ראש הממשלה מוביל ממשלה כושלת: כישלון בביטחון, כישלון בכלכלה

עוד לא, חכה. הם צורחים.

רון, למה יאיר לפיד יצא דווקא בנאום שלי? למה?

למה? למה? רק את הנאומים שלכם הוא שומע? צריך לשמוע גם אותנו.

תודה רבה. אדוני ראש הממשלה היקר, כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת והשרים, כאומה חזקה וחפצה חיים, השלום הוא נר לרגלינו. אך בל ישלו את עצמם אויבנו – אנחנו כאן להישאר. אני אומרת את המילים האלה לפורום גבורה, שנמצא למעלה.

אמרה זאת גולדה מאיר: הנשק הסודי שלנו הוא שאין לנו ברירה. יוצא לי לראות פה ושם, אדוני ראש הממשלה, בתקשורת, פושים שונים שהם מוציאים: צה"ל התקדם ברפיח, או תושבים עזתים מדווחים על התקדמות של כוחות צה"ל בשטח. ואני שואלת: למה התקשורת הישראלית מסתפקת רק בכותרת? למה לא לספר שההתקדמות הזו כרוכה בקרבות עזים שבהם צה"ל מנצח פעם אחר פעם? בכל העולם מסקרים את הגבורה, את ההירואיות של הלוחמים שלנו; רק במדינת היהודים התקשורת הישראלית מתעקשת לקבע תודעה של הפסד. במקום לספק תודעה של ניצחון, התקשורת כמובן מתעקשת לתפור בדיות שונות ומשונות, עם כל מיני פרשנים לשעבר, להמציא סיפורים חסרי שחר.

אדוני ראש הממשלה, גם אני קיבלתי בשבוע הזה, בסוף השבוע, סיפור לחלוטין חסר שחר. הבן שלי, הוא בעצם אמור להיות הפרויקטור, והבן שלי בעצמו לא ידע זאת, וגם כמובן אני הרי לא פעלתי. אתה יודע איפה זה היה כתוב בחצי עמוד? בידיעות אחרונות, העיתון של המדינה. אני שואלת את הכתב: למה לא שאלת אותי? למה לא פנית אליי? אדוני ראש הממשלה, מה הייתה תשובתו? אין לי את המספר שלך. זו הייתה תשובה של עיתונאי מהעיתון של המדינה.

אדוני ראש הממשלה, חבריי ואני עובדים רבות, ימים, לילות. הקמנו בזמנו את חמ"ל הכנסת יחד עם חברי כנסת גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, 110 חברי כנסת; טיפלנו במטרנה לתינוקות, במפונים, באפודים קרמיים לחיילים בשטח. אני, אדוני ראש הממשלה, וגם חבריי הרבים, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, מלווים משפחות חטופים, מסייעים לניצולי נובה, מסייעים גם למשפחות השכול, ועוד עבודה רבה רבה לפנינו. אבל חובה עלינו לקבע את תודעת הניצחון ולהשיב את המורל הלאומי שאבד.

אני פוגשת לוחמים וגם את המשפחות של הלוחמים המפוארים שלנו. אלה שזלזלו בהם וקראו להם דור הטיקטוק, דור הסלפי, כמה חששו ממנו – איך הדור הזה מתפקד. איזה דור ניצחון, הדור הטוב ביותר. בשעת מבחן, כשהטכנולוגיה קרסה, החומה נבקעה ונחילי רוצחים חרשו את הארץ, אותו דור טיקטוק הוכיח כמה הוא שווה. כמות בלתי נתפסת של גיבורים יצאו מהבית עוד לפני צו 8, עזבו משפחות, ילדים, חברים, והסתערו בידיים חשופות, קפצו על רימונים, הקריבו את חייהם ובלמו את האויב. הדור הטוב ביותר שהיה.

העמים מסביבנו, שחושבים שאנחנו נאכל כל חיינו את השקרים, את הבדיות, שגם התקשורת שלנו מובילה – זה לא יקרה. בשעה שגורמים מחוץ ומבית, גם במשכן הזה, מתעקשים לקבע תודעת הפסד, אנחנו נזכיר להם שזה לא כך.

ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, אתה משקיע כל כך הרבה זמן, מרץ, מול לחצים גם מבית וגם מחוץ, ואתה משלם מחירים כבדים מאוד, ואתה עומד מול המצלמה וחושף את העיכובים בהעברת הנשק מידידינו בארצות הברית, ואתה מאיץ על ידי כך את השחרור של הביורוקרטיה שבה זה נתקע. זה, בזמן שהאיומים על חייך מקיצוניים, מאנרכיסטים, מקפלניסטים – הם אותם קיצוניים שגם קוראים ליד ביתך במילים נוראיות, ולא ראיתי אף אחד, אבל אף אחד לא ראיתי מהאופוזיציה שמגנה זאת, שזו בושה וחרפה. קוראים לך שטן, משמיצים את בני משפחתך, אומרים שזו משפחה של מטורללים, משפחה של פושעים. על חורבות הטירה שלך הם יבנו מדשאה, בריכה שתיסתם בבטון. מי שלא מבין מה סותם בטון – בטון סותם קברים, וזו קריאה לרצח. איפה היועצת המשפטית לממשלה? למה היא שותקת? מתי, כשהכתובת תהיה על הקיר? כתב יותם זמרי שכבר אין מקום על הקיר. כולנו, אדוני ראש הממשלה, מקבלים איומים על חיינו, ואף אחד לא עושה דבר.