ממשלה שפוגעת בצה"ל כצבא העם

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. האי-אמון מוגש על פגיעה בצה"ל כצבא העם ועל אי-קידום חוק הגיוס. זה קורה בתקופת מלחמה, שבועיים אחרי שיש פסק דין חלוט, כשבשלב הזה צה"ל היה צריך להוציא, להבנתי, בין 10,000 ל-15,000 צווים כדי לעמוד ביעד שגם הוא העמיד לעצמו – בשנה הקרובה להגיע ל-480,000 מתגייסים.

4,800 – פלוס ה-1,800; זה 3,000 פלוס 1,800, כדי לעמוד ביעד שהוא הציב לעצמו לשנת 2024–2025. אבל הדפוס והמוטיב של לא לקבל את ההחלטה הנכונה עלה גם אתמול בישיבת הממשלה על הארכת השירות בצה"ל, שבה האשים שר הביטחון את הממשלה שהוא חבר בה שהצרכים הפוליטיים גוברים על צורכי צה"ל. זאת תופעה שאנחנו ראינו בחודשים האחרונים כחברים בממשלה ובקבינט. ראינו כיצד ראש הממשלה מעדיף את השיקולים הפוליטיים על פני האינטרסים הלאומיים. כך במימוש מטרות המלחמה, שזה המרכיב הראשון בניצחון, והמרכיב השני הוא שיפור מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל לאורך זמן. כך גם בהשמדת היכולות השלטוניות של חמאס ובניית היום שאחרי. ראינו הגבלת עיסוק לאורך זמן, הטלת קשיים על בניית חלופה ראויה, ולכן המטרה הזאת היא מטרה רחוקה להשגה בשלב הזה.

ראינו גם את חוסר היכולת לתרגם את ההצלחות המרשימות מאוד של צה"ל להישגים אסטרטגיים גם בעזה, בהשמדת יכולות וגם בהשגת תנאים להשבת החטופים, כשמערכת הביטחון כולה מזה זמן, למעלה מחודשיים, מודיעה שהושגו התנאים להשבת החטופים, וחוסר היכולת להעביר את משקל הכובד לצפון. ראינו את זה גם בהחלטה למימוש מטרת המלחמה, ואולי הציווי המוסרי החשוב מאוד, העליון, להשיב את החטופים הביתה. ופה אני מסכים עם השר אמסלם, ההצעה שלו אכן נאמרה בקבינט: ללכת לדפוס של הכול תמורת הכול במכה אחת, לא בשלבים. אני גם חשבתי שזה הדפוס הנכון יותר. רק שאתה יודע, כמוני, שהיה בן אדם אחד שהתנגד לזה.

הדבר הבא זה האמירה שלנו שראוי שתיאמר למרות שהיא מובנת מאליה – שבכל הזדמנות ניתן גיבוי מלא ורשת ביטחון לעסקת חטופים אחרי שיתמלאו התנאים, כמו שהצבא וכל מערכת הביטחון מודיעים.

כך קורה גם בחוסן הלאומי – זו גם אחת מחמש מטרות המלחמה. בעיניי, חוק הגיוס הוא מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי, וגם פה ראינו שבמקום לקבל החלטה לטובת האינטרסים הלאומיים, מתקבלות החלטות על רקע פוליטי, כמו ששר הביטחון אמר אתמול.

ב-7 באוקטובר קמו אזרחי ישראל להתקפת פתע אכזרית לתוך שטח מדינת ישראל, הכישלון הביטחוני הגדול ביותר מקום המדינה; כיבוש יישובים ומחנות לשעות ארוכות; 1,593 הרוגים ונרצחים; 255 חטופים, שמהם 120 עדיין בעזה. אחרי האסון הנורא הזה היה נדמה שחייב לבוא שינוי, שנראה התגייסות רחבה מאוד בחברה הישראלית, שנראה ערבות הדדית, נראה סולידריות ונראה מנהיגות. מנהיגות של ראשי המפלגות שאומרים: מי שלא לומד צריך להתגייס או לשירות צבאי או לשירות לאומי או לשירות אזרחי. ולא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שהעתיד הקרוב מזמן לנו התפתחויות חמורות מאוד: גם בניסיון של איראן להגיע ליכולת גרעינית, גם המשך אסטרטגיה איראנית להתשת ישראל עד הקרסתה וגם המשך איומי טרור וגרילה. הצורך המבצעי של צה"ל הוא חד וברור, והוא יגדל בשנים הקרובות. אנחנו כבר לא יכולים לדבר על שגרה, חירום ומלחמה; ההבנה היא שבשנים הקרובות נהיה בשגרת חירום, שתחייב סדר כוחות גדול מאוד.

מאחר שהיה אתמול שיח בממשלה עם אמירות ציניות על הקטנת הצבא ועל צבא קטן וחכם, תרשו לי לספר לכם אנקדוטה מתקופתי כרמטכ"ל: ביולי 2015 הוגש לראש הממשלה דוח לוקר, דוח שעבדו עליו שנה שלמה, וראש הממשלה בנימין נתניהו ליווה אותם ליווי צמוד ואישר את הדוח באופן מלא, עם 53 המלצות. אחת ההמלצות המרכזיות הייתה להקטין את צה"ל בשליש. ההחלטה שלו הייתה לקצץ שנה אחת שלמה במכה אחת – שהשירות בצה"ל יהיה שנתיים בלבד. כל מי שרוצה לבדוק אותי מוזמן לגשת לגוגל, דוח לוקר מופץ שם.

אז היום בדיעבד מדברים על אלה שהובילו לצבא קטן וחכם; מי שבלם את הרצון להקטין את צה"ל בשליש זה אנחנו, המטה הכללי. ייאמר לזכותו של שר הביטחון שגם הוא עמד יחד איתנו, ובסופו של יום השירות צומצם בארבעה חודשים, וניתן לזה פיצוי של 3,000 של אנשי קבע לשנה אחת. הנזק לא היה גדול, והצבא אפילו גדל בשנים שלאחר מכן. המציאות שנוצרה אחרי 7 באוקטובר וההשלכות החמורות מחייבות קודם כול בחינה ותיקוף של תפיסת ביטחון לאומי, והן יחייבו הגדלת סד"כ ויחייבו הגדלה של המילואים, שהם פועל יוצא של הסדיר.

מילה אחת על הפרדוקס הגדול של הממשלה, שהיא המפקדה העליונה של צה"ל. ב-23 ביוני 2023 היא מורה לשר הביטחון ולצה"ל בהחלטה – ההחלטה לא חוקית, בעיניי – להפסיק לגייס חרדים לצבא, ומאז למעשה אין גיוס. וזו הממשלה שגם הכריזה על המלחמה, אותה ממשלה שמורה לשר הביטחון ולרמטכ"ל לא לגייס.

מכאן אני רוצה לומר כמה מילים על מה נכון לעשות. מה שנכון לעשות בעיניי – ואלה ההמלצות של המחנה הממלכתי – זה לממש חזון בצעדים מעשיים. החזון הוא לראות במדינת ישראל ערבות הדדית וסולידריות של כלל הצעירים והצעירות, שיתרמו למימוש ייעודו של צה"ל להגן על המדינה, להבטיח את הקיום שלה ולנצח במלחמה, ושיחזקו את החוסן הלאומי על ידי שירות משלים בשירות לאומי ואזרחי בשאר גופי הביטחון – ופה אני מדבר על כלל אזרחי ישראל, מתוך הבנה שהיום רק 48% מבני ה-18 במדינת ישראל מתגייסים, וכשהולכים לחייבי גיוס, זה 67% או 68%, וברור לגמרי לאן זה לוקח את צבא העם.

מה שנדרש היום לעשות זה להוציא מייד צווי גיוס לכלל הצעירים משלושת המחזורים האחרונים, להורות לצה"ל להגיע ליעד של עוד 3,000 מתגייסים מיולי הזה ליולי הבא, בנוסף ל-1,800 שכבר התגייסו, ולקבוע מתווה לחמש שנים שיגדיל בצורה משמעותית את היקף המתגייסים החרדים ויכניס את הצעירים הערבים לשירות לאומי ולשירות אזרחי. נדרש להעביר בהקדם חוק שירות ישראלי לכלל אזרחי ישראל – ויש מתכונת שאנחנו מציעים אותה בהצעת חוק שנמצאת פה – ובמקביל לקדם באופן משמעותי מאוד את ההוקרה והתגמול למשרתים בסדיר, בקבע ובמילואים, למיטיבים הגדולים ביותר של החברה הישראלית.

מאחר שאני לא רואה את הממשלה מקבלת את ההחלטות האמיצות האלה, שהן נכונות לביטחון הלאומי של ישראל, אני קורא להצביע אי-אמון בממשלה, להביא לבחירות שיובילו לממשלה שמחויבת לצה"ל כצבא העם, שתיצור תפיסה ציונית ממלכתית ולאומית ותקדם עתיד משותף שמבוסס על חובת המדינה לאזרחים, על חובת האזרחים למדינה ועל חובת האזרחים לאזרחים, כדי לחזק את החוסן הלאומי ואת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. תודה.