תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה דווקא לפתוח בברכות ולברך אותך על השיאים החדשים שאתה שובר. מדהים אותי בכל פעם מחדש לאיזה שיאים חדשים של שפל אתה מצליח להגיע. האחד התחיל בסרטון שהוצאת, שבו קראת בקריאה נרגשת לחבריך השרים לא להביא חוקים שפוגעים בקואליציה. לא דיברת על המדינה, על העקורים, על החיילים שלנו שמחרפים את נפשם בעזה ובצפון, על החטופים שלנו שנמצאים בעזה כבר יותר מדי זמן. לא אמרת: אל תפגעו בהם, אלא בקואליציה, כי זה מה שמדאיג בנקודת הזמן הזו. ואתה מוכיח שוב שנתניהו, כמו תמיד, דואג רק לנתניהו, גם בשעה הקשה.
והשפל החדש היה אתמול. אני מוכרחה להגיד לך ששמחתי מאוד שבחרת לצאת ולדבר לאזרחי מדינת ישראל. הם באמת צריכים את זה, הם צריכים אבא ואימא, מישהו שיבוא וידבר איתם. אבל אתה בחרת לבוא ולדבר רק לקבוצה מסוימת מאוד בערוץ מסוים. אגב, אין לי בעיה עם הערוץ, אני חייבת לומר, גילוי נאות, אבל אם אתה ראש ממשלה של כולם, צא ותתראיין בכל המקומות שיוכלו להביא אותך לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל.
אבל לא רק שהלכת לערוץ מסוים, גם בחרת תוכנית מסוימת מאוד. לא משהו ממלכתי כמו מהדורה מרכזית – שבדרך כלל זה מה שנהוג כשראש ממשלה מגיע לאיזשהו ערוץ – אלא תוכנית שבה יהיה מי שיעשה את זה בצורה שנעימה לך. אבל אני יודעת למה לא הלכת למהדורה המרכזית שם. כי יושבת שם אישה – מגי טביבי, למי שלא מכיר – נחושה, דעתנית, רצינית, מקצועית, שהייתה שואלת אותך שאלות קשות. כן, וזה בסדר וזה לגיטימי לשאול את ראש הממשלה בתקופה הזו גם שאלות קשות. אבל אתה לא תלך ותכבד אותה במהדורה המרכזית, אתה תלך למקום שבו נמצאים השופרות שלך.
אתה יודע, אני תוהה. משום שיש לי אחריות לא ארחיב יותר מדי, אבל אני באמת תוהה. שנינו יודעים, אדוני ראש הממשלה, שבגלל הדחיינות שלך, חוסר האומץ שלך, חוסר היכולת שלך לקבל החלטות, אנחנו נמצאים במציאות הזו. ואם אתה מפחד ללכת להתראיין אצל אנשים מתוך הבית שלנו, מראיינים בתחנות השונות מתוך הבית שלנו, אתה מפחד להתמודד מולם, איך אתה תוכל להתמודד מול האויב האמיתי שלנו, שזה חמאס וחיזבאללה וכל האחרים שיושבים על הגבולות?
באמת, איזו מין ציפייה תמימה זו מאיתנו שאתה תהיה מסוגל לעשות את זה.
ברשותך, רק משפט אחרון. והשאלה האחרונה שיש לי אליך, אדוני ראש הממשלה – אולי כשתעלה הנה אתה גם תוכל להשיב – זה מה אתה תמכור לבייס שלך עכשיו. שהרי מר ביטחון אתה כבר לא, ומר כלכלה אתה כבר לא, וגם לא מר עולם, כי אנחנו רואים מה קורה לנו בזירה המדינית. אז מה נשאר לך למכור, אפילו לבייס שלך? תודה רבה.
413 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.