ממשלה שפוגעת בצה"ל כצבא העם

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום פגשתי חלק ממשפחות החטופים. הייתה לנו שיחה די ארוכה, מעמיקה ומרגשת מאוד. הם ביקשו ממני שאני גם אביא, מה שנקרא, את כל המשפחות ובכלל מה עמדתי בסוגיה הזאת, והבטחתי להם שהיום אני עולה לכאן ואז אני אומר.

אני בכל מקרה מבטיח להם שאתמוך בכל עסקה אחראית. דרך אגב, הבהרתי להם מה זה לא אחראי מבחינתי: אני לא אתמוך בעסקה שתבוא בחלקים. כשראש הממשלה אמר "בחלקים", הוא התכוון לזה שיהיה פיצול בשלבים. אני טוען, ועומד על כך, שכדי שנראה את כל החטופים כאן במדינת ישראל, אנחנו חייבים גם ללחוץ על החמאס באופן צבאי הכי חזק שאפשר, וגם לבוא ולדון על כולם ביחד, בגלל שאני מאמין שאם לא נדון על כולם ביחד, את חלקם כנראה ייקח הרבה שנים – אם בכלל, אם נצליח להביא אותם.

עכשיו אעבור להצעת האי-אמון. תראה, אני שמעתי אותך, חבר הכנסת שטרן. אני רוצה להתחיל בזה: אני שותף כמעט לכל ישיבות הקבינט, ואני רוצה להגיד לך שרוב המוחלט ביותר של ישיבות הקבינט מתנהלות בענייניות ובהרבה כבוד לאנשי מערכת הביטחון. באמת, בענייניות, באחריות, בכבוד גדול. בוודאי יש חילוקי דעות, וזה בסדר. יש הערות, אני חושב שבסך הכול הדיונים ממצים מאוד, עמוקים מאוד ומאוד מכובדים. לכן, מה שאתה קורא בכלי התקשורת – עזוב, אחרי, זה ההדלפות למיניהן. שים את זה בצד, לרוב זה לא קורה. ואם קורה משהו, כל ההדלפה הזאת היא מתוך 3–4 שעות, אז יש הערה אחת פה והערה אחת שם, וזה הופך להיות כל הדיון.

אז לכן, באמת, אני רוצה לתת לך פרספקטיבה אמיתית למה שקורה. יש המון הערכה, המון כבוד. דרך אגב גם הצבא – – –

אני מדבר איתך כרגע על ישיבות הקבינט. כשיש ויכוח בין שרים, אהלן וסהלן, הכול בסדר. אתה באת והלנת על כך.

לכן אני אומר: אז בין המערכות גם אם יש מחלוקת, היא מחלוקת לשם שמיים. לכן, הדברים באמת נאמרים גם בהרבה כבוד. לפעמים יש איזה משפט אחד, לפעמים, שיוצא מהפרופורציה, ואז הוא הופך להיות האירוע. כשיוצאים, אז על זה מדברים. לא מדברים על חמש או על שש השעות שדיברו בצורה מנומסת ובצורה באמת מכובדת. אבל זה לא אומר, כפי שאמרתי, שאין ביקורת עניינית ואין שאלות. זה התפקיד של הקבינט: לשאול שאלות, ולקבל תשובות ולהעיר הערות.

עכשיו, אני רוצה לומר לך לגבי מה שאמרת על חוק הגיוס ומה היה. תראה, אנחנו באנו והבאנו את חוק הגיוס של גנץ. ההארכה של תקופת הסדיר – דרך אגב, אני שירתי 36 חודשים, כמו כולם. דרך אגב, מאז קום המדינה ועד לפני כמה שנים.

יכול להיות, מצוין.

אני הסברתי לך – – –

אני אסביר, אני אתן לך תשובה גם על זה. מה הנאום? מדינת ישראל, לפחות בתקופה שאני – –

– – היינו שלוש שנים, כן, לא פחות יום אחד. במילואים בדרך כלל היינו עושים 35 ימים קו, שבועיים אימון. זה במצב רגיל.

במצב רגיל. כשהיינו במלחמת לבנון הראשונה, אז ישר, דרך אגב, אחרי אימון שגמרתי, על הסבה ל-6ג, לא עברו יומיים וגייסו אותנו ל-60 יום. ככה צריך להיות. ואם היה צריך 90, אז 90.

מלחמה זה אירוע אחר. במלחמת יום כיפור אני מעריך שאנשים היו גם תקופות מאוד ארוכות. ולכן אני אומר, היום הנטל על המילואים, וגם על הסדיר, הוא בגלל המצוקה שאנחנו נמצאים בה כרגע, במלחמה. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. ברור לך לחלוטין שגם צה"ל לא יכשיר אף אחד בתוך איזה שבועיים או שלושה להיות לוחם.

אז לכן אני חושב, שגם נושא חוק הגיוס צריך להיות בשום שכל ובהרבה רגישות ונחישות. לכן, דרך אגב, הצבא אמר את מה שהוא יכול. זו היכולות שלו ועם זה אנחנו מתקדמים כרגע.

עכשיו אעבור איתך לבית המשפט העליון. אתם הצעתם הצעת אי-אמון, שבעצם הגדרתם אותה: הממשלה הכושלת של נתניהו מהווה איום על מדינת ישראל כמדינת חוק. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת שטרן: אני טוען שמדינת ישראל היא לא מדינת חוק, אין חוק במדינת ישראל. דרך אגב, חוקים זאת המלצה.

תן לי. בוא, אני מדבר להיגיון שלך, עזוב עכשיו – – –

תן לי, תן לי לדבר.

אבל שמע את הנימוק. בסוף אני בעסק הזה, באמת, לא מסתכל בין שמאל לימין. אני מסתכל על העובדות והמציאות של החיים. מחר אתם תהיו כאן, ויקרה אותו דבר. אם בכלל – לדעתי לא יקרה.

רק שנייה. אבל אני רוצה לתת לך כמה דוגמאות כדי שתבין שככה אני חש. כשאני מגייס – אני אתן לך דוגמה: היום בוועדת חוץ וביטחון יושב-ראש הוועדה שואל את גיל לימון – דרך אגב, זה הבן אדם שמנתב את המדינה היום ולא היועצת המשפטית, זה הבן אדם.

תן לי – תן לי, לא דיון חסוי.

אבל אני רוצה לענות משהו – – – אני לא יודע, מישהו סיפר לי.

אבל אני רוצה להבהיר, מה שאני אומר – דרך אגב, מה שאני אומר כרגע, שום דבר לא חסוי.

שאלו אותו לגבי – – –

לא, לא, לא.

אני הגשתי בג"ץ על גיוס הערבים. דרך אגב, לא רק גיוס, בעיקר התכוונתי לשירות לאומי. וגם דרך אגב, מי שיכול לבוא לצה"ל, שיבוא לצה"ל. צה"ל ממיין אותו. אתה יודע, אתה ראש אכ"א, שבגיל 16 בערך, 16.5, כל אזרח ישראלי מקבל צו ראשון. בצו הזה הוא בא ללשכת הגיוס; אני הגעתי אז, בזמנו, ללשכת הגיוס באר שבע. עושים לך מיונים; אתה עוד תלמיד תיכון. כולם מקבלים. כל אזרחי מדינת ישראל, כולל החרדים. מי לא מקבל? הערבים. שאלתי למה – קרא לו. אני מבין שיש להם אקס-טריטוריה. הגשתי בג"ץ על זה. דרך אגב, זה החוק. מה עונה גיל לימון בבג"ץ? זה מה שהוא ענה: בעצם אני צריך לנהל דיון בממשלה על מדיניות. שאלתי את עצמי, איזו מדיניות? חוק. אם עכשיו אני רואה שמישהו רוצח מישהו והמשטרה לא עושה כלום, ואני מגיש בג"ץ, הם אומרים לי: לך תעשה דיון בממשלה?

דרך אגב, אני רוצה לומר יותר מזה, הרי בפעם הראשונה שמישהו עתר לבג"ץ – הוא עתר לבג"ץ, לא היה דיון בממשלה, ובג"ץ החליט להתערב. ארבע עתירות. הם זורקים אותי, מה שנקרא, הם אומרים לי דבר שהוא מדהים, הם מספרים לי שלא מיציתי הליכים.

דקה. בגלל שזה לא עניין של הממשלה.

לא הבנת. יש חוק.

תקשיב, רק שנייה. יש חוק כתוב במדינת ישראל. אם היה צריך לחוקק חוק חדש ולא כתוב, צודק, היינו מביאים את זה לכנסת, לא לממשלה. כזכור לך, ממשלת ישראל לא מחוקקת חוקים. כנסת ישראל. לכן אני שואל – – –

רק שנייה. עכשיו אני אספר לך – – –

אבל תן לי. תן לי.

תן לי רק שנייה לגמור את הטיעון. גם לא אמרתי לממשלה, דרך אגב, לגייס את החרדים, בג"ץ אמר.

עכשיו אני רוצה לספר לך עוד משהו. אותי זרקו בגלל אי-מיצוי הליכים. כאילו עכשיו אני פניתי לביטוח הלאומי, ביקשתי מהם שייתנו לי את הקצבה, ואמרו לי: תגיד, פנית לביטוח הלאומי? אני רוצה לספר לך. ראה כמה המערכת הזאת רקובה עד היסוד. בשנת 1997 הוגש בג"ץ, על מה? גיוס הערבים או שירות לאומי. מי היה יושב-ראש מחלקת הבג"צים? ידידנו פוגלמן. עברו השנים, הבחור מוכשר, נהיה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון דהיום. מה הוא טען אז בבג"ץ? צודקים, ביקש מהשופטים לעצור את העתירה, לא לפסוק. ככה אני מצטט: דינם של הערבים כמו דינם של החרדים, והם מתכוונים לטפל בזה.

היום ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון – – –

אצלך שום דבר לא קשור, זו הבעיה.

תן לי רק שנייה. אז כשאני בא לבית המשפט הגבוה לצדק, עלק, של מדינת ישראל, הם אומרים לי: לא מיצית הליכים. כשאני כבר מביא בחורים אחרים, הם אומרים גם לשני הילדים: לא מיציתם הליכים. מה תשובתו של גיל לימון? לך תעשה דיון בממשלה.

תראה, אני רוצה להגיד לך משהו, גם אם זה היה מבחן באזרחות בכיתה י', ואלה התשובות של התלמידים, אני אומר לך שהם היו מקבלים ציון נכשל באופן דרמטי. המורה היה שואל אותם: אני שואל אתכם על חיטים ואתם עונים לי בשעורים? מה הקשר? לכן מה שאני רוצה לומר לך, כשאתה פונה לבג"ץ תלוי מי אתה ומאיזו פוזיציה אתה בא.

מאיזו פוזיציה אתה בא. צדק בוודאי אין שם. אל תחפש את זה, בגלל שזה לא קיים. תבוא ותגיד לי מי אתה. איך אמרתי? אם זה אמסלם דוד והוא בא מהימין – אחי, לך הביתה. כמו השיר של ג'ו עמר "הלכתי לשכת העבודה", פחות או יותר, הלכתי לבית המשפט העליון.

עכשיו בוא אני אספר לך, רק בתוך המלחמה – – –

תן לי, אבל למה אתה מפריע לי?

בוודאי.

שנייה. אז אני מסביר לך. אני מנמק לך למה היא לא מדינת חוק.

יש פה אצטלה – יש פה אצטלה של ביורוקרטיה – – –

אבל תקשיב, אני הרי לא הפרעתי לך. אני לא הפרעתי לך.

אבל אני רוצה שתקשיב. באמת באמת אני רוצה שתקשיב לעומק, גם אל תשיב לי, ורק תחשוב על מה שאני אומר, באמת בינך לבין עצמך. בבית. תראה, שני חוקי-יסוד נפסלו תוך כדי מלחמה, כשצה"ל וכל הקשב נמצא בכלל במלחמה. שני חוקי-יסוד. מעולם לא נפסל חוק-יסוד במדינת ישראל, עד כמה שאני יודע.

שנייה, תן לי.

כמו שעשו לפני כן.

אתה יודע מה, אני אגיד לך כמו שעשו לפני כן, בסדר?

ועל זה אמר ברק אז: פה המהפכה החוקתית. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. כל שבוע יש לנו צווים – היום – נגד כל החלטות הממשלה, כל שבוע. רצינו – דרך אגב, היה דיון בקבינט לגבי המחבל דקה.

וליד דקה.

באו ממערכת הביטחון כולם, אמרו: חבר'ה, אנחנו צריכים את וליד דקה – להשאיר אצלנו את הגופה שלו – מדוע? בגלל שהחמאס ביקש אותו, ואנחנו צריכים אותו כחלק מהשו"ן. דרך אגב, היו עוד כמה גופות של מחבלים ישראלים, אליהם לא התייחסו. היה שם ויכוח, אבל על זה כולם היו תמימי דעים. מה עושה בית המשפט העליון בראשותו של השופט הנאור עמית, זה שבאמת מושך את הקו הכי קיצוני, וחושב שהוא מאור הגולה? להחזיר את וליד דקה המחבל, יימח שמו וזכרו.

ועוד קורא לו "המנוח". אני שואל אותך שאלה באמת. אתה, אלעזר שטרן – עזוב עכשיו; מה אתה חושב על זה? מה אתה מרגיש כיהודי? מה אתה מרגיש באמת בתוך מלחמה כשיש לך שבויים וחטופים וגופות? מה אתה מרגיש? חוסר אונים. קם בן אדם אחד – דרך אגב, איתו בהרכב יושב השופט כבוב; מה ציפית שכבוב יגיד? אז אני פשוט מזועזע. כשאני אומר לך: אין חוק, לית דין ולית דיין; יש פה כנופיה שעושה מה שהיא רוצה. אם היום השופט עמית יחליט שהיום במקום יום שני יום חמישי, כל המפגינים בחוץ יצעקו: יום חמישי. זה דרך אגב ליבת העניין, על זה אתם מגנים על אותו בן אדם, נלחמים שהוא יהיה נשיא בית המשפט העליון. בן אדם שלא הייתי עושה אותו בכלל שופט.

עכשיו אנחנו רואים – הסתכל מה קורה ברחובות. בוא תסתכל איזו אנרכיה הייתה ברחובות אתמול. דרך אגב, שנה וחצי, שנה וחצי אנשים הטיפו לסרבנות, אנשים הטיפו לפגוע במדינה ולהוציא את הכספים, ולפגוע במדינה כלכלית, רופאים הטיפו לא לטפל בחולים באזורים מסוימים כנראה. תבין טוב מה קרה פה. את כל זה היועצת המשפטית עד היום מסתרקת ולא רואה, ולא שומעת. איך אמרתי? דבר אחד כן קראתי לפני שבוע וחצי, שבועיים, אדוני היושב-ראש, שהם העמידו לדין איזה מישהו שכנראה דיבר לבנט לא יפה כשהוא היה ראש הממשלה.

"פרשת משפטים – בושה": הלך יועץ משפטי ברחוב, באה אליו גברת דתייה בשבת, אמרה לו רק "פרשת משפטים – בושה". עצרו אותה בשבת. אתמול חסמו לאלי דלל את הבית, מה אמרו לו השוטרים? אל תצא מהבית. אני רואה אתמול ארבעה אנשים חוסמים צומת עם איזה שלט שישה מטרים; בא איזה נהג לוקח להם את השלט; בא השוטר, אומר לו: אדוני, כנס לאוטו. אנשים פורעי חוק; אנשים מייצרים אנרכיה; אנשים באלימות – ראיתי אתמול צמיגים. אנשים עצרו את כביש 6, ארבעה אנשים. ואתה אומר לי יש פה מדינת חוק? אתה אומר לי יש פה מדינת חוק? אני המום.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת איזנקוט, אני רוצה לענות לך ברצינות, בגלל שאני חושב שאתה בן אדם רציני מאוד. יש כאלה פה, אתה יודע, שאני אוחז שכל העשייה שלהם היא פוליטית. זה בסדר, זה לגיטימי, אבל איתך דווקא אני חושב שאתה מדבר מנהמת ליבך ובאמת באמת ממה שאתה מאמין, ומה שאתה מאמין בעצם שטוב לעם ישראל.

קודם כול אני רוצה להתחיל מהסוף. אתה אמרת שאתה מציע להגיש הצעת חוק לגיוס החברה הערבית, אם לשירות לאומי, אם לצה"ל. אני רוצה רק להזכיר לך, אני הגשתי הצעת חוק כזאת בקדנציה שאתם ישבתם פה. זה בדיוק מה שהגשתי. אבל מנסור עבאס היה יושב-ראש פה, והוא הצביע איתכם בעד גיוס החרדים, והוא הצביע נגד גיוס הערבים; לא לצה"ל, דרך אגב. אמרתי: מה שלצבא – לצבא; מה שלשירות לאומי – לשירות לאומי. שר הביטחון היה גנץ, אבל מי שעלה לכאן להשיב היה סגן שר הביטחון אז חבר הכנסת שוסטר. ומה שוסטר אומר לי? הוא אומר לי: חבר הכנסת אמסלם, אתה לא מתבייש? אתה רוצה לסכסך בין האוכלוסייה הערבית? אתה רוצה שהם יבגדו בבני עמם? אני שומע את זה פה, ואני שואל אותו: כבוד סגן השר, יש היום ערבים מוסלמים בצה"ל, איך אתה קורא להם – אתה, כסגן שר הביטחון, "בוגדים"?

אז לכן אני רוצה לומר לך, גם פה זה שאלה של פוזיציה. בגלל שבסופו של דבר עם מנסור עבאס כאן, אתם עשיתם את השיקול הפוליטי – לא אתה באופן אישי, אבל היה פה לפיד, היה פה בנט, היה שר הביטחון – הם עשו את השיקול. וכאן, דרך אגב, הצעת החוק הזאת עלתה פה בכנסת, ואתם הורדתם אותה. לכן, עכשיו לבוא ולהגיד: כשאנחנו נבוא נעשה – אני אומר לך שאם זה יהיה תלוי במנסור עבאס אתם לא תעבירו את החוק הזה. ואם תהיה אי פעם ממשלה, חס ושלום, שתהיה תלויה במנסור עבאס וחבר מרעיו – אתם גם לא תעלו את זה.

לכן אני אשמח, ויותר מאשמח – כשאני הגשתי בג"ץ בעניין, ארבעה בג"צים – ומספרים לי החבר'ה פה שאתם מפגינים כל היום; לא אתם, אלא בחוץ, ואתם תומכים בהם. הם אומרים לי: האם מיצית הליכים? שאלתי את עצמי, על איזה מיצוי הליכים הם מדברים? סיפרתי את זה קודם. אתה יודע, כמה בלוף, כמה צחוק אתה יכול לעשות מהכנסת או בכלל מחבר כנסת שמגיש הצעת חוק ומגיש בג"ץ. הרי בשנת 1997 בואו אספר לכם, סיפרתי את זה קודם אבל לא הייתם, אז אחדד לכם – הוגש בג"ץ: מדוע לא מגייסים את הערבים או לשירות לאומי או לצה"ל? במקביל, קצת לפני, היה בג"ץ על החרדים. מי היה יושב-ראש מחלקת הבג"צים? השופט פוגלמן, שהיה היו"ר. מה הוא אמר אז לבג"ץ? חבר'ה, אתם צודקים. אני מבקש שהעתירה – אין צורך בפסק דין, בגלל שאני חושב שדינם של הערבים כדינם של החרדים, ואנחנו הולכים להסדיר את זה. איך אמרתי? עברו 30 שנה, והבחור היה כנראה מוכשר, הוא נהיה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון. וכשאני מגיש להם בג"ץ היום הם שואלים אותי: מיצית הליכים?

תראה את הבלופים, עזוב את חוסר האינטליגנציה. הרי לפני 30 שנה הגישו לכם את זה, מה זה קשור למיצוי הליכים? והגדילו לעשות בסוף – אמרו לי: יתקיים דיון בממשלה. אמרתי: על מה? יש חוק, אני מבקש לקיים את החוק. איך אמר פוגלמן? על איזו תשתית יושבים החרדים? חוקית. מקבל. אז אני שואל אותו, ותגיד לי אתה, על איזו תשתית יושבים הערבים? אם משהו מוציא אותי מדעתי זו האכיפה הסלקטיבית וחוסר היושר.

כשהייתי צעיר חשבתי שבבית המשפט העליון – ודרך אגב, ככה זה היה אז – יש אנשים ישרי דרך, לא פוליטיקאים. איך אמר הנשיא לנדאו, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כשהוא ראה מה ברק עושה, ויצא נגד זה? הוא אמר לו: אתה הורס את מערכת המשפט, את האמון של הציבור. הוא ראה קדימה, מה יקרה, הוא אמר לו: אנחנו נבחרנו להיות שופטים, לא להיות מושלים. והיום, הלכה למעשה, אין לנו שופטים, יש לנו מושלים.

דרך אגב, האבסורד הוא שהם הגיעו למצב שבו לא אכפת להם גם לתת לך סתם תשובה. למה? ככה. תנמק משהו, תכתוב כאילו, בערך, משהו, אתה יודע – הם, לא אכפת להם; הם משרבטים סתם איזה משהו, שולחים לך את זה. הרי אני מעולם לא מגיש עתירה שאני לא צודק בה, שהיא לא הוגנת וישרה. בסוף יש את הצדק הטבעי, יש את האמת. אבל כל העתירות שהגשתי עד היום – ואני מוכן לשבת איתך ולהראות לך אחת-אחת – אין שופט בעולם שלא היה מקבל אותן, לפחות דן בהן. כל העתירות שלי – הם רק רואים "דוד אמסלם", אני אומר לך, אני כבר יודע, זו כבר נהייתה בדיחה אצלי: אני מגיע, מגיש את העתירה, אני יודע שהיא תידחה. אני רק שואל אותם: תגידו רק על איזו סיבה, בואו, תספרו לנו. אם באתי בלי כובע – שאלו אותי: למה אתה בא בלי כובע? באתי עם כובע – אמרו לי: עוד פעם באת בלי כובע? ולכן הם חושבים שזה ביני לבינם, הם לא מבינים שהציבור רואה את זה.

אספר לך, כשהגשתי בהתחלה עתירה מסוימת, לא משנה, הרכב של שופטים קבע שאין לי זכות עמידה. אני חבר כנסת שכל תפקידי זה להגיש הצעות חוק. אם אני חושב שיש איזושהי בעיה – אני מגיש בג"ץ. בגלל שאני נציג ואתה נציג אותנטי של הציבור – אתה נבחרת; אני לא הג'ינג'י שיש לו משרד שמשרת אותם, והוא בא אליהם אחרי זה והם עושים לו הנחות סלב בכל מיני בתי משפט, שמפחדים ממנו. אתה נבחרת כאיש ציבור, זו ההגדרה שלך. חבר כנסת הוא איש ציבור, ואיש ציבור זה הראשון שיכול לעתור לבית המשפט. זו החובה שלו. זו זכותו, ובוודאי חובתו, כשהוא רואה שנעשה עוול. אני – אין לי זכות עמידה; לג'ינג'י יש. אני אספר לך מה הטרגדיה. אני שומע את זה. כשמלמדים סטודנטים היום בשנה א' במשפטים, הם מבלבלים אותם, הם לא יודעים מה לענות להם, המרצים. עזבו עכשיו את דוד אמסלם; מה אתה עונה לסטודנט שונה א' שיש לו רק היגיון בריא ופשוט, כשהוא שואל אותך: תגיד, איך יכול להיות שלחבר כנסת אין זכות עמידה והג'ינג'י עותר בכל שבוע, עובד בבית המשפט? אין שבוע שהוא לא מגיש עתירה, אין.

הרי כשאני מגיש חוק לגיוס, כל סטודנט בשנה א' מבין את העניין, הוא קורא את החוק בעברית צחה, פשוטה. הוא שואל את המרצה, מצביע בצורה מנומסת ואומר לו: תגיד לי, כבוד המרצה, למה בית המשפט פסק ככה? אני אומר לך שאין להם תשובות. הם הורסים את כל המערכת המשפטית, למה? בגלל שהם לא סובלים את דוד אמסלם, הם רוצים לנפנף אותו. עזוב. איך אחד השופטים כתב לי? גם עשינו לך הנחת סלב, אתה עותר סדרתי, ולא חייבנו אותך בהוצאות. תזכיר לי מתי את הג'ינג'י חייבו בהוצאות אי פעם? אני בכלל לא יודע אם הוא משלם אגרות ואין לו פטור מאגרות. אני מוציא מכיסי, רץ. גם אם הוא לא מקבל, במקום שהוא יגיד: אתה יודע מה, כל הכבוד שאתה עושה את המלחמה הזאת, אתה לא צודק – אבל הוא מאיים עליי: תגיד תודה רבה שלא חייבנו אותך בהוצאות. תראה לאן הגעתי איתם, עם החבורה הזאת.

קודם כול אני מספר לך את זה כדי שבאמת באמת תראה שזו לא שאלה פוליטית, אלא כדי שתראה, שתבין עם מי יש לנו עסק באמת, באמת. עכשיו אני מגיע לכל מה שאמרת. אנחנו הגשנו את הצעת החוק של שר הביטחון, שר הביטחון הגיש הצעת חוק – בעצם, אתה הגשת הצעת אי-אמון, אמרת שהממשלה פוגעת בצבא העם. העיקרון היה צבא העם, ובגלל זה שר הביטחון הגיש את ההצעה. אנחנו קידמנו את אותה הצעה שלו. צבא העם זו לא שאלה של צורך כרגע. קודם כול, זה עניין של מושג. לקחנו את ההגדרה, שהוא שם אותה, והתחלנו לקדם אותה ככתבה וכלשונה.

עכשיו אגיד לך יותר מזה, אספר לך. הרי בזמנו הגשנו את הצעת חוק הגיוס – אני הייתי יושב-ראש ועדת חוק הגיוס, אספר לך איך זה עובד פה – והתחלנו לקדם את חוק הגיוס, והחרדים התנגדו. ואז הממשלה עמדה ליפול, ואני אמרתי לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, בוא נעביר את חוק הגיוס. הוא שאל אותי איך. אמרתי לו: הרי שר הביטחון ליברמן, זה חוק שלו, הוא כתב אותו – אגיש אותו ככתבו וכלשונו. הרי לפיד גם תמך בחוק בטרומית, הוא רוצה לקדם את החוק של הגיוס, נכון? אז החרדים התנגדו. הוא שאל אותי מה המספרים. אני כתבתי לו, אמרתי: הינה, תראה, אנחנו מעבירים את החוק. אני שם אותו כאן, במזכירות הכנסת, ואני מבקש להצביע על החוק.

מה קרה? בוא ואספר לך מה קרה. ליברמן מייד אמר: אני לא מצביע עבור החוק. ולפיד אותו סיפור. לכן אני רוצה להסביר לך, אתה באמת בא עם האמת – אלה אנשים שמתפרנסים מזה. אגיד לך יותר מזה: לדעתי, אם עובר חוק הגיוס הבן אדם הזה משתגע, אין לו כבר עם מה לבוא לציבור. להם יש שני דברים: השבת וחוק הגיוס. תוריד להם את זה, אין שום סיבה שהם יהיו בכנסת. במה הם ירעילו את העם? במה הם ירעילו את הבארות?

בואו נתקדם. לכן אני אומר, זו באמת המוטיבציה שלהם, בגלל שאני מראה לך שזה היה. אנחנו רצינו להעביר את זה – ואני אף פעם לא משקר. זאת הסיטואציה שעמדנו בה פה, כשהממשלה כבר כמעט נפלה והחרדים לא רצו להצביע והממשלה נפלה. אני חשבתי שזאת הזדמנות פז להתחיל לקדם את זה, אבל החברה פה לא באו פה באמת, מה שנקרא, לשם שמיים; הם לא ראו את גודל השעה. אז אמרו: יאללה, בואו נתקדם. איך ליברמן אמר? ככתבו וכלשונו, לא לשנות פסיק. אמרתי לו: אפילו לא את הצבע של החוברת, לא פסיק, כלום. לקחנו את מה ששלו – שמנו אותו פה. לכן זה האירוע.

עכשיו אני בא לעניין עצמו. אתה אמרת משפט שקשה לי להאמין שאתה מאמין בו, באמת אבל. אתה אמרת: ראש הממשלה מעדיף אינטרסים פוליטיים על פני יעדים לאומיים. אני חושב שאין כאן יהודי שחושב ככה על עצמו. אני לא אומר את זה על אף ראש ממשלה במדינת ישראל שהוא יהודי. לא מאמין בזה. אני מאמין שיהודי שנמצא בתפקיד, בוודאי של ראש ממשלה ושר ביטחון, בוודאי בעיתות מלחמה, לא חשוב מי זה יהיה – אני משוכנע לחלוטין שהוא חושב מה טוב למדינת ישראל ואיך הוא מגן על מדינת ישראל. לכן זה משפט שלדעתי – באמת, כואב לי שאתה אומר אותו, כי גם אם יש מחלוקת, ויש מחלוקת – דרך אגב, בקבינט היו מחלוקות, זו שאלה של תפיסה. אני הרבה פעמים הסכמתי איתך בכיוונים, לדעתי ברוב הדברים. לפעמים לא. חלקנו על האחרים, אחרים חלקו עלינו וגם נימקו. אנחנו חשבנו שאנחנו צודקים, הם חשבו שהם צודקים, אבל בסוף זה המנגנון. אני לא מעלה על דעתי שמאז קום המדינה ועד היום היה ראש ממשלה שלא דאג לאינטרס של מדינת ישראל בגלל אינטרס אישי שלו, פוליטי שלו. אני לא מאמין שיש יהודי כזה, בוודאי לא בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. אני מעולם לא חשבתי שגנץ עשה משהו ברגע שהוא היה שר הביטחון – וגם לא בנט, דרך אגב – שפוגע במדינת ישראל כדי שהוא ימשיך להיות ראש הממשלה. לא חושב. לכן זה דבר שצבט לי את הלב, במיוחד ממך, בגלל שאני אוחז ממך, בגלל שאתה באמת בן אדם – יהודי חם עם שכל ישר, ובאמת אומר את מה שיש לך בלב, אמיתי, בלי פוליטיקה, בלי פוליטיקלי קורקט. אתה בא באמת עם האמת.

בוא נעבור עכשיו לעניין. אתה יודע שגם היום במלחמה, חוק הגיוס – בוודאי שמי שלומד תורה שימשיך ללמוד תורה. זאת האמונה שלי. אני חושב שלימוד התורה עוזר לקיומו של עם ישראל. צריך להבין, זה לא הסיפור עכשיו. אנחנו מסתכלים קדימה לעוד 100–200 שנה – בלי הרוח אין עם. זה לא מתחבר. עם ישראל שמר על עצמו 3,000 ומשהו שנה.

תן לי, תן לי, רק שנייה. והרוח של עם ישראל זה לא רק השירים של ביאליק, זה בעיקר מסורת ישראל.

לכן אני מאמין שמי שלומד תורה – אני אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת איזנקוט. כל פעולה שלי בחיים אני מסתכל מדוע הבן אדם עושה אותה. אם הוא בא לשפר את מצבו, אני אומר: אתה יודע מה, יכול להיות שהוא אגואיסט, רוצה לדאוג לעצמו; אם הוא מרע את מצבו, אני מבין שהוא בא מתוך אידיאולוגיה צרופה. יכול להיות שאני לא מסכים איתו, אבל אני יודע שבן אדם שעושה את זה – זה משהו שמנהמת ליבו. הוא לא מרע, לא פוגע בעצמו באופן יזום כשהוא רציונלי. לומדי התורה, אתה יודע, לאורך כל השנים, באמת חיים ברעב ומרדות. אלה המשפחות הכי עניות במדינת ישראל. כשאתה פותח להם לפעמים את המקרר אתה רואה שהם אוכלים שם ארוחת ערב אשל – שישה, שבעה, שמונה ילדים. דרך אגב, אני לא יודע מה היה קורה במאזן הדמוגרפי במדינת ישראל אם הם לא היו נמצאים.

כנראה מדינת ישראל הייתה פחות יהודית.

יכול להיות שהמצב הדמוגרפי במדינת ישראל היה משתנה. איך ערפאת אמר? אנחנו ננצח אותם בכוח הרחם. אז לכן אני מסתכל על זה ואני אומר: גם אם יש מחלוקת, זה בשר מבשרנו, אלה אחינו. דרך אגב, כשאמרתי שהם בתחתית של התחתית של הקטע הכלכלי – הם גם לא חושבים על זה. אם אתה תשאל בן תורה אם הוא מעדיף לקבל עוד 5,000 שקל ולהפסיק ללמוד חצי יום, הוא יגיד לך לא, כי זאת האמונה שלו, אין משהו אחר. אתה יודע, לפעמים אני מקנא כשאני רואה בעולם – אני רואה כל מיני סרטים, אני רואה איך הטיבטים מתייחסים לנזירים שלהם. באמת, זה מחמם לי הלב, בגלל שזו הרוח שלהם. הם עולים, מכבדים אותם, נותנים להם מנחות, אוכל, דואגים להם. זה עם עם רוח. דרך אגב, כמעט אין להם ארץ, הם נרדפים, אבל הם יישארו עוד הרבה שנים. זה עם ישראל. גם בסיפור התורני זה כמו שלהבת: אם אתה עוצר במקום, אתה הולך אחורה; אם כבתה האש, נגמר. זה לא ייגמר מחר בבוקר – עוד 100 שנה נקום, לא יהיה עם יהודי, אף אחד לא ידע מה זה. דרך אגב, ניתקו את יהדות ברית המועצות מהיהדות במשך בערך 90 שנה, ובאמת חלק גדול מהם לא ידע מה זה יהודי. הוא ידע מהסבא שלו שהוא אמר לו: אתה יהודי, כילד, והוא לא ידע – – –

רק את יכולה לדבר. רק אתה. אני אסביר לך.

סובה, סובה.

סובה, סובה, מספיק.

אז אני מספר. חבר הכנסת איזנקוט, כשהייתה המהפכה הקומוניסטית, הקומוניסטים החליטו להוציא את כל הדתות. הם הרסו את כל הכנסיות, כל בתי – דרך אגב, יושב-ראש הכנסת לשעבר ישב בבית סוהר על לימוד עברית במחתרת. לכן – – –

סובה חושב שיהדות ברית המועצות זה שלו פרטי, אתה מבין?

סובה, אחרי זה תעלה – – –

סובה, אני יודע שיש לך – אתה לקחת אפוטרופסות על יהדות ברית המועצות.

אני יודע שרק לך יש מושג.

אבל אני יודע שרק לך יש מושג.

אני יודע, רק לך ולחבר הכנסת בליאק יש מושג. אני יודע, אין לנו מושג בכלל. אנחנו לא קוראים, לא שומעים, לא יודעים.

זו חוצפה מבחינתך גם לדבר כאן, אבל לא חשוב. בואו נמשיך.

עכשיו אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת איזנקוט, מתחיל תהליך חיובי. אתה יודע. דרך אגב, גם מה שקרה לנו זה דבר שהזיז משהו בעם ישראל. אצל כולם, בוודאי בחברה החרדית – חברה, דרך אגב, שמתנדבת, שפועלת ועושה לעם ישראל המון.

אין חברה שמתנדבת כמו החרדים. מדוע?

גם כשאשתי, זיכרונה לברכה, וגם כשאבי, זיכרונו לברכה, יצאו מבית החולים, שלח אותי בית החולים ליד שרה. דרך אגב, מדינת ישראל אמורה לספק את הציוד הרפואי – מדינת ישראל לא מספקת כלום. אני הלכתי ליד שרה, קיבלתי ציוד באלפי שקלים. וכל אחד ואחד פה או שהוא לקח או שהוא ייקח – מקביים ועד כיסא גלגלים ועד מיטות ומכונות הנשמה ומה לא. זה מפעל שהחברה החרדית התחילה איתו. לחברה החרדית יש גמ"ח, ממוצצים ועד – דרך אגב, הם לא שואלים מי אתה.

אבל למה אתה רוצה להפריע לי?

אבל למה אתה מתעקש?

אני לא מבין. אתה יכול לא להסכים איתי, רק אל תגיד לי מה להגיד גם. זה, אצלכם במפלגה, לא אצלנו. לא בכנסת.

בסדר, תן לי לדבר.

העולם החרדי בנוי על הדבר הזה, על חסד. דרך אגב, לעולם הם לא מבחינים בין ערבי – אני מספר לך. ביד שרה – אני יושב עם אורי לופוליאנסקי, הוא פתח סניפים בערים הערביות, וטוב שכך, בן אדם זה בן אדם. ולכן אני אומר לך, החברה החרדית בנויה ביסוד שלה על הרבה חסד והרבה התנדבות. דרך אגב, שם לא מתנדבים שנתיים-שלוש, שם – לכל החיים.

אני ראיתי מה קרה עם זק"א. אני פגשתי אנשים שעד היום, דרך אגב, הם נמצאים בפגיעה נפשית עצומה ממה שראו. מי יכול לעשות את העבודה הזאת? הצבא לא עושה את זה, הוא לא יכול. הוא לא יכול. אני טוען שרק בן אדם שבא עם שליחות של הקדוש ברוך הוא, שרואה את זה כמצוות כבוד המת, רק הוא יכול לעשות דברים כאלה עד הסוף, בגלל שאלה דברים שקשה מאוד לעשות אותם, נפשית. בן אדם סביר והגיוני, קשה לו לעשות את זה. אני הייתי רואה אותם פה בפיגועים בירושלים, והייתי רואה אותם תמיד בצמתים האלה, שהם צמתים קריטיים. חסד, באמת – מה שנקרא "כבוד המת" זאת הלכה. לכן החברה הזאת, ככלל, היא באמת חברה מתנדבת ותורמת עד כמה שהיא יכולה.

הסוגיה של צה"ל לא באה מתוך עצלות, לא באה מתוך חוסר לויאליות למדינה. הרי כל ישראל ערבים זה לזה, בוודאי, זאת מצווה גדולה בתורה, הם יודעים אותה. זה בא משני דברים. אחד, שהם רואים, וגם אני מתחבר לזה, שלימוד התורה זה ערך ששמר על ישראל עם ישראל, וימשיך לשמור על עם ישראל, בעזרת השם. ומי שלא לומד – אתה צודק, הוא צריך לשרת בצה"ל. הפחד שלהם, וזה אמיתי, הוא שהצבא לא מייצר את המסגרת המתאימות. אתה יודע כמה אנשים נכנסו לצה"ל חרדים ויצאו חילונים? הרי כשפעם אצל ההסדרניקים הביאו זמרת והם יצאו החוצה – הענישו את כולם. למה, הצבא, יש לך את בג"ץ. אבל יש הלכה. אל תזלזל, אלעזר. אתה עושה ככה.

בסדר. אני ראיתי את זה, זה היה בטלוויזיה.

לכן אני אומר שיש תהליך ופתיחות של החברה החרדית. אני אגיד לך יותר מזה. אני עשיתי את חוק הגיוס. מה היה בכלל הרציונל אז? שהם ייכנסו לשוק העבודה. לכן האוצר לחץ אותי להוריד את הפטור עד גיל 22. זה היה מכניס למשק הישראלי 45 מיליארד שקל אז, כניסתם לשוק העבודה.

אני אומר, עכשיו יש לנו שנת חסד. אם נבוא בכוח, אני אגיד לך מה יקרה: בעולם החרדי זה הולך לאט-לאט; אם נבוא בכוח, גם את אלה שרוצים ללכת אנחנו מושכים אחורה. למה, יש בעיה בקבוצה. אנחנו חייבים לעשות הגנה. לכן אני חושב שאנחנו נמצאים בתהליך. מה שחשוב תמיד, מבחינתי – בכל דבר בחיים, אם זה נושאים כלכליים, חברתיים – תמיד אני מסתכל על התהליך. השיפוע. פחות מעניין אותי אם זה יקרה תוך שבע שנים או עשר שנים, פחות חשוב; המגמה, המגמה. ככל שהמגמה תלך ותתגבר, היא תלך ותתעצם. יש אינטרס עצום, גם לחרדים, להשתלב בכלל החברה הישראלית. הם לא יצורים שונים. הם רוצים שהילדים שלהם יגדלו, וגם, מי שלא לומד תורה בוודאי שילך ויעבוד ושילך לצבא. דרך אגב, יהיו לנו גם אמצעים לתגמל את לומדי התורה יותר מאשר היום. הם לא צריכים להיות על סף רעב.

לכן אני אומר, עכשיו הגשנו חוק, שלכם. זה פחות או יותר מה שבג"ץ משך. 3,000 איש, זה מה שהצבא אמר פחות או יותר. דרך אגב, זה ברור לך שהצבא יצטרך לבנות להם מקוואות, בתי כנסת, כשרויות וכו' וכו' ושיעורי תורה.

דקה. שנייה. שירתנו בצה"ל, אנחנו יודעים מה יש בצה"ל.

אנחנו שירתנו בצה"ל ויודעים. בסוף, כשאתה מגייס חרדי, אתה צריך לתת לו את התנאים שהוא נכנס חרדי ויוצא חרדי. אלה התנאים. הרי אם בסוף אתה לא מאפשר לו את התנאים האלה, אז בוודאי אתה לא מעודד אותו לבוא. ותזכור שאבא שלו – – –

יש קפה בחוץ, דבי, ואני אמרתי להם לרשום את זה עלא חסאבי.

דבי, דבי, בבקשה, קפה בחוץ. אני אישרתי להם לתת לך שני סוכר אפילו.

עוד לא. רק שנייה.

קרטיה הפעם.

לכן אני אומר: בגדול, אני חושב, חבר הכנסת איזנקוט, שאנחנו צריכים שעת חסד. אנחנו עלולים לפספס אותה על מריבות פה, על פוליטיקה. אני חושב שיש דיונים רציניים עכשיו בוועדת החוץ והביטחון. אני חושב שאנחנו צריכים לחבק את החרדים, לא לתקוף אותם, בגלל שככל שנתקוף יותר – אתה נכנס להגנה, אתה מושך אחורה. ואין לנו עניין בעניין. דרך אגב, המגמה התחילה. דרך אגב, הצבא לא גייס את החרדים, כל אלה שבאו לבקו"ם עכשיו, לא יכול.

כן.

שנייה, דקה. דרך אגב, גם חייל בגיל 26 הוא חייל. דרך אגב, חלק גדול מאוד מהחיילים הם מעל גיל 26, הכול בסדר. אבל אנחנו מדברים כרגע על חיילים.

חבר הכנסת איזנקוט, אתה היית רמטכ"ל, אתה בקי בנתונים; אני פחות, מודה. אני קורא מדי פעם. ראיתי שמישהו ציטט איזה אלוף שהוציא איזשהם נתונים שיש כ-45,000 משתמטים, לא קשור לחרדים. הוא כתב יש 60,000 חרדים ומשהו, שנתוני גיוס שמתגייסים – –

– – יש 12,000 חרדים ויש כ-45,000 אנשים שלא באים, והוא הדגיש – לא הדגיש, אבל סימן שזה באזור מרכז הארץ. עכשיו אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת איזנקוט. אני מכיר. תראה, כשאתה לוקח חייל, מכשיר אותו, אתה מכשיר חייל – עזוב, הוא מספר לך, אל תקשיב לו. אני מכיר אותו, עזוב. עזוב, אנחנו לא מדברים עליו, אני מדבר אליך. אני מכבד אותך, לכן אני מדבר אליך. אליו, דרך אגב, אני גומר את האירוע בדקה וחצי ואני יורד. אין טעם לדבר איתו.

זה, דרך אגב, בחור ששירת בעיתון במחנה ונהיה ראש ממשלה. תבין טוב, הוא חתם בבקו"ם על עט. עט, ונתנו לו דפי פוליו. אתה מבין? נהיה ראש ממשלה במדינת ישראל, אתה מאמין? בעולם הערכים שלנו יכול להיות דבר כזה? אז לכן בוא נתקדם.

תראה, יש חיילים בצה"ל, הצבא השקיע בהם. גייס אותם, עשו סדיר, לוחמים. אתה יודע שזה עולה לא מעט כסף. לוחמים מן המניין, אני לא מדבר איתך רק על תומכי לחימה. והצבא לא מגייס אותם למילואים הרבה זמן, הרבה שנים. אני מכיר עשרות כאלה שהיו לוחמים בגולני, בצנחנים. הוא לא דוחף את עצמו לצבא, כי לא בא לו.

הפוטנציאל הזה, דרך אגב, קיים בצה"ל היום. אם לצבא חסרות שתי חטיבות, קודם כול תיקח את החבר'ה האלה, הם זמינים, הם כבר הוכשרו. זה שהם לא התאמנו ארבע-חמש שנים – תאמן אותם. הרי בסוף, אתה יודע, זה בא לך. כשאתה לוחם אז אתה לוחם, וגם אם לא התאמנת שלוש, ארבע, חמש שנים, אז לוקחים אותך חודש-חודשיים וזה בא אליך, הכול חוזר אליך בחזרה. יש היום עשרות אלפי חיילים, חיילי מילואים בפוטנציה, שלא באים למילואים, הצבא לא קורא להם. הם כבר כמה שנים לא התאמנו. אז אני אומר לצה"ל: קודם כול בוא תמצה את הפוטנציאל הקיים. קודם כול. השקעת מיליארדים להכשיר אותם – קודם כול תביא אותם בחזרה לצבא, תקרא להם. עזוב למה הם לא באו עד היום, לא חשוב; תמרץ אותם אפילו ותתחיל לאמן אותם. אתה יודע לבד שאתה עכשיו מכניס חייל – אתה רואה אותו בסוף השרשרת מינימום בעוד שנה כלוחם שאתה יודע שאתה יכול לשבץ אותו באירוע מבצעי, והוא כבר מספיק מיומן כדי לעשות את המשימות שאתה מטיל עליו כרמטכ"ל.

לכן אני אומר, אנחנו נמצאים באמת בתהליך. אני מציע באמת באמת להתחבר פה עִם עם ישראל באירוע הזה, לא לראות אותו כאופוזיציה–קואליציה. כפי שאמרתי, לחבק את אחינו החרדים, לפרגן להם, לא לתקוף אותם. דרך אגב, הצבא קובע את הצרכים לפי מה שהוא יכול. אני אומר לך, פעם הצעתי לחרדים – אמרת: תשלחו להם 10,000. אני אומר לך, אם הם באים – הצבא נחנק, לא יודע מה לעשות איתם. אתה, כרמטכ"ל, אתה יודע. אני אגיד לך יותר מזה, אני אגיד לך משהו הרבה יותר עמוק: הרי ישיבות ההסדר – דרך אגב, אני זוכר שהן התחילו. גם נגדן יצאו, אמרו: למה שזה ישרת שנה וחצי והוא שלוש שנים? אתה זוכר את זה. אני מספר לך שהיום חלק גדול מאוד, נתח עצום, בלי פרופורציה לגודלם באוכלוסייה, אלה החבר'ה מהציונות הדתית, בלי קשר, בלי פרופורציה; כרגע אני מדבר על המגזר הלוחם בחזית. תסתכל כמה הם מופיעים במטכ"ל – בגלל שאי-אפשר, עד גובה מסוים. משם לא עוברים הרבה. אנחנו נמצאים איתם כבר 40 שנה. למה חצי מהמטכ"ל לא כזה?

צא וחשב שיש לך עכשיו עוד שליש צבא חרדים. החרדים האלה לא באים להיות – חלקם, בסדר, משרתים שלוש שנים והולכים, אבל חלקם רוצים להיות מ"פים, חלק רוצים להיות מג"דים, מח"טים. אתה יודע מה זה יעשה לחברה כשהם יראו אותו עכשיו עם הפאות והזקן. יגידו: חבר'ה, לא לזה התכוונתי. התכוונתי שאתה תהיה לוחם רב"ט. אבל זה לא עובד ככה. עובדה, אנחנו רואים מגזר שלם שיש לו תקרת זכוכית שהוא לא עובר אותה כמעט ובמספרים זה לא מסתדר, ואם ייכנסו חרדים, אני מספר לך, זו תהיה הבעיה הכי קשה של החילונים הצפונבונים בתל אביב – שהם לא יוכלו לראות רמטכ"ל עוד 30 שנה עם פאות, זקן, שמוביל את צה"ל. אתה יודע את זה יפה כמוני.

לכן אני אומר, בגדול – ופה אני רוצה לסכם את העניין – אני חושב שאתם צריכים לעזור לחברה הישראלית. זה לא שיש חרדים וכאילו אתם לא שותפים. יש עם ישראל, ועם ישראל, חבר הכנסת איזנקוט, כולל את כולם. לכן אני מציע שאת הנושא הזה, כפי שאמרתי – דרך אגב, כשאני שמעתי את חבר הכנסת אלקין עולה לכאן, אני הזדהיתי עם הרבה מהדברים שהוא אמר. אני גם השתוממתי מחלק מהדברים, בגלל שיש דברים שהם לא פוליטיקה, יש דברים שהם עם ישראל. עלייה – עם ישראל, לא קשור עכשיו לכלום; צה"ל – עם ישראל, זה לא קשור, היום אנחנו פה, אנחנו שם, יש לנו צבא אחד. המריבות האלה בוודאי לא עוזרות לנו בתוך צה"ל.

לכן אני מציע שתראו את זה מזווית טיפה שונה. לפעמים תפסת מרובה לא תפסת. בעיקר אני אומר לך, חבר הכנסת איזנקוט, תסתכל על התהליך. התהליך הוא הכי חשוב, וגם אם הוא איטי, לאט לאט לאט הוא הולך ועולה, ובאיזשהו שלב הוא מקבל תפנית. אתה יודע את זה. הרי ברור לך לחלוטין שהבעיה זה הפריצה. ברגע שהתחלנו להזיז אותם, עברו שנה, שנתיים, שלוש, ארבע – אתה פתאום רואה שזה עולה בקטע מעריכי, בגלל שבסוף החשש ירד, ואז החבר'ה באים. אני אומר לך, אין כמעט אוכלוסייה במדינת ישראל שרוצה לבוא לצה"ל יותר מהחרדים, בתנאי שהם ימשיכו להיות חרדים. ברגע שההנהגה שלהם תבין את מה שאני אומר לך, תאמין לי שהם יהיו במחזורי הגיוס הכי גדולים בצה"ל. תזכור תמיד שהם באים מתוך אמונה יהודית עמוקה. הם לא באים בגלל שנוח להם או לא נוח להם. זה לא איזה אחד שרוצה להיות בעיתון במחנה כי הוא בא כל יום הביתה. זה לא מעניין אותו. אם הוא כבר נמצא, אז הוא הולך עם זה עד הסוף, בגלל שהוא בא מצו אחר לגמרי, הוא בא ממצפון אחר לגמרי.

זה מה שאני חושב ומציע לך לחשוב. ככה, לדעתי, כשנסיים פה את המשמרת שלנו, מה שנקרא את הקדנציה, נשב בגיל 80, בעזרת השם, ונגיד: תרמנו משהו לעם ישראל בנקודה כמעט הכי חשובה. תודה רבה.

אני מציע לך לעשות או בדיקת עיניים או באמת לחשוב עם עצמך באמת באמת אם אנחנו מדינת חוק. אני טוען, כפי שאמרתי, שיש פה אצטלה של חוק; משחקים עם הכנסת איך שהיא רוצה. בא להם, אין בעיה, החוק יעבור; לא בא להם, פוסלים אותו. אם בא להם המפגינים מפגינים. דרך אגב, אלה אנרכיסטים. אנרכיסטים.

אני רואה את דני דנון יושב באיזה מסעדה – איך אתמול אני רואה דבר יותר חמור – אני רואה בטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, את אחד המסיתים המרכזיים של האנרכיסטים עושה חוג בית. מה הוא מספר? חייבים להמשיך כי זה אפקטיבי. אז שואל אותו מישהו: למה? הוא אומר: תראה, יושב-ראש הכנסת לא יכול לצאת עם הילדים שלו לגינה; אשת ראש הממשלה וראש הממשלה לא יכולים לצאת מהבית. נמשיך ככה.

אתה מבין את ההזויים האלה? אתה מבין את הגנגסטרים האלה? היועצת המשפטית, אמרתי, היא הבן אדם הכי מסוכן במדינה, וימים יגידו. היא גם תועמד לדין על זה, היא וגיל לימון. למה? בגלל שזו הקריסה הפנימית בתוך מדינת ישראל. החברה הישראלית קורסת, ומה חשבתם? עד מתי ייתנו לזה לקרות?

נניח שעכשיו אין התערבות, לא משטרה, לא יועצת משפטית. מה חשבתם, שהאזרחים – מה יעשו? איש הישר בעיניו יעשה. מי שלוקח את החוק מהצד הזה, ייקח את החוק לידיים בצד השני. זה הגיוני שבן אדם ממהר הביתה, עומד בפקק חמש-שש שעות בגלל שמישהו, בא לו לעצור אותו? זה הגיוני שחבר כנסת יושב באיזה בית קפה עם חבר שלו ומדבר, ובאים אנשים שמה ומתחילים לקלל אותו? טוב, קלל פעם, פעמיים, שחרר. יושבים שם חצי שעה–שעה, אומרים לו: אתה קום מפה.

זה האלימות של השמאל וזה מה שטענתי תמיד. השמאל מעולם לא היה דמוקרטי, דרך אגב זה אנטיתזה לדמוקרטיה. אנשים אלימים, כוחניים, בריונים. קומוניסטים, זה בדיוק המרקסיזם. או שאתם הולכים איתנו או שלא; אתם הצידה. לא משנה כרגע כמה תקבלו – 70 מנדטים, 80, 90 – מה זה חשוב? מי זה העם? אילו ליצנים, שפעם בשנה באים כאילו לקלפי, כאילו מצביעים. אנחנו פה קובעים ברשות. יש לנו 15 שופטים בבית המשפט העליון, יש לנו פרקליטות, יש לנו יועצת משפטית לממשלה.

אדוני היושב-ראש, עכשיו הם מנסים להשתלט בכוח גם על נציב שירות המדינה. ברגע שזה יקרה, אתם יכולים להגיד "הר הבית בידנו". גמרנו, אנחנו כממשלה כבר אין לנו מה לעשות. בואו – איך אמרתי? נהלו את המדינה, הדרג המשפטי ינהל את המדינה. דרך אגב, הרי מה קורה? נציב שירות המדינה, גם היום הם מנהלים אותו – מר גיל לימון – רק הוא באופן פורמלי רוצה לספח את זה אליו.

אז לכן אני חושב, תפקחו קצת עיניים, עזבו פוליטיקה קטנה, תבינו לאן הולכת מדינת ישראל.