת ישראל שווים, לא משנה אם ההורים שלהם אשכנזים או ההורים שלהם ספרדים, הם שווים.
ואני רוצה לומר לכם משהו, אין יותר בישראל ספרדים-אשכנזים. אני כץ, אימא שלי תוניסאית, אבא שלי הונגרי – לאיזה בית ספר אני אמור ללכת?
483 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.