קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראה מה קורה כאן, תסתכל על הביזיון הזה, על מה מתנהלת הממשלה הזו. רק לפני כמה דקות רקטות, קסאמים, לאשקלון, לזיקים – בוא נמשיך: למפלסים. לחשוב על זה שאמרו לנו: תחזרו בפברואר, אתם יכולים, הכול שקט שם. אבל במקום לדאוג לביטחון ולתחזק – כן, חזרנו ואנחנו שם, ואנחנו לא נעזוב, כי לא ניתן לנצח.
היום מתנהל לו מסע גזל בקופת המדינה. כל כך הרבה כספים קואליציוניים פוליטיים עוברים, כשיש תושבים רבים שצריכים טיפולים. אל תגידו לנו מרכזי חוסן. יש מרכזי חוסן. כמה הם יכולים להכיל אם בשדרות יש 36,000 תושבים? אז הם יכולים 300 או 500, ואנשים מחכים לתורים. איפה הכסף? איפה הכסף? על מה הוא הולך? על משרד מורשת וירושלים. אז יש לנו עוד לא מעט משרדים. כמובן, איך נשכח את משרד ההתיישבות? רק תספרו לי, מה עושים עם הכסף? בשפה פשוטה, לפחות מהמקום שאני מכירה, זה נקרא הלבנת כספים.
השרה לשוויון חברתי – אני לא ראיתי אותה יום אחד עובדת. תגידו לי, יום אחד, תתקנו אותי. תגידו לי יום אחד, תפקיד אחד, משהו שהיא עשתה מאז שהיא קיבלה את הטייטל הזה. הרי בסך הכול היא קיבלה להיות שרה, כי היא הייתה צרה לראש הממשלה. בלעדיה יכול להיות שהייתה לו בעיה עם הקואליציה. נתנו לה משרד – משרד שעבד, משרד שידע לספק את הסחורה. ועכשיו מה אנחנו מקבלים? צרה שמסתודדת. יושבת כאן כמו להקת המעודדים, ועוד נותנים לה תקציבים.
איפה הכסף הזה? לאן הוא הולך? למי אתם שומרים אותו? המילואימניקים שלנו בסדר? העסקים שלנו בסדר? החטופים שלנו שם במנהרות, כשהמשפחות שלהם כל יום, כל יום, אדוני, הן בקושי פוקחות את העיניים. אני מסתכלת עליהם, ואי-אפשר להסתכל על המשפחות האלה. במה אנחנו עוזרים להם? במה אנחנו עוזרים להם? אז זרקו להם איזה תקציב שהם יוכלו טיפה להיות – זה לא שקט, זה ביזיון, כי רואים כאן את מה שהולך.
הממשלה הזו מתעסקת בכול, רק לא בביטחון של האזרחים, רק לא במפונים, רק לא בחטופים. אני מתביישת, כבוד היושב-ראש. ככה לא צריכה לראות ממשלה במדינת ישראל, בטח לא אחרי 7 באוקטובר. יושב פה ראש ממשלה מנותק. מנותק. כמה חבל שבאותו יום הוא לא היה בשדרות או באחד הקיבוצים. אולי סוף-סוף הוא היה מבין איזה מחיר אנשים שילמו. אני פשוט מתביישת, ועשו לי טובה, כל להקת המעודדים שחוץ מחצאית ולנשק לו את היד לא עושים שום דבר. תודה.
370 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.