קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ביום חמישי האחרון, יחד עם חברי המנטור חבר הכנסת מאיר כהן, נסענו לצפון, לחברה הדרוזית. ואני רוצה לומר לכם משהו, לכל מי שיושב פה וכל מי שמאזין או צופה: פשענו. פשענו. החברה הישראלית וכנסת ישראל לדורותיה וממשלות ישראל פשעו ביחס לחברה הדרוזית במדינת ישראל.
אני רוצה לספר לכם שמאז קום המדינה, 432 חללים מהחברה הדרוזית קיפחו את חייהם, נתנו את חייהם למדינת ישראל בקרבות. ביקרנו אצל משפחת עבאס בפקיעין, ומצאנו משפחה – אני לא זוכר ציונות כזאת, אהבת ישראל כזאת, רצון לתרום ולהילחם למען מדינת ישראל. סרן ג'מאל עבאס, שנהרג במלחמה הנוראית הזאת – מ"פ בגדוד 101 בחטיבת הצנחנים. אבא שלו, שהגיע לפגישה, ענאן, אלוף משנה במילואים, הגיע ישר מהמילואים כדי לפגוש אותנו, את מאיר כהן ואותי, יחד עם הסבא גדעון, אלוף משנה במילואים, שסיפר לנו היסטוריה שלמה של אהבת ארץ ישראל, של תרומה לצבא ההגנה לישראל, של רצון להילחם, וכן, גם לאבד את היקר לו מכול, את הנכד שלו ג'מאל.
ישבנו בבית שלו, שזה כמו מוזיאון, כל ההיסטוריה של מדינת ישראל שם. כשהוא סיים את הצבא היה 18 שנים צמוד לשרים במדינת ישראל, כולל אריאל שרון; תרם תרומה אדירה למדינה. ואתה רואה את העצב שלו ואת הלחלוחית בעיניים ואת הכאב שלו, שהוא מרגיש שהמדינה לא מחזירה לו את מה שהוא והמשפחה שלו נותנים, את הכאב שלו על החוק המיותר שנוצר בכנסת הקודמת – –
– – חוק הלאום, שעושה את הדרוזים קטנים ליד היהודים. למה? למה?
היינו בפקיעין ולאחר מכן היינו גם בבית ג'ן. ביקרנו אצל המשפחה של עדי מאלכ, זיכרונו לברכה, ואת המשפחה של סרן ווסים מחמוד, סמ"פ בהנדסה. אתה פוגש את המשפחה, אתה קודם כול לא יכול לדבר, אבל אתה מוקסם מאהבת ארץ ישראל, מהרצון לתרום.
אני אספר לכם שבחורפיש, כשאתה נכנס ליישוב אתה רואה תמונות של החללים; יישוב שלם שכואב, אבל תורם למדינת ישראל. ומה אומר לי ראש המועצה? אין לילדים אפילו סל לקלוע לסל, אין להם מגרש קטן לשחק; יישוב של 7,000 אנשים. איפה המדינה? איפה המדינה? לילדים אין מגרש לשחק.
הגיע הזמן לשנות את זה. ותודה רבה לחברה הדרוזית על התרומה שלהם.
334 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.