קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת, אנחנו אחרי שעות מטלטלות, והזכות לראות את השבות שלנו כבר לא חטופות – וכך אני מבקשת גם מהציבור לקרוא להן, הן השבות, הבנות שלנו. היה מקסים לראות אותן ומרגש. עם זאת, יש לנו עוד חטופים רבים שמצויים בעזה, ומחובתנו לדאוג להשיב עד החטוף האחרון.
ביום שבת, בעצרת שמתקיימת בכל מוצאי שבת בשער הנגב, דיברה לישי לביא-מירן, שבעלה לא מופיע ברשימות, וכנראה יצטרך לצאת – אני מקווה שאף אחד לא יטרפד ולא יאיים ולא ייכנס שוב למלחמה, ושנזכה לראות אותו. וכך היא אמרה – אגב, לישי היא רעייתו של עמרי מירן, אשר נחטף מביתו בקיבוץ נחל עוז לעיני בנותיו רוני ועלמא במהלך השבת השחורה: לפני שבוע, היא כותבת, ציינתי יום הולדת 40. לא שיערתי לעצמי שככה משבר גיל ה-40 שלי ייראה, במאבק בלתי פוסק להחזיר את עמרי אלינו. כשכיבינו את הנרות על העוגה רוני ועלמא ביקשו רק משאלה אחת: שאבא עמרי יחזור מעזה. ואני בלב ביקשתי שההסכם ייחתם עד השבוע הבא, כדי שנראה שיש סיכוי שאבא עמרי יהיה פה כשנחגוג יום הולדת שנתיים לעלמא.
לישי כתבה נאום מקסים וארוך, ומאחר שזמני, לצערי, קצת מוגבל כאן, אז אני אפנה בשמה, מה שהיא מבקשת: אבקש מכם ומהציבור כולו, תהיו איתנו, תמשיכו להיות איתנו עד שעמרי יחזור וישמע את המילה "אבא". עד שיחזיק את רוני ועלמא קרוב לליבו. בבקשה, תהיו איתנו עד שאחרון החטופים יהיה כאן. לא משאירים אף אחד מאחור. הבנות שלי צריכות אתכם, הילדים של כולנו צריכים אתכם. כמו שאמרתי לראש הממשלה והסתכלתי לו ישר בעיניים, כך אני פונה לכל הנהגת ישראל: אל תעצרו את המהלך הזה. התחילו והשלימו את ההסכם עד להשבת כל החטופים. ראשי צלול ואני מבינה הכול, אבל אי-אפשר כבר לשקר לי.
וזה המקום באמת לומר ללישי ולכל שאר משפחות החטופים: אנחנו נמשיך להיות לצידכם. אנחנו נגיע, נהיה איתכם, נחבק, עד שאחרון החטופים יגיע. ואף אחד לא יטרפד את זה, ושלא ינסו אותנו. תודה.
301 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.