קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היושב-ראש, אתה מעודד אותנו בצדק רב לצאת מהמשכן, ממקדש הדמוקרטיה, לצאת לשטח. בעיקר כוונו הדברים שלך לקו התפר.
לפני כמה ימים ענה שר האוצר על שאילתה שלי לגבי אוצר, אוצר שטמון לרגליו של משרד הפנים ואי-אפשר להשתמש בו – 100 מיליון שקל. הממשלה הזו החליטה בדצמבר, דומני: 50 מיליון ב-2023 ו-50 ב-2024, והינה, השלומיאליות הזו ממשיכה, השלומיאליות שלא מאפשרת לנו ליישם את ההחלטות של הממשלה, הממשלה שלנו.
אני רוצה לסבר את האוזן כמה פשוט העניין. הרי מהי אותה התנגדות משפטית שעליה הלין שר האוצר? ההתנגדות היא – – –
ההתנגדות היא שלא ייווצר מצב ששני משרדים – במקרה הזה המשרד לביטחון לאומי ומשרד הפנים – ישקיעו באותם רכיבי ביטחון. והינה, מבדיקה פשוטה שאני עשיתי בכוחותיי הדלים – משרד הפנים עוסק, תוכניתו עוסקת בבניית מרכזי הפעלה, קרי חמ"לים, וקצת אביזרים כמו מצלמות בתוך היישוב, בעוד המשרד לביטחון לאומי, במקביל למשרד הביטחון – כל אחד בגזרתו – עוסק במרכיבי ביטחון קלאסיים, כמו גדר, כמו כביש, כמו תאורה, כמו רכבים וכו'. כל מה שצריך זה שהשר לביטחון לאומי או מנכ"לו יכתבו לכל מי שצריך שתוכניתם אינה נוגעת לחמ"לים ומרכזי הפעלה, והינה, התאיינה הטענה שאי-אפשר להשתמש ב-100 מיליון שקל. 100 מיליון שקל, אדוני היושב-ראש, מחכים להובלה פשוטה כל כך.
לגופו של עניין אני רוצה לומר שבוודאי צריך לעודד את העשייה, שממילא קיימת, של מילואימניקים שמחרפים את נפשם ומזעזעים את משפחתם וחייהם, אבל זה חייב להיות תוך כדי ראייה כוללת, תוך כדי עיסוק בשאלה הנוקבת מיהו זה הנושא בנטל. הכבדת הנטל, אדוני היושב-ראש, צריכה להיות מלווה בשוויון בנטל. אין מצב שלאורך זמן הסוס הזה ימשיך לעמוס על כתפיו יותר ויותר ויישאר יחיד ביחידה. יש כאן ציבור שמשרת ויש ציבור אחר שרואה את הזכות הזו כחובה שלא מוטלת עליו. אדוני היושב-ראש, לא נוותר לאף אחד ולא נוותר על אף אחד. תודה.
289 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.