אדוני ראש הממשלה, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, לא רחוק מפה, בערך שעתיים נסיעה, חיילים נלחמים. כמעט כל יום אנחנו שומעים את החדשות קורעות הלב על נופלים נוספים. המצב בצפון מטורף. יש שם תושבים גיבורים, יש שם תושבים סובלים, ועם ישראל מצוי במלחמת קיום. זה אולי לא נעים להודות, זה אולי לא נחמד, אבל אנחנו במלחמת קיום.
ראש ממשלת ישראל הוא ראש ממשלת ישראל. אתם לא צריכים להסכים איתו, אתם לא צריכים לאהוב אותו, אתם יכולים לרצות להחליף אותו, אבל אני חושב שבשבועות האחרונים מה שחלק מהחברים פה באופוזיציה עושים למוסד הזה של ראש ממשלה, הוא בעייתי, הוא בעייתי מאוד. משתמשים בזה אצל האויבים שלנו. זה עושה דה-מורליזציה גדולה מאוד לחיילים שלנו.
חברת הכנסת מדברת פה על זה שלא משחררים חטופים בגלל הנטייה הפוליטית שלהם. חברי כנסת אחרים מדברים באמת במילים שלא ברור מאיפה הן באו. לכן אני רוצה לבקש מכולנו: מותר לנו לכעוס, מותר לנו לא להסכים ומותר לנו להתווכח בלהט. אסור לנו לשנוא. אסור לנו לשנוא, כי החיילים שלנו עכשיו, זה הורג אותם. זה הורג אותם, זה עושה להם רע, זה לא נותן להם כוח. לנו אסור לשנוא. כמו שראש האופוזיציה העיר לי פעם אחת על מילה לא נכונה שלי, ותיקנתי את זה במקום, אני מבקש מכם, אני מאוד מבקש מכם: אנא שימו לב למה יוצא לכם מהפה. החיילים במקום הראשון. התושבים במקום הראשון. הם מסתכלים על כולנו. בואו לא נעבור את הקו. תראו מה עובר פה בימים האחרונים. די. אפשר להתווכח, אפשר הכול, אבל די. בואו לא נעבור את הגבול שהיינו בו ב-6 באוקטובר. תודה לכולם.
249 מילים של חנוך דב מלביצקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.