קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבריי השרים, חברי הכנסת, יכול להיות שאנחנו פה עושים משהו פחות נפוץ בבית הזה כי בדרך כלל רוב הצעות האי-אמון מוגשות על נושאים שקשורים לביטחון, לנושאים מדיניים, לכלכלה ולנושא הכלכלי. בחרנו השבוע דווקא להגיש – לצערי, כן? הייתי מעדיף שלא היינו מגיעים למצב הזה – הצעת אי-אמון בממשלה דווקא בנושא שהוא תמיד היה בלב הקונסנזוס של הציבור הישראלי ושל מדינת ישראל, נושא עלייה וקליטה.
זה לא סוד שמראשית הקמת התנועה הציונית, וגם אחרי הקמת מדינת ישראל, נושא העלייה והקליטה היה לב-ליבה של העשייה הציונית, זה היה הבסיס. וכך אמר למשל דוד בן-גוריון באחת מההתייחסויות הרבות מאוד שלו לנושא העלייה: "העלייה המתמדת, הבלתי-פוסקת ליום, והעליה המתרחבת ומתנכרת – זוהי תמצית חיותנו והווייתנו. בלעדיה אין תקוה ואין תקומה ואין יסוד ואין משען לקיומנו בארץ, לעתיד יישובנו, לפעילתנו ולהשפעתנו בעם. העלייה זהו מקור יניקתנו וגידולנו לא רק בארץ אלא גם בחוץ לארץ, וכל עיכוב והפרעה בעליה זהו סם מוות לכל תנועתנו בעולם".
כך דוד בן-גוריון, ולא במקרה – אגב, אדוני שר העלייה והקליטה, אתה יודע שהמשרד שלך היה דווקא בין המשרדים המאוחרים שהוקמו במדינת ישראל. למה? כי כל עוד בן-גוריון היה ראש ממשלה הוא לא הסכים לשחרר את הנושא הזה מידיו כראש ממשלה. הוא אמר: התפקיד הראשי של ראש ממשלת ישראל זה לדאוג לעלייה והקליטה, בשביל זה הוקמה המדינה, לכן לא צריך שר עלייה וקליטה. אני כראש ממשלה, זה תחום האחריות הראשי שלי. רק כשהוא עזב הוקם המשרד, ואני חושב שזה מלמד על סדרי העדיפויות שהיו, לא רק לדוד בן-גוריון, אלא למעשה לכל דורות ההנהגה כאן במדינת ישראל.
לצערי הרב, ובאמת אני חושב שזה אירוע חסר תקדים, הממשלה הזאת מרגעי הקמתה שמה לה משום מה ליעד לפגוע בנושא של העלייה והקליטה. ממש כך. כן, אני יודע שאלה מילים קשות, אדוני השר ואתה לא אוהב אותן, אבל עוד בזמן המשא ומתן הקואליציוני התפתח שיח גלוי וברור ושאחר כך מצא את ביטויו גם בהסכם קואליציוני, על צמצום חוק השבות. לא היה לממשלה החדשה לעשות אלא רק לחשוב איך היא מצמצמת את העלייה לארץ, זה נכנס להסכם קואליציוני. ברוך השם, בינתיים זה מסוג הדברים הרעים שתכננתם לעשות ולא עשיתם, מקווה שככה גם יישאר, אבל עצם זה שזה הפך לחלק מהשיח בהתחלה בלי בכלל להתבייש, אני חושב שאמר לא מעט.
הדברים הראשונים שעשתה הממשלה החדשה – ואגב, זה מופנה לא רק אליך כי חלק מההחלטות שאזכיר כאן, עומד מאחוריהן שר הפנים וחלק שר השיכון וחלק שר האוצר, אבל אתה מייצג פה את כל הממשלה, על כל מרכיביה כמובן, כשתענה לי – ההחלטה הראשונה הייתה באופן מיידי ביטול מסלול העלייה המהיר לעולים מרוסיה ומאוקראינה, שהותנע עם תחילת המלחמה שם ואפשר מספרי עלייה חסרי תקדים לארץ בשנים שקדמו לזה.
הדבר הראשון שעשיתם, ביטלתם אותו, ממש בחודשים הראשונים. לא פלא שבאופן מיידי זה הקטין את מספרי העולים; ולא רק שביטלתם את מסלול העלייה המהיר, שהיה קיים והוכיח את עצמו, אלא גם בזכות הפעילות – פה זה דווקא יותר מופנה לסגן שר אחר בממשלה שהוא אחראי על ארגון נתיב – בזכות התנהלות בירוקרטית לעילא ולעילא הגענו היום למצב שבחלק מהמקומות, כדי להגיע לריאיון ראשון בשגרירות עולה צריך לחכות שמונה חודשים. זאת אומרת, לפני שבכלל הוא יגיע לעצם תהליך הבדיקה, אומרים לו בחלק מהערים היום, ברוסיה למשל, עיר ענקית כמו סנט פטרסבורג, עם קהילה יהודית מאוד גדולה, שמונה חודשים לריאיון ראשון. עד שהוא עולה, מהרגע שהוא מחליט לעלות, זה לפחות שנה. זה נורמלי? מתי מדינת ישראל הייתה בונה מנגנון, שכדי לעלות לארץ – מי שמחליט לעלות לארץ – צריך לחכות שנה? אני כבר לא מדבר על זה שמי מכם יכול למעשה לתקוע כף שבקצב השינויים שיש היום ברוסיה, בעוד שנה הוא בכלל יוכל לצאת משערי המדינה? איך הגענו לזה? למה זה לא מפריע לאף אחד? בחיים לא היינו בכזה מצב.
החלטה נוספת, שגם היא עברה ממש בימים הראשונים של הקמת הממשלה, זה לבטל את המענק הנוסף הייחודי שניתן לעולים מרוסיה ומאוקראינה, עוד פעם, בגלל המלחמה, בגלל שאנשים יצאו בלי יכולת להוציא משם משהו בכלל. למה? המלחמה הסתיימה? משהו קרה? יש שינוי? שום שינוי לא קרה, חוץ מזה שהתחלפה הממשלה במדינת ישראל, ואמרה: לא אכפת לי שאנשים עולים תוך כדי מלחמה; לא אכפת לי שהם לא מסוגלים למכור את הדירות שלהם במציאות הזאת שיש; לא אכפת לי שהם לא מסוגלים לקחת איתם שום דבר. לא מגיע להם מענק מיוחד.
הדבר הבא שהתמודדתם איתו זה משבר בלימודי עברית. אגב, זה כבר לא רק עולים מרוסיה ואוקראינה, זה היו כולם. משבר שהלך והעמיק, שהביא למצב שבמשך תקופה ארוכה, חצי שנה עולה לארץ, מכל מקום, המתין ליכולת ללמוד עברית. היינו מדינת חלם: אנחנו שילמנו לעולה סל קליטה חצי שנה כדי שהוא ילמד עברית, ותורו ללמוד עברית הגיע כשהוא סיים לקבל את סל הקליטה וכבר היה צריך לצאת לעבוד, וכבר כל הכסף הזה בוזבז. כך למעשה נוצר כאן דור שלם – שנה שלמה של עולים שלא למדו עברית, או כמעט שלא למדו עברית כי הם קיבלו את הזכות הזאת מטעם המדינה – שמגיעה להם, אגב, לפי חוק ולפי כל הכללים – בשלב שהם כבר לא יכלו לממש אותה.
אבל לא רק שלקח המון זמן, ובלתי מוצדק לחלוטין, לפתור את המשבר הזה, אלא כשנפתר המשבר סוף-סוף, עכשיו נפלתם על הגורם היחידי שבזמן המשבר הציל את המצב – האולפנים הפרטיים, שאפשרו לעולים לשדרג את לימודי העברית שלהם בזמנים הנוחים להם ובמסגרות שהם בחרו. מערכת שעבדה עשור, עכשיו אתם פוגעים בה, ובשביל מה? לא ברור בכלל. בשביל איזושהי תוכנית של גוף – אפילו אם הייתה הצדקה אידיאולוגית הייתי מבין, אבל איכשהו, אדוני שר העלייה והקליטה, הצלחתם ליפול לגוף שעיתון הארץ מחזיק בו 50% מהמניות. דווקא מכל הגופים בארץ זה הגוף שבחרתם, כממשלת ימין על מלא, כדי להרוס את – – –
הגוף שנתתם לו עכשיו בלעדיות בהוראת עברית. נדבר אחר כך. אתה לא מכיר את זה? אתה מוזמן לראות את הפרוטוקול של דיוני ועדת העלייה והקליטה.
אולפנים פרטיים, שעבדו עשור והוכיחו את עצמם והעולים רוצים אותם, נפגעים עכשיו, וחלקם סוגרים את שעריהם. איפה ההיגיון? לא היה אכפת לכם.
לא עצרתם בזה, אלא למעשה פגעתם בצורה דרמטית באחת מאבני הבסיס של כל עולה כאן בארץ, וזה סיוע בדיור. הקבוצות הכי חלשות, קשישים עולים, אין להם, הם לא יכולים לצאת לעבודה, לא יכולים כלום. בממשלה הקודמת התקבלה החלטה להגדיל משמעותית את הסיוע בדיור דווקא לקבוצה הזאת, שהם כמעט כולם מקבלי השלמת ההכנסה, אחת מהקבוצות הכי חלשות במדינת ישראל. שתי מדרגות, שהספיקו לעבור לפני שהוקמה הממשלה החדשה, בוצעו; המדרגה השלישית, שהייתה הכי קטנה, 200 שקל בחודש, התוספת הכי קטנה, בוטלה – זה לא בסדר העדיפויות של שר השיכון החדש. כך הוא הודיע למשרד האוצר, וכך משרד האוצר הודיע לכנסת – למרות שהיא כבר הייתה מסוכמת ומתוקצבת במשרד האוצר. נשארו קשישים עולים בלי 200 שקל בחודש. אגב, בשבילם זה המון כסף. ברוך השם שרוב העלייה בסיוע הזה הספיקה לעבור לפני שהתחלפה הממשלה.
לא הסתפקתם גם בזה, אלא – עוד פעם, זה משרד השיכון, לא אתה, אדוני השר, אבל לדעתי היית צריך להפוך שולחן בממשלה – משרד השיכון ויתר על מחצית התוכנית לבנייה של דיור ציבורי לעולים, לעולים קשישים. הממשלה חתמה הסכם עם הסוכנות היהודית על 3,000 יחידות דיור; 1,500 תוקצבו בשנת 2022 ויצאו לדרך, ו-1,500 נוספות – כבר היה סיכום תקציבי משרד האוצר, והן היו צריכות להיות מתוקצבות בשנים 2023–2024, עוד פעם הודיע משרד האוצר ששר השיכון הודיע לו על שינוי סדר העדיפויות ואין המשך לתוכנית הזאת. 1,500 יחידות דיור ציבורי לעולים קשישים נעלמו כלא היו ולא הוקמו עד היום, ואני לא בטוח שגם בתקציב 2025–2026 הן יחזרו.
לא רק זה, אלא עוד החלטה נוספת קיבל שר השיכון וויתר על רכישה של דירות לדיור ציבורי לעולים, שגם היא הייתה מתוקצבת במיליארדי שקלים. הוא ויתר למשרד האוצר בגלל סדרי עדיפויות אחרים. אגב, פה לא רק העולים נדפקו – העולים מקבלים רק שליש מהדירות האלה – כל הציבור החלש במדינת ישראל נדפק. סוף-סוף הייתה החלטה תקדימית לתקצב ייעודי תוספת למלאי דירות של דיור ציבורי במדינת ישראל, וזה הלך לעזאזל בגלל סדר עדיפויות אחר של שר השיכון.
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. לאחרונה כנראה שלא היה מספיק – זאת רק רשימה קצרה של מה שעשיתם. לאחרונה הצלחתם גם לעשות "רפורמה" לעולים, רובם בחמש השנים הראשונות שלהם בארץ, כפי שנחשף בדיונים בוועדת העלייה והקליטה, שבפועל הקטינה בחצי את הסיוע בדיור. אחלה רפורמה. פשוט לקחת כסף מהעולים ולא לתת להם אותו. פעם היו קוראים לזה קיצוצים, עכשיו בשפה נקייה קוראים לזה רפורמה.
ולכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלה שכך מתייחסת לנושא של העלייה והקליטה ופוגעת כמעט בכל דרך אפשרית בשנה וחצי האלה היא בפועל פועלת כנגד הבסיס של התנועה הציונית, וממשלה שפועלת נגד הציונות לא ראויה להמשיך ולהתקיים ולכהן במדינת ישראל. תודה רבה.
1,358 מילים של זאב אלקין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.