קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בימים אלו מדינה ואומה שלמה מחכה ומייחלת לשחרור בניה ובנותיה.
אלו ימים של חוסר ודאות, ימים שבהם אנו נקרעים בין האפלה לאורה, נושאים תפילה ונאחזים באמונה כי יש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם. העסקה עם בני השטן כואבת לכולנו, אבל קדושת החיים הכריעה את הכף. היא קדושה וחשובה יותר מכל ערך ומטרה. אנחנו לא עם שמקדש את הניצחון – אנו מקדשים את החיים.
כשר הממונה לביטוח הלאומי, כאבם של בני המשפחות השכולות קורע את ליבי. אלו משפחות שחרב עליהן עולמן עת השכול והיגון הגיעו לביתן. הן הקריבו את מיטב בניהן ובנותיהן על מזבח החיים, ועכשיו, למגינת ליבי, רוצחי יקיריהן משתחררים בעסקה למען השבתם של החטופים.
מכובדיי, אני פונה מכאן בראש מורכן ובלב שבור לבני המשפחות השכולות: כאבכם הוא כאבי, דמעתכם היא דמעתי. את יקיריכם ואת בן דודי איתמר דורון, השם ייקום דמו, שנרצח באכזריות על ידי חוליית מחבלים במעיין ביישוב אורה, לא נוכל להשיב; אבל את ארבל יהוד, שנמצאת שם בסכנה וזועקת אלינו ממעמקי האדמה 473 ימים, אנחנו יכולים ומחובתנו להציל. אני מלא אמונה כי תמצאו מעט נחמה שבזכותכם, בזכות הקרבתכם, מדינת ישראל משיבה את בניה ובנותיה הביתה.
שלוש החטופות הגיבורות ששבו אלינו הביתה, אמילי, רומי ודורון, חבות את חייהן לכם, בני המשפחות השכולות. אתם גיבורי האומה בכל תולדות ישראל והאומה היהודית, אשר הקרבתם על מזבח החיים את חייהם של יקיריכם בשבילן. אני מאמין כי בליבכם תנסך האמונה – לא רק איבדתם חיים, אלא גם הצלתם חיים, שיביאו בעתיד עוד חיים, וכל זה נזקף לזכותכם לזיכרון עולמים.
ב-7 באוקטובר, החטופים והחטופות היו לבד. הם עמדו בודדים וחשופים מול מרצחים צמאי דם. מדינת ישראל על כל מוסדותיה לא הגנה עליהם. זו האמת. היא כואבת, היא צורבת, אבל מדינת ישראל לא עמדה בהבטחתה הבסיסית והחשובה לאזרחים, שתגן ותשמור על אזרחיה. הם הופקרו פעם אחת, לא נפקיר אותם לגורלם. נילחם על כל אחד ואחת מהם, גם בעד החלטות כואבות. המלחמה שלנו היא להציל כל חטוף וחטופה, דם מדמנו, בשר מבשרנו. זו לא חולשה ולא כניעה לטרור – זו גאווה. נחתור להמשך העסקה עד שנביא את אחרון החטופים הביתה. אנחנו נחושים לרפא את נפש האומה, את נפשנו, ורק השבתם תרפא את כאבנו.
אנו העם המוסרי בעולם. גם אחרי עשור לא שכחנו את סמ"ר אורון שאול, השם ייקום דמו, וחיילינו הגיבורים והאמיצים החזירו אותו אחר מאמצים גדולים ועבודה של שנים, ובשעות אלו הוא מובא אחר כבוד למנוחת עולמים, לקבר ישראל.
התיעוד המצמרר של שלוש החטופות הוכיח לנו כמה העולם הנאור לא עשה מספיק, וחלקם לא עשו בכלל, לטובת שחרור החטופים. מאיפה העזות של חלק ממנהיגי העולם לצייר מציאות שיש פה שני צדדים למלחמה? יש פה נאצים, שאין להם שום קשר לבני אנוש. נאצים שכל מהותם לרצוח, ואף את בני עמם. באיזה צד העולם – בצד של הנשים החטופות המסכנות שמבוהלות עד מוות מההמון, או בצד של חיות האדם שמנסות לרצוח אותן? אין פה אפור, יש פה מציאות של שחור ולבן שצבועה בדם.
העסקה היא לא קלה עבורנו. לא רק במחיר הכואב של שחרור המחבלים, גם מבחינת הזמן בין השחרורים. כל יום הוא גורלי עבורן. ניסינו לעשות כמה שיותר מהר את השחרורים ולא לחכות שבוע, אבל לצערי, היינו די בודדים בלחץ שהפעלנו מול החמאס. אם כלל המדינות היו מקימות קואליציה נגדם, עם פעולות אקטיביות, הייתה פה מציאות אחרת.
מכובדיי, לסיום דבריי, במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר חדרו משטח רצועת עזה לשטחה של מדינת ישראל כ-6,000 מחבלים מהיבשה, מהאוויר ומהים, ותקפו באכזריות אזרחים, ובהם חיילים ואנשי כוחות הביטחון. כמו כן שוגרו ביום זה כ-4,300 רקטות לשטחה של מדינת ישראל. במתקפה זו נרצחו כ-1,145 אזרחים ישראלים, ובהם 366 אנשי כוחות הביטחון, נפצעו אלפים, ונחטפו לשטח רצועת עזה 251 אנשים, ובהם אזרחים, חיילים ונתינים זרים. האירועים שהתרחשו ביום 7 באוקטובר חריגים הן בהיקף הנפגעים והן בחומרת הפגיעות ובמגוון שלהן, ודורשים מענים נוספים על אלה הקבועים בחוק. ועל כן, ביום כ"ח באדר ב' התשפ"ד מונתה על ידי שר האוצר ועדה ציבורית למתן סיוע לנפגעים מהאירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר, בהתאם להחלטה 2185.
הסיוע והמענים הנוספים לנפגעים מאירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר יינתנו באמצעות המוסד לביטוח לאומי, בהתאם להסכם לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי. בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק, רשאי המוסד לביטוח לאומי להעניק הטבות סוציאליות מכוח הסכם לפי סעיף זה רק למי שהוא תושב ישראל. כדי לאפשר מתן סיוע כאמור בהמלצות הוועדה הציבורית שאומצו בהחלטה 2185 גם לנפגעים שאינם תושבי ישראל, מוצע לתקן את החוק כך שהמוסד יהיה רשאי להעניק סיוע ומענים נוספים גם למי שאינו תושב, וזאת במסגרת הסכם לפי סעיף 9 לחוק, שייערך בין המוסד לביטוח לאומי למשרד האוצר, המתגבש בימים אלו.
תודה רבה. אני מבקש מכולם להצביע, ומקווה, וכולנו תקווה, שהחטופים והחטופות ישובו לביתם ויבואו ימים טובים יותר, בעזרת השם.
737 מילים של יואב בן צור. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.