ראש הממשלה מוביל ממשלה כושלת: כישלון בביטחון, כישלון בכלכלה

תודה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, המחמאות העצמיות שלך אתמול עלו שלב, והפעם אתה מעיד על עצמך שאתה חזק. אז אני רוצה לשאול אותך מפה בשם כל עם ישראל: חזק על מי? על מי אתה חזק? על 120,000 מפונים? על פליטים עקורים מביתם בצפון ובדרום? אפילו להחזיר אותם ללימודים ב-1 בספטמבר, המינימום שמדינה יכולה לעשות – גם לזה אתה לא יכול להתחייב. ולא רק שאתה לא יכול להתחייב, אתה גם שואל: מה כבר יקרה, מה כבר יקרה אם יחזרו אחרי 1 בספטמבר? אז אני אגיד לך מה יקרה, מה יקרה כשתהיה להם עוד שנה מפוספסת: עוד חלומות אבודים. אתה חזק על ילדים, הבעיה היא שזה רק על ילדים של אחרים.

665 לוחמים ולוחמות חירפו את נפשם במלחמה הארורה הזאת. על רובם אפילו לא שמעת. גם הניחומים הפכו לסלקטיביים. אפילו את אלה שאתה מכנה ידידים שלך – אז הידידים שלך, אורן סמדג'ה, ששכל את בנו עומר, זיכרונו לברכה, וללי דרעי, ששכלה את בנה סעדיה יעקב, זיכרונו לברכה – טעית בשם. טעית בשם, ריבונו של עולם.

הלוחמים האלה איבדו את החיים שלהם, המשפחות יושבות שבעה, ואתה לא זוכר איך קוראים להם.

זאת בושה אמיתית – – –

המינימום, המינימום שאפשר לעשות זה לא לטעות בשם שלהם, ריבונו של עולם.

45,000 דונם במדינת ישראל עולים באש, עולים באש – –

– – ואנחנו נשב פה ונחליט מי חזק. לא, זאת חולשה.

כך נראה אדם חלש.

כך נראה אדם חלש.

120, 120 נשים, גברים, ילד ותינוק מוחזקים עדיין בשבי החמאס. איפה החוזק? איפה הוא? איך זה משדר משהו בכלל, משהו מלבד חולשה? אולי באמת אני לא מבין, אולי ההגדרות שלנו שונות. אולי. אבל הגיע הזמן לשאול את השאלות הקשות, השאלות האמיתיות שאף אחד לא יכול לשאול אותך, כי אתה לא מדבר עם אף אחד. אף אחד לא שואל אותך מה המצב האמיתי במדינת ישראל, ואנחנו עדיין לא בצפון קוריאה, לא בסין, לא ברוסיה, למרות מצעד החנפנים פה וזאת שמצאה את המדפסת.

אתה לא חזק. אזרחי ישראל רואים ויודעים את זה, יודעים את זה, אדוני ראש הממשלה. המלחמה הזאת מדשדשת, אין לך באמת פתרונות, וגם את עסקת החטופים, עסקה שאתה כבר הנחת על השולחן, הרסת בפליטת פה ארורה. אולי התכוונת לצעוק על וסרלאוף, מסכן, דקה לפני שנגמרה ישיבת הממשלה. כבר התנצלת בפניו? כי על סמוטריץ' לא אמרת מילה כשקרא לך – אתה יודע איך הוא קרא לך?

ובן גביר, שאומר שאתה המדליף, ושצריך לעשות לך בדיקת פוליגרף, למי שיש לו קוצב לב, לא אמרת כלום, אבל עליו אתה חזק.

אז אני מצפה ממך לעלות לדוכן, לעלות לדוכן ולדבר על החוזקה שלך.

ואני בטוח שאתה לא תעשה את זה, כי אתה לא מסוגל לכך. אז אני רוצה לומר לך, ראש הממשלה: די. די. שחרר את העם הזה. לך לביתך, תחשוב על חלקך ב-7 באוקטובר. אתה היית הראש, אתה האשם, כמו בגין וכמו גולדה. לך, ואם לא תלך נעזור לך ללכת, יחד עם החבר שלך בן גביר. המדינה הזאת תגיע לבחירות, לא יעזור לך כל מה שתעשה. לא יעזרו כל הניסיונות שלכם. זה פשוט לא יעבוד. מאות אלפי אנשים אומרים לך את זה, אתה שומע את זה בכל פינה, ובגלל זה אתם מפחדים לצאת כולכם מהבית.

אז אני אומר לך מפה מה שכולם, כולם במדינת ישראל, רוצים להגיד לך: הרסת את העם. הרסת את המדינה. הרסת את הכלכלה. הרסת את יחסי החוץ. הפכנו להיות מנודים בעולם.

שירת הברבור שלך תהיה נאום עלוב בקונגרס האמריקאי. אני מאוד מקווה בשבילך, מאוד מקווה, שההיסטוריה תזכור לך טיפה ממה שהיה, כי אני לא מאמין בזה. אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה – – –

משפט אחרון, אדוני. אני רוצה לומר לך משהו, אדוני ראש הממשלה, ותזכור שאמרתי את זה – אומנם אני חצי ממך בגיל – אבל לא יהיו בתי ספר, לא יהיו כבישים, לא יהיו כיכרות, לא תהיה מזרקה על השם שלך. יזכרו אותך כמי שהרס את מדינת ישראל.