ממשלה שפוגעת בצה"ל כצבא העם

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד יושב-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת השכל קודם שאלה למה נותנים רק לדודי – למה רק דודי עולה כל הזמן, למה רק דודי עולה באי-אמון. שאלה יפה היא שאלה. אז התמזל המזל ודודי היה צריך לצאת, ושלחו – – –

יפה, אז גלעד קריב באמת טוען שלא צריך רבנים ראשיים, אני אסביר לך למה כן צריך רבנים ראשיים. אבל בגלל שחברת הכנסת השכל שאלה למה רק דודי עולה – אז יצא שדודי לא פה, ואני צריך לענות במקומו.

גם נגיע לזה בהמשך.

אנחנו גם נגיע לזה בהמשך, אנחנו ננסה להסביר הכול, בעזרת השם.

בזמן הנאום שיש לי כאן אני אנסה להגיע גם לזה, בעזרת השם. פרה-פרה.

את רואה, הינה, ברוך השם, מר קריב מצא קשרים בין הנאום, שהוא בלתי מוגבל, לבין הבחירות. אבל איפה הטעות שלך? חבר הכנסת קריב, איפה הטעות שלך? אני לאחרונה, חשוב לי שתשמע, באמת אני אומר, שומע הרבה חברי כנסת, עיתונאים ועוד, בתקשורת, מדברים נגד הסחבת שהייתה בבחירות לרבנות הראשית לישראל. יש אנשים, כמו שחלק ציינו פה, שאומרים: מה אני צריך את זה בכלל? אבל חלק, אני יודע, קצת יותר קשורים למסורת, מבינים את החשיבות, לאו דווקא דתיים, אומרים: אני רוצה רבנים ראשיים. צריך לדון מה התפקיד שלהם, אני חושב שהתפקיד שלהם הוא הרבה מעבר לייצוגי; מי שיודע את הפעילות של הרבנים הראשיים לישראל כאנשים שנמצאים בדרג הרבני הגבוה ביותר, יודע כמה עול היה על הכתפיים שלהם.

אני אספר לך, בגלל שאני – היה כנס של פרידה מהרבנים הראשיים, והוא לווה בחלוקת 1,000 תעודות לדיינים חדשים, רבני ערים ועוד יורה יורה – כל מה שהם צריכים. אני אמרתי שם שהקדנציה הזאת של הרבנים הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו תיזכר, וילמדו את זה עוד הרבה מאוד שנים, כרבנים שהצטרכו להתמודד בשתי סוגיות שמעולם לא דנו בהן, למשל סוגיית הקורונה. אני חושב שהשאלות ההלכתיות שהגיעו לשולחנם של הרבנים הראשיים בסוגיית הקורונה, לא היה דבר כזה. אתה יודע, רב היום, יש לו שאלה הלכתית, הוא מסתכל על הפוסקים שקדמו לו בדורות הקודמים. מי שפותח את ספר ילקוט יוסף של הראשון לציון הרב יצחק יודע שכל תשובה שלו – ואבא שלו, הרב עובדיה, בוודאי – עשרות, אולי מאות תשובות בהלכה, אבל כמעט שאין בפוסקים שאלות של מגפות. לא היה. אני חושב שכשהגיעה לפתחם סוגיית הקורונה, אתה ראית את הפסיקות פעם אחר פעם – – –

אתה צודק, היו הרבה רבנים שפסקו, אבל בסוף אתה צריך מישהו שישב בראש השולחן וייתן הנחיות גם לממשלה בנושאים הדתיים. כשרב ראשי נותן פסק, יש לזה משמעות, יותר מאשר רב עיר או רב שהוא לא רב מטעם.

אבל צריך לדעת עוד משהו. במלחמה האחרונה – – –

נכון, נכון, נכון, הפסיקות ההלכתיות שהרבנים הראשיים נתנו הן רק בגלל שהבינו שעל הכתפיים שלהם יש משא לא פשוט, משא גדול מאוד של אחריות. עכשיו, אתה יודע, מי שמכיר את הפסיקות של הרב עובדיה יודע שזה לא רק פסיקות הלכה; שאלו אותו מה לעשות, והוא אומר לך מותר או אסור. בסוף אלה הלכות, אתה יודע, שבהן אתה לוקח על עצמך אחריות כמנהיג, כאדם שנמצא בראש – נשיא בית הדין הגדול, נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל.

עכשיו, אתה שואל אותי: כבר אין לנו רבנים ראשיים עכשיו, מה יהיה? אז אני אענה לך: בסוף יגיע היום, שאני מקווה מאוד מאוד שלא נגיע לשם – הרי הרבנים הראשיים לישראל, בסוף הם מקבלים את ההחלטה על כל הכשרות של היבוא. אף אחד לא רוצה להיות במקום שלחיה אין כשרות, אף אחד לא רוצה להגיע למקום הזה. יתרה מזאת, שאלות שמגיעות להכרעות מועצת הרבנות הראשית לישראל – אני אתן לך דוגמה: כניסה של בשר מסוים לארץ, לא רק כשרות, הוספה של דברים שלא היו, ירקות, שאנחנו נוהגים רק משהו מסוים, רוצים להרחיב אותו לעוד סוגי פטנטים בעולם, שאין בזה תולעים – היחיד שמוסמך בחוק – – –

אנחנו שם. גם כשאתה היית יושב-ראש ועדת חוקה לא שינית את החוק הזה. רק הממשלה מבחוץ – – –

כן, אבל דעותיי ידועות, לא נפתח את זה. לא משנה. הסוגיות האלה הן סוגיות שהיחידים שיכולים לקבל החלטות עליהן הן הרבנות הראשית ומועצת הרבנות הראשית לישראל.

אני רוצה לומר לך – אני אפתיע אותך, גלעד. אני אומר לך שאם הייתה בממשלה הקודמת חובה למנות רבנים ראשיים ושר הדתות היה מונע – הרבנות הראשית – והוא היה מונע את המינוי של רבניות, הייתי עולה ומשבח מעל כל במה.

אין פה נושא שהוא קואליציה ואופוזיציה, יש פה נושא הלכתי, אם אפשר על פי ההלכה או אי-אפשר על פי ההלכה. רק על זה. גלעד, רק על כך זה קם ונופל. אין היום, אחרי חצי שנה של סאגה משפטית בינינו לבין משרד המשפטים על מי יושב-ראש הוועדה, ומי הסמכות, סיפורים שהמציאו, חידושים – אין אף נושא שנוי במחלוקת חוץ מהנושא הזה. ואנחנו היינו מוכנים לקראת פשרות מרחיקות לכת. אגב, אני לא יודע אם אתה יודע, אנחנו הסכמנו לשנות את החוק תוך כדי בחירות, עכשיו, ולהוסיף הרבה מאוד נשים בגוף הבוחר.

לא. לא אשת חבר. לא. גלעד, ראשות עיר, ראשי ערים.

הגשנו. אתה צריך לדעת את האמת, קודם כול. אני הצעתי למשרד המשפטים שאנחנו נוריד באותו מספר – לא נוריד את מספר ראשי הערים – יהיה אותו מספר ראשי ערים ונוסיף שם נשים. ראשי ערים, לא נציגי השר. זה בשביל לאזן בין גברים לנשים, אגב, דבר שמעולם לא היה. כמו שאתה יודע, נציגי השר הם עשר נשים, וגם את זה לא הסכימו, הדבר היחיד. וכשיש עימות, צריך לדעת על מה העימות, על מה הוויכוח. רק על זה הוויכוח.

אני אגיד לך, אם הריבון במשרד המשפטים היה מאשר שהעשרה של הרבנות הראשית תבוא אל השר, הייתי ממנה בכמה דקות נציגות ציבור נשים, כמו שמיניתי עשר – אבל מישהו לא רצה את זה. אגב, תדע שאנחנו, יש לנו מכתב עם כל ההשתלשלות של הדין והדברים בינינו לבין משרד המשפטים, ואנחנו, אם נצטרך להוכיח, נוכיח מי תקע את הדבר הזה.

כולם מערבבים מין בשאינו מינו, וזה בסדר לטעות. אתה טועה, וזו זכותך. לא לך אני אומר, אלא לאנשים שטועים. אומרים שיש קשר בין הדיון הזה לדחיית הבחירות לרבנים הראשיים. אני רוצה להזכיר לכולם, כשבאתי לפה לכנסת והגשתי את הצעת החוק הממשלתית לדחיית הבחירות לרבנות הראשית: זו לא הייתה גחמה של מלכיאלי, לא גחמה של משרד הדתות, זה דבר שמשרד המשפטים לקח את התשובה – – –

יפה. יפה. ברוך השם, יש ערוץ 99, שאנחנו מאוד אוהבים אותו, והכול מוסרט והכול נמצא בארכיונים, אפשר להוציא.

אני באתי לפה ואמרתי: אני בא להגן. אני לא אומר שהתווכחנו עם זה, היינו בזה, אבל זו לא הייתה גחמה שלנו, לכן אי-אפשר לערב בין האחד לשני.

אני אגיד לך יותר מזה, עברנו מערכת בחירות לרשויות מקומיות, עברנו, מי שנמצא עמוק בבחירות לרשויות – ואתה יודע, ש"ס, יש לה מעל 90 רשויות שבהן היא רצה לא לרשות, למועצה – אתה מכיר את התהליך המאוד-פוליטי הזה. יש לו משמעויות; מאוד פוליטי זה טוב, אבל עם משמעויות. יחד עם בחירות לרבנים ראשיים, שגם בבחירות שם מעורבים הרבה מאוד גורמים פוליטיים ברשויות המקומיות, אני אומר לך שהחסד שהכנסת עשתה בהעברת החוק זה היה לטוהר הבחירות.

אני אומר את זה לך. אתה מקיים איתי את השיח, אני מסתכל עליך. אבל הדבר הזה הוא היה דבר שהוא נכון. עכשיו, מכאן לבוא ולדבר על החוק הנוכחי של הרבנים, שחלק גדול מאוד מהאופוזיציה – – –

היה מישהו גאון – בסוף הרי קראנו פרשת השבוע, אתה יודע, על קרח ועדתו. רש"י אומר: קרח הרי היה אדם גדול. נכון, היושב-ראש? אתה יודע שהאר"י הקדוש כותב שצדיק כתמר יפרח, סופי תיבות "קרח", ובסוף קרח היה עם 250 ראשי סנהדריות. איך הוא הצליח בסוף להמריד כל כך הרבה אנשים גדולים נגד משה רבנו? אתה יודע מה אומר רש"י? הוא עשה ליצנות. כשעושים ליצנות, לך תסביר, תוכיח. צדקה חברת הכנסת גוטליב, שרבה איתי קודם שם, אבל צדקה.

רגע. טלי, התחלת טוב, אל תהרסי.

אני לא מפקיע שום דבר. אדם שנעול על משהו – – – אותו.

מה קורה? לקחו את חוק הרבנים, שהוא החוק שדנו עליו לפני כמה זמן והוא לא עלה. הפכו את החוק הזה בכל מיני מקומות לחוק של ג'ובים וחוק של מינויים. אני אומר לך את האמת: כשאופוזיציה מתנגדת לחוק זה מצוין, זה הנוהל. גם אנחנו, כשהיינו באופוזיציה, היו חוקים, אתם יודעים, זה המשחק. אין לי בעיה עם זה.

התשובה היא שלא. בסדר.

כשמתעמתים איתי על חוק, אני מאוד אשמח לקבל – – –

"אתה קואליציה, מצאתי הזדמנות להביך אותך, אני עושה את זה". זה הנוהל בבניין הזה. ככה הבניין הזה עובד.

3.5 מיליון. אגב, זה בדיוק כמו ה-20 מיליון של משרדים גדולים.

אין. אין. אין. בוא, כבר לא נשאר אצלי כלום.

אין. תאמין לי, משרד הדתות, אני יכול לצאת ביחד איתך, נצא לחו"ל לעשות שנור למשרד. אין כבר מה לקחת לי. עוד קיצוץ זה לפטר אנשים. נגמר. לא צריך? צריך.

אתה רוצה לבוא לעזור לי להתרים? בוא תעזור.

האמת היא, אני רוצה להגיד לך משהו.

לא. שנייה. רגע. רגע. רגע. רגע, עכשיו תקשיב. כל כסף שיקוצץ עכשיו, בקיצוץ האחרון, זה בבסיס. יש כספים שבמשך שנים הגאונים באוצר לא רצו שזה יהיה בבסיס, מכל מיני סיבות. למשל בניית מקוואות. אני מסתובב בארץ, מגיע לערים לא דתיות – כי בערים דתיות לא חסר – ואנשים אומרים לי: אנחנו צריכים פה מקווה. זה שירות דת לאנשים שצריכים. אז זה כסף קואליציוני. אתה מבין איזה מצחיק?

אנחנו עוד לא יודעים.

איזה אפס קיצוץ? אני כבר הקיצוץ החמישי אצלי.

אנחנו, בתחילת הקדנציה, על פי מה שפורסם בעיתונות? מיליארדים.

ודאי. אל, בגלל שהייתי מבוסס הרבה על כסף שהוא לא בבסיס, אז לקחו לי הרבה. יותר מזה, הכי קל בדיון, כשיש בלגן, לא בדיון ענייני, להגיד: המקוואות זה קואליציוני – תוריד. אבל יש מינימום של אחריות. אתה שואל אותי אם יש לי כספי פעולות למשרד? כמעט אין. אין. אני מאוד רוצה, יש לי הרבה מה לעשות, אבל אין. אין. מה אני יכול לעשות? הבנתי שמקצצים לכל משרדי הממשלה, כבר כמה תחנות הורידו לי. והקיצוץ האחרון יפגע לי בכוח אדם. בממשלה, אגב, הערתי על זה, וייאמר לזכותו של שר האוצר, הוא אמר לי: תראה, אנחנו לא נקצץ בכוח אדם, כי בסוף זה האנשים הכי חלשים שיש. שנשלח אותם הביתה?

ובדתות. איזה, לקחו לנו הכול. בוא איתי ביחד לעשות שנור.

אולי, אתה מציע שירה בציבור?

כי כשאני מעסיק אותך פה, זה חלק מפתירת הבעיה. תבין מה זה נתן פה כבר רבע שעה – אתה יודע איזה יופי זה? פחות בחוץ, נו מה?

התחלתי איתך בפרשת קרח. רציתי להציל משהו.

יבינו את הרש"י, נמשיך לרש"י הבא.

קודם כול, זה מנדטים ששווים הרבה. הכנסת לא נמדדת רק באנשים אלא באיכות. ולכן, ההם יש להם כוח סגולי גדול.

לא. הכוונה היא לכוח סגולי לעכב הצבעות.

מה פתאום? אנחנו צריכים שחבר – – –

לא. חבר הכנסת סולומון – ניקח לו את הפלאפון, נשים במצב טיסה, אז הוא יהיה מנותק ממה שקורה בחוץ, ואתה תראה אותו בסדר איתנו.

אני רוצה להגיד לך משהו.

אל תחמם. בוא, מספיק המצב הזה. עזוב. לא צריך עוד זה.

עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. מה שאתה שאלת – אתה הרי היית בכנסת. רון, אני עונה לך. אתה הרי היית בכנסת הקודמת.

שב פה.

יש כבוד, יפה. אתה הרי היית בכנסת הקודמת; מי כמוך זוכר כמה שעות של פיליבסטר – מי עשה? הקואליציה.

לא, אל תשכח.

ודאי. עד שמנסור אישר כל מיני דברים, ועד ששרון, אורבך ועידית.

ניר אורבך. זאת אומרת, המושג ששר עושה פיליבסטר לא הומצא בכנסת הזו.

פשוט מאוד, כשאנשים התעשתו מתוך המערכת. התעשתו. אבל ברוך השם, אנחנו, ברוך השם – – –

אני רוצה להיות רציני.

לא, לא.

תראה, אנחנו, בגלל שאנחנו מבינים את החשיבות של החוק – – –

שנייה.

תראה, אנחנו מנסים.

עם כל מיני. עם איתמר בן גביר. מנסים. עכשיו, תראה, אם – – –

להזכיר לך אצל מי אתה עבדת?

יפה, יפה. אתה רואה, ענית יפה. אנחנו לא נמשיך. אתה זוכר את בועז, שהיה רץ כאן וזה.

אומר לי רון שזה מוזר ששרים עושים פיליבסטר. אמרתי לו: מי זוכר את בועז, לאיזה פיליבסטר הוא דואג פה?

נו, אתה מבין?

נכון.

תגיד לאיתן שאנחנו זוכרים אותו יושב כאן, וגם עוזר לפיליבסטר שיקרה. בוא – – –

ומה אתה עונה להם? ומה אתה עונה להם?

טוב. אז תשמע, זאת אומרת שהעניין הזה של פיליבסטר, זה דבר – – –

אז אתה הבא אחריו. תדאג.

אז אני רוצה, כמו שהתחלתי קודם, לדבר על החוק עצמו. אז כמו שחברת הכנסת גוטליב הביאה פה קודם, גם בדברי ההסבר לחוק אני הודיתי לך שהבאת לי את הדף. לאחר דברי ההלל והשבח שם, אני חוזר לשבח על זה.

עשה זאת. אגב, חבר הכנסת סולומון, סגן יושב-ראש הכנסת, אני חושב שאתה צריך לתת תשובות לרון כץ מה אתם הולכים לעשות.

לא, אתה חלק מהמפלגה. נו, מה?

עשינו בשכל.

לא, כי היה דיון פה קודם למה שרים עושים – – –

לא, שאלה יפה שאלת. אז ענינו כאן מקודם שלמדנו מהממשלה הקודמת שגם שרים עושים פיליבסטר, וזה היה בסדר גמור. אומנם זה מוזר – – –

לא, כי הנושא הוא אי-אמון עכשיו. כי הדיון פה הוא עכשיו על אי-אמון.

חכה. אני מגיע לשם עוד מעט.

נו.

לא, לא, לא.

לא נראה לי שהשר בן גביר מתכוון להגיע למקום כזה רחוק.

לא התכוון. אם אמר – לא התכוון.

הדובר טעה.

תשמע. קודם כול, אם הוא לא, אז הוא לא בא. לא, אגב, באי-אמון גם אנחנו לא מגיעים.

מי זה? חבר הכנסת בוסקילה – מי זה?

חבר הכנסת בוסקילה – איך קוראים לו? מה השם?

אני קודם כול רוצה לברך את חבר הכנסת בוסקילה.

זו המשפחה למעלה? משפחת בוסקילה היקרה, אני רוצה לברך, קודם כול, את הרב בוסקילה לרגל היכנסו לעול תורה ומצוות – לרגל היכנסו לכנסת.

עוד מעט, אבל אני רוצה להתחיל לברך.

אבא נמצא בשליחות חשובה.

כשקארין רוצה לשאול שאלות, היא יודעת לשאול. היא לא צריכה אותך כדובר.

אה. זה ש"ס, זה ש"ס.

חבר הכנסת בוסקילה, אני רוצה לברך אותך. ברוכים הבאים לבית הזה. באת ביום שיש קצת, אתה יודע, אי אלו אי-הבנות בקואליציה. אבל בסדר, צריך להתרגל. גם את זה יש. ואם אבא מגיע הביתה מאוחר, תדעו מה הוא עושה.

בסדר גמור. אבל אתה מתחיל טוב. תתחיל לסדר קיזוזים מהיום הראשון. זה חשוב. מהיום הראשון. אתה מתחיל בסדר.

בקיצור, אז איפה רון? רון, רון כץ, אני באמצע להסביר לך את החוק. אתה בורח באמצע?

החדש.

לא, לא. אף אחד לא יכול לפגוע במותג הזה שנקרא ש"ס. אף אחד לא יכול.

מה, קארין?

לא עשה. בסדר, הוא רוצה, ואני מכבד את הרצון שלו, אבל אני לא מסתיר שאנחנו חושבים שלא ככה מתנהגים שותפים. אני רוצה להיכנס בעובי החוק ולהסביר שבחוק עצמו, שאנחנו רוצים להביא אותו עוד מעט כאן להצבעה, בחוק עצמו מוזכר שהממשלה תישא בהוצאות שכר ותקנים שאושרו כדין על פי אמות מידה שוויוניות. זאת אומרת החוק הזה בעצם מדבר על דבר שקיים כבר היום. קיים היום. אלא מה? אלא מה? כבר הרבה מאוד זמן שאנחנו לא יכולים להעביר כסף לרשויות האזוריות, למועצות האזוריות, בגלל שמשרד המשפטים – גלעד, מה חזרת? הייתי באמצע להסביר לך. חיפשתי אותך.

איזו סוגיה למדת?

אז אני פה בינתיים. פה טוב לי. אנחנו פה.

אותך חיפשתי. לא צריך, לא צריך.

אולי כן יהיה היום, אולי כן יהיה היום?

אתה שומע, גלעד? אני באמצע להקריא לך.

על אף האמור, הממשלה תישא בהוצאות שכר ותקנים שאושרו כדין, על פי אמות מידה שוויוניות.

לא, שנייה. הדבר הזה כבר קיים היום. לא, חשוב לדעת. הוא קיים היום. אלא מה? במשך שנים – זה עבר בכנסת – – –

איך?

ולא מה?

לא, אבל זה לא אותו דבר. מה שאתה אומר, אכן כתוב בעיתון. לכן אמרתי לך בהתחלה, שזה מה שהכעיס אותנו. זה לא קשור אחד לשני.

לא, לא.

הזה? החוק הזה מאפשר – אגב בסוף, המושג הזה "השר הסכים" – מי שמכיר איך מתנהל משרד ממשלתי, ודאי משרד הדתות, זה לא שקם איזה אדון מלכיאלי בבוקר עם איזה רעיון, והכול עובר. אתה עובר 12 תחנות קודמות לך, והם לא בדיוק אנשים – כולם יודעים איך זה עובד.

עכשיו החוק הזה מאפשר את שיטת התקצוב שלהם; הוא לא מאפשר לכל דכפין. החוק הקודם, אגב, שינה את גוף הבוחר. זה שני דברים שונים.

לא, לא, אבל הגוף הבוחר ההוא לא קשור למועצות האזוריות.

ואת הבלניות, וכל העובדים במקום שהם – – –

לא, לא, זה לא נכון אבל.

סעיף קטן זה יחול אף על רשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות – – –

רגע, אבל הרב – – –

אני – עד שיבואו תלמידיהם ויגידו: הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

לא. אנחנו נתחיל קודם כול מקריאת שמע של ערבית.

לא הלך – זמן קריאת שמע של שחרית. אנחנו פה – – –

לא, אמרתי את זה, אמרתי את זה.

אמרתי במפורש. אבל מה, באו גאונים – – –

באו גאונים וקראו לזה "חוק הרבנים", בשביל לעורר אמוציות. ומה שנכון – הצליחו.

אני חושב ואני רוצה לקרוא מעל הבמה הזאת לידידי וחברי השר לביטחון הלאומי, מר איתמר, חבר הכנסת איתמר בן גביר, לבוא יחד איתנו לתמוך בחוק הזה. למה? כי הוא חוק צודק.

נכון – ואני לא מקל ראש – יש לשר בן גביר טענות. אני לא מקל ראש בזה. גם אני, גם כש"ס, כן, כשיש לנו טענות שלא מתייחסים אליהן, אז בסדר, אז אנחנו כועסים. זה לגיטימי. אבל לא לבוא ולפגוע בחוק הזה. על זה, על זה אני קורא לו. למה? כי בסוף אם חלילה אנחנו לא נעלה את החוק הזה, אנחנו נגיע למצב שלא נוכל – – –

ודאי, וגם בלניות. זהו, הרבה מאוד אנשים שנצטרך לפטר אותם, ואנחנו לא רוצים להיות שמה. איך אנחנו נסתכל בעיניים של אותם אנשים, מה נגיד להם, לא הצלחנו להעביר את החוק?

עכשיו אני אקריא עוד חלק, ואסביר אותו: לפי ההסדר הקיים, סכום ההשתתפות של הרשות המקומית בתקציב של המועצה הדתית הוא פי אחד וחצי מסכום ההשתתפות של הממשלה.

אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שכל המועצות הדתיות היום מסובסדות ב-40%–60%. חלק 30%–70%, לפי החוזק.

תלוי לפי החוזק. יש מקומות ככה, מקומות ככה. יש מקומות שהם חזקים יותר, אז הוא משלם יותר. מה, מה הרציו של זה? בסוף רשות מקומית צריכה לפנות אשפה, צריכה לתת חינוך, מתנ"סים, וגם שירותי דת. מוצר. אלא מה? יש משרד ממשלתי שהוא הרגולטור על שירותי הדת. אנחנו לא בונים היום בתי עלמין. מי בונה בתי עלמין? הרשות המקומית. הוא מוציא תב"ר, מפתח את בית העלמין שלו, אחרת לא – – –

בעבר המדינה גם – מקוואות, אגב, המשרד נותן. אבל את חלק הארי נותנים הרשויות המקומיות. אם אנחנו נותנים השנה, בעזרת השם, 60 מיליון שקל, הרשויות המקומיות בכלל, פלוס גיוס כספים שלהם זה יהיה הרבה יותר מ-100 מיליון. זאת האמת. הייתי מאוד שמח שאנחנו נממן את הכול, אבל זה – עכשיו, מה אני רוצה להגיד? החוק הזה קיבל תמיכה של ביבס מהרשויות המקומיות, יושב-ראש השלטון המקומי, ומחג'ג', למה? כי זה חוק. פעם ראשונה שאנחנו אומרים שאנחנו לוקחים על עצמנו את כל העלויות. אתה יודע, הרשויות המקומיות, גם ככה קשה להן. גם ככה זה – – –

בזה לא. אנחנו לוקחים על עצמנו את הכול. לכן הם קפצו משמחה. אנחנו לא – אם נקים מועצה דתית באותו מקום, יש את ההסדר החוקי של כל המועצות הדתיות, בסדר, אבל כל עוד שלא הקמתם – ולדעתי איזה 20 שנה לא הקימו מועצה דתית אם אני לא טועה, אני לא מכיר את הזמן המדויק – אז אנחנו מורידים את העול מהרשות המקומית.

אם החוק הזה לא יעבור, אנחנו נבוא למצב של פיטורים של עשרות ומאות עובדים. עכשיו, מה עצוב בסיפור הזה? בכל הסתדרות, בכל שירות המדינה – אתה יודע, אתה נוגע במורים? שביתה. אתה נוגע בעובדי חברת חשמל? שביתה. רשות שדות התעופה? שביתה. יש שני מגזרים במשק שמעולם לא שבתו, וגם לא איימו בשביתה וגם לא ישבתו, מי אלה? הבלניות, למה? אני – – –

וחברה קדישא. מצוין אמרת. למה? אם יהיה מת, מה תגיד?

לא שמעת אותי. מתן, לא שמעת. הזכרתי את עובדי שירות המדינה. דייקתי בלשוני, היות שחששתי – אוקיי, אני דייקתי, כי ידעתי שיש כאן אריות מולי, שיכולים לתפוס אותי ככה. אמרתי: נסה לא ליפול. רק תפילות, תאמין לי.

אתה זוכר מתן, בתקופתך – ואני גם אומר לפניך, בלי קשר אליך – הקברנים והבלניות, פעם אחת איימו בשביתה? אין דבר כזה. אספר לך יותר מזה: כשנכנסתי לתפקיד – – –

בוא אני אספר על התנאים. הזמינו אותי לכנס של מתנדבים בחברות קדישא, מזמן, בחודש הראשון. ואמרתי שאני מאוד מאוד שמח שיש כאן מתנדבים, אנשים שבאים, קמים בלילה, רוחצים נפטרים. קבורה זה חסד של אמת. אבל אמרתי שלטעמי אסור שיהיו מתנדבים שמה. בסוף החובה שלנו כמשרד, כמדינה, היא שהם יהיו עובדי המשרד.

עשינו, ברוך השם. בשנה וחצי האחרונות, בתחום המקוואות הסדרנו את השכר, והוספנו, מה שלא היה הרבה מאוד זמן. הכנסנו להם הסכם קיבוצי. דואגים להם עכשיו לתוספות עם דוגמי מים – אתה מכיר את הסוגיה הזו. אגב, אני מגיע לכנסים, בלניות – אתה שואל אותי אם זה מספיק? ודאי שלא. אבל אחרי הרבה מאוד זמן שאין תוספת שכר, קברנים – זה חלק מהדברים שאני צריך לעשות אותם; להסדיר להם את השירות, להסדיר להם את השכר שלהם. לא צריך מתנדבים.

נכון. אגב, חלק מהחברות קדישא, כבר התחלנו בשיח על זה. להכניס אותם כעובדים. חלק בגוף הקבורה, חלק למועצה הדתית. אבל אתה יודע, להכניס עובד, יש לזה משמעות. בסדר, אבל אנחנו עובדים על זה. ולא סיימנו עם הבלניות, אבל המצב היום, ברוך השם, בחודשים האחרונים הרבה יותר טוב. והקברנים גם, עוד לא סיימנו.

שאל אותי אדוני היושב-ראש על השכר – מהנמוכים ביותר, ומדובר בנשים צדקניות שעוזבות את הבית בשבת, חגים. אתה יודע, אנחנו גומרים תפילה בשבת, באים הביתה, עושים קידוש – אימא לא נמצאת. אימא במקווה, אימא הלכה להטביל אנשים. אז דברים. הקברנים, אין דבר כזה, חברה קדישא עכשיו יצאנו לחופש – מה עם המת? יותר מזה, הם גם לא יכולים לקחת מחברה קדישא מהעיר הסמוכה. דווקא מאותה עיר – צריך זיקת קרקע. בסוף האנשים האלה, אם אנחנו נצטרך לבוא לפטר אותם – אנחנו לא נפטר אותם. אני אומר להם: אנחנו נגן עליהם בכל מחיר. בכל מחיר. אבל מה רוצים? שנפטר אותם?

אבל אסור לנו. אסור למשרד לממן אותם, בגלל שמשרד המשפטים – – –

נכון אבל מה אמרו לנו? שלנו אסור לממן אם לא דרך מועצה דתית. אם אני רוצה לממן את הקברנים, את הבלניות, את הרבנים. דרך רשות מקומית אני לא יכול, כי רשות מקומית מסובסדת ממשרד הפנים; המועצה הדתית – ממשרד הדתות. יש שכל, זה לא טמטום, אבל נקלענו למצב שצריך חוק, וזה החוק הזה עכשיו.

במקביל לזה, מה שנקרא בלי קשר לזה, הגענו למצב שיש מעל 42, אם אני לא טועה, ערים שאין בהן רבנים. אין.

תשמע, קודם כול היה אפשר עוד.

רבי מאיר אומר: חבל על הזמן. אולי צריך דברי תורה.

איציק כהן היה סגן שר האוצר, היה פעם פיליבסטר ארוך שהוא עשה. דיבר, דיבר ונתקע באיזה שלב. כמה אתה יכול לקשקש? אז הוא אמר: תביאו מסכת אבות. הביאו מסכת אבות, התחיל לקרוא, עוד זה ועוד זה ועוד זה. ככה הוא סיים.

אנחנו מתנצלים, משפחת בוסקילה. נכון, לא יפה. אבל נקלענו פה לאירוע.

מה פיליבסטר? הקואליציה עושה פיליבסטר? מה קרה? אין דברים כאלה. בדרך כלל פיליבסטר זה כלי של אופוזיציה, לא של קואליציה. ככה זה בדרך כלל.

אגב, אני חושב שהם לומדים את המקצוע. עוד מעט תראו את אבא שלכם נמצא פה, עושה גם פיליבסטר. בקיצור, הם לומדים את המקצוע עכשיו. שאלתם על עדכונים מהשטח, אז האמת היא שעוד אין לי עדכונים. אני משער שהשר בן גביר בדין ודברים עם ראשי הקואליציה. אולי השר המקשר יודע לענות לנו? הרב אמסלם, יש חידושים עם הרב בן גביר? לא יודעים. טוב. אנחנו ממשיכים. רב הנסתר על הנגלה. צדיקים נסתרים.

בקיצור, אז הייתי באמצע לספר לך, בחוק הרבנים – 42 ערים זה סך הכול 4.5 מיליון אזרחים. כי נכון שאמרת שזה 42 מבין 100 ומשהו, אבל אלה הערים הגדולות.

ירושלים, תל אביב, חיפה – הערים הגדולות – ראשון לציון, ערים גדולות. בסוף אם אתה רוצה להסתכל על מספר האזרחים שאין להם, הם 4.5 מיליון אנשים. צריך לזכור שדווקא מהאירוע של 7 באוקטובר – אני הסתובבתי הרבה וראינו, היינו בבתי אבלים; אנשים סיפרו לנו כמה היה משמעותי תפקידו של רב העיר בליווי, בשבעה, בניחום, כשיש רב שהוא פעיל ונמצא, כמו רבני הערים שלנו. אין דבר שיכול להקל על משפחה שאיבדה, אין דבר כזה. זה אובדן שאנחנו לא מאחלים לאף אדם בעולם, אבל כשיש אדם שהוא מעורה בעניין ושאכפת לו ושנמצא – ואין את זה.

במה זה פוגע? פוגע ברישום נישואים. היום אין עיר שאין בה רושם נישואין כי מועצת הרבנות הראשית ממנה רב ממלא מקום. גם בירושלים יש ממלא מקום, קוראים לו הרב ביטון. במקרה הוא מחתן היום. זה בכל עיר, אבל בסוף זה לא דומה. רב שיש לו אחריות על מקום מסוים, וצריך לנסוע למקום אחר, זה לא אותו דבר. לכן האחריות שיש לרב, שהוא אחראי על המקום, ודאי שיש לה משמעות גדולה מאוד.

עכשיו – אין חידושים. מי שרצה לשאול, עוד אין חידושים.

אני רוצה להמשיך לדבר על החוק הזה. בחוק הרבנים הגדול, שלא עבר – – –

מה אסור? למה אסור? אבל זה כשר.

אני קודם כול רוצה להודות לחבר הכנסת בצלאל – – –

אני גם מצטרף לדברי היושב-ראש, ומתנצל בפני המשפחה – נכון, אין ספק. גם משפחת בוסקילה. כל המשפחות שמתעכבות הרבה זמן.

אני רוצה להמשיך להקריא: לפי הסדר – ברוך הבא, יושב-ראש הכנסת.

אם אתה מגיע, כלומר יש לך משהו לספר לנו?

מתכנסים לקראת? טוב.

מטרת התיקון המוצע היא לאפשר לממשלה לתקצב שכר ותקנים של בעלי תפקידים שונים במועצות הדתיות שמונו כדין. למשל, רבנים שמונו או שנבחרו, לרבות רבנים אזוריים, רבני יישובים – –

איפה סולומון? חבר הכנסת סולומון. ברגע השיא הוא ברח. האמת היא, יכול להיות שבגלל שהשר וסרלאוף הגיע, אולי יש לו איזו בשורה בשבילנו. אין בשורות. טוב, נמשיך.

איפה חברת הכנסת פנינה? כל הזמן שבעולם.

איפה חבר הכנסת סולומון? לא פה – למשל רבנים שמונו או שנבחרו, לרבות רבנים אזוריים, רבני יישובים וקייסים לעדה האתיופית. אני כן רוצה להתעכב על זה, וחבל שחבר הכנסת סולומון לא פה, ואני זוכר את המאבקים שכבר ניהל שר הדתות הרב יעקב מרגי.

אני זוכר את השר, זיכרונו לברכה, דוד אזולאי, כמה נלחם להשיג תקציב לרבנים מהעדה האתיופית. וגם הקייסים, שלצערי הרב חלק גדול מהם נמצאים במועצות האזוריות, ובלי החוק הזה אנחנו לא נוכל להמשיך לממן אותם. נצטרך לפטר, חלילה – ואני מקווה שזה לא יקרה – את אותם רבנים מהעדה האתיופית ואת אותם קייסים.

– – נוסף על סכומי ההשתתפות של המועצות הדתיות, בהתאם להוראות החוק הקיים, ובלי שיהיה בכך כדי לחייב את המועצות במימון. לפי המוצע, הוראה זו תחול גם על רשויות מקומיות, שאין בתחומן מועצה דתית. התקציב יועבר על פי אמות מידה שוויוניות שיקבעו על ידי השר לשירותי דת, בהתייעצות עם שר האוצר. אמות המידה יסדירו את אופן התקצוב וגובהו. הכול בכפוף לתקציב המאושר במשרד לשירותי דת. זאת אומרת שהחוק הזה בעצם תפקידו, בשונה ממה שנאמר כאן – – –

אוה, יש פה נושא חשוב.

אוה, זה חמור מאוד.

את באה ועושה כאן פוליטיקה, מירב.

כל הכבוד לאופיר.

הוא הציע לך להביא חוק, ואת לא רצית.

כל הכבוד ליו"ר הקואליציה.

זה בשביל המשפחות, בשביל המשפחות. לא, מירב, את באה וצורחת פה עלינו.

לא, זה לא מכובד. יש דברים שלא עושים.

יש דברים שלא עושים. לא, לא, לא.

לא. השר לא עושה פיליבסטר. מירב – –

– – את צריכה לכבד את המשפחות. ולשמוע למה שיו"ר הקואליציה אומר לך.

ואתם שללתם את זה. לא ידעתי, אגב, את הסיכום הזה.

את צריכה לכבד את המשפחות. את צריכה לכבד את המשפחות.

אני אתבייש? זה התפקיד שלכם לעשות. צר לי שאת סירבת – – –

קודם כול, יש כאלה בלי רמקול – אלופים. יש כאלה בכנסת בלי רמקול, לא משנה מי הם.

יפה, נו, הלוואי עליי.

הלוואי עליי. אבל שיו"ר – – –

את יכולה לכבד את המשפחות, ולא עשית – – –

כן. ודאי, זה לא מכובד. לא מכובד. זה לא יפה.

תפקידך לאשר ליו"ר הקואליציה את מה שהוא רצה.

הוא פנה.

לא, את באה לכאן בדרישה, לא אני.

אני דורש כאן כבר שעה, מה אני אעשה?

אה, אני, נחמד לי לשוח איתך.

אבל יושב-ראש הקואליציה הציע הצעה.

לא.

שנייה, אבל אם חשוב גם לך וגם לי לכבד את המשפחות – –

– – כמו שבאת לפה בדרישה, ואני מסכים איתך – אגב, אני קודם גם בדקתי האם יש אפשרות לעשות – לא הפסקה, אלא לחתוך את הזמן. כנראה שתקנון הכנסת לא מאפשר את זה. זאת אומרת, ניסינו.

אבל הייתה כאן הצעה של חבר הכנסת כץ, יו"ר הקואליציה – – –

ואז נאפשר את הדיון הזה. אבל לא רציתם.

לחבק את המשפחות.

לא.

לא, שנייה, שנייה. לא אמרתי שאת לא בסדר. אמרתי שאני חושב שראוי שתשבי עם יו"ר הקואליציה ותגיעו להבנות.

לא מוכן? אני לא הייתי בשיח.

אה. בוא לאופוזיציה, את אומרת לו. זה לא ככה.

לא חייבת אחרון.

בשביל לכבד את המשפחות.

היו כאן קודם, אתה לא היית בדיון.

קודם לא היית. אני לא הייתי בשיח ביניכם.

בסדר, הבנתי, הבנתי מה את אומרת. הבנתי.

חס ושלום.

כיושב-ראש השדולה, יחד עם המנוח גילאון – – –

שירי, אני לא עשיתי לך "ששש". לא, רק בגלל שאמרת לי קודם, שאתה לא רוצה לדבר – – –

לא, לא, אמרתי את זה. לא זה מה שאמרתי לך.

די, נו.

אז מצוין, תשבו ביניכם, תשוחחו ותדונו. תמיד טוב שתשבו ביניכם ותדברו.

אני ממשיך.

אנחנו ממשיכים. אדוני היושב-ראש, לפני שבאת היה כאן שיח מאוד מאוד גדול על החוק הזה.

שנתחיל מההתחלה? בוא נקווה ביחד שלא צריך את כל הזמן הזה. אוה, לדקדק בקוצו של יו"ד, כמו שאומרים.

אני אגיד לך, תראה, היה כאן דיון גדול מאוד על חוק הרבנים. והיה שיח האם צריך את זה או לא צריך את זה, בסדר, זה שיח שקיים. אבל אחרי זה יש חוק אחר לגמרי, שהוא החוק הזה שנמצא לפנינו – אנחנו עדיין באי-אמון, צריך לזכור – שמתוכנן להביא אותו אחר כך.

פתחתי פה בדבר תורה, אמרתי: קרח הרי הלך לריב עם משה רבנו, את מי הוא לקח איתו ביחד? כתוב: 250 ראשי סנהדריות. אנשים שהיו גדולים בדורם, לא היו קטנים. איך יכול להיות שהוא הצליח לקחת כל כך הרבה אנשים חזקים נגד משה? הרי משה קרע להם הים – הם ידעו והאמינו בה' ובמשה עבדו. רש"י אומר שהוא עשה ליצנות. כשעושים ליצנות אז השיח הוא לא שיח מקצועי, לא שיח אמיתי. כבר הכול – הם קוראים לזה פופוליזם, לא דנים לגופו של חוק.

בא מישהו, לצערי, והכתיר את החוק הזה בתואר חוק של ג'ובים, העוקף של מה שהיה מקודם. עכשיו לך תסביר לאנשים. עם מי תדבר? אמרתי להם קודם, אם יש ויכוח בין קואליציה לאופוזיציה, שמתנגדים – גם אנחנו היינו באופוזיציה והתנגדנו, זה המשחק, אבל – – –

אני אגיד לך את זה ככה – – –

אני הייתי מציע, על פי מה שאני מבין – – –

יש פתק ויש בעל הפתק. תראה, אמרו לי שצריך להתכונן לנאום ארוך.

אבל אמרו לי שכשאני אומר את זה, להסתכל על בני משפחת בוסקילה. לחכות, אין מה לעשות.

לא, אבל זה – – –

אבל עדיין –

אנחנו מקווים מאוד שזה יהיה קודם. בסדר. מתחייב אני.

בקיצור, אז כמו שאמרתי לך, אדוני היושב-ראש – – –

לא, אז אמרתי שמה שבסוף קרה הוא שעשו ליצנות. וכשעושים ליצנות אז בסוף אין שיח אמיתי. אתה לא יכול לעשות שיח אמיתי. אגיד לך יותר מזה: אני דיברתי עם כמה צעקנים על הג'ובים ועל הזה, ואמרתי להם: חבר'ה, בואו נפתח את החוק ביחד, בואו נקרא את זה. אחרי כמה דקות: מה, זה החוק? כן, זה החוק. גם בחוק הרבנים, מה שהפכו אותו למה שכתבו עליו בעיתונות וזה, פגשתי אנשים – חבר'ה, זה החוק. אנחנו לא מאמינים. אז למה לא קראת? אז מישהו אמר לי תשובה נכונה.

לא זה מה שאני אמרתי.

נכון.

אבל צריך לזכור שחוק הרבנים – אני לא אמרתי שזה אותו חוק. אמרתי – – –

לא, לא זה מה שאני אמרתי. אני אמרתי שאותו דבר בליצנות – שלפעמים אנשים מתנגדים ונותנים נאומים חוצבי להבות אש נגד חוק שהם לא בהכרח הם מכירים אותו, האירוע היה שם, כי גם אז ישבתי עם ח"כים, שלא בדיוק היו בדיוני הוועדה, לא מכירים את הקשיים במינויי רבנים. למה עד היום ל-4.5 מיליון אנשים אין רב בעיר שלהם, הם לא מכירים את האירוע. לא נכנסתי לדיון אם מתאים עכשיו או לא מתאים עכשיו.

לא דיברתי על חברת הכנסת גוטליב. אמרתי שבעניין הזה אנשים לא הבינו על מה הם מדברים. זה מה שדיברתי.

אוקיי, אלא מה? אז הפכו את זה לסוגיה, לצערי הרב, לא של קואליציה ואופוזיציה – של קואליציה וקואליציה. כי אם לא היה לנו פילוג בתוך הקואליציה החוק הזה היה עובר.

יש. סליחה, בואי לא נטאטא דברים מתחת לשולחן. יש לנו בקואליציה אנשים שלא עובדים עם הקואליציה.

בוודאי. מה זה מותר? הוא חייב. הוא צריך את זה.

אומר לך היושב-ראש שגם היו שיחות עם חברת הכנסת בן ארי.

לא כולם קוראים.

נכון, גם אנחנו לא רוצים.

קודם כול אני יודע שאמורה להיות פגישה שנדבר על השיח הזה.

חבל שהגענו עד הלום, כמו שאומרים.

אני לא מכיר את עבודת הכנסת.

קודם כול, את צודקת. גם אנחנו רוצים שהוא יעבור.

אבל היא שיטה טובה.

נכון.

ולרבנים האתיופים והקייסים.

שיצטרכו לפטר אותם.

אני חושב שהעלינו את החוק הזה, כולם ידעו שהחוק הזה עולה, ועכשיו, אחרי שהחוק הזה – – –