קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, טרוריסטים הם טרוריסטים הם טרוריסטים. אתמול כאב לי מאוד לראות את הציוץ האומלל הזה של ההשוואה בין טרוריסטים לבין בני עמנו שנטבחו, שנרצחו, שנחטפו, שנאנסו ב-7 באוקטובר. ואני נזכרת באחד הסיורים שלי לקיבוץ ניר עוז, ממש בתחילת המלחמה – זה היה לדעתי ממש בשבוע הראשון או תחילת השבוע השני. ואני נזכרת בבני משפחת קדם סימן טוב, משפחה שאף אחד מאיתנו לא יכול לשכוח – תמר, יונתן ושלושת ילדיהם, ארבל, שחר ועומר, שנרצחו בדם קר. והמחשבה שהמשפחה המקסימה הזאת, עם שלושת הילדים הקטנטנים המתוקים האלה, נרצחה בדם קר, ושמים אותם באותו משפט עם טרוריסטים מתועבים, שרצחו את המשפחה הזאת, היא בלתי נסבלת. ואין מקום לאמירות כאלה ולהשוואות כאלה בכנסת ישראל. אני חושבת שזו הייתה אמירה פשוט נבזית ושפלה מצד חבר הכנסת איימן עודה. אני חושבת שהוא צריך לחזור בו ולהתנצל עמוקות. אני חושבת שהוא חוטא לבני עמו ולחברה הערבית בישראל, הוא עושה לה עוול עם האמירה הנוראית הזאת של אתמול.
אני זוכרת שברגעים האלה בקיבוץ ניר עוז – חבריי פה, חלקנו היינו שם ביחד – באחת החצרות של הבתים שנכנסנו אליהם הייתה מגרפה עם שערות של אישה, שהם גררו את הגופה. זו רק דוגמה אחת, יש עוד הרבה, אני לא רוצה להיכנס אליהן פה. אבל אנחנו לא שוכחים מה קרה ב-7 באוקטובר. ואני לא שוכחת, ב-7 באוקטובר ב-07:00 – הודעות מדבי בווטסאפ, שיורים לה מחוץ לבית, ואנחנו לא מבינים מה קורה. ואני לא שוכחת את בני משפחתה שהיו נצורים בכפר עזה, את הבנות שלה והנכדות שלה ומשפחתן. ואני לא שוכחת את נירה שפק, חברת הכנסת לשעבר, שנלחמה, נלחמה. יצאה ונלחמה. ואנחנו לעולם לא נשכח את מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, ולא ניתן שתהיה השוואה כל כך כל כך אומללה. תודה רבה.
280 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.