ישיבה מיוחדת למען החטופות והחטופים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, משפחות יקרות, כנסת נכבדה, איתן מור – איתן נחטף לעזה לאחר ששימש כמאבטח במסיבה ברעים ולאחר עיסוק בפינוי פצועים במהלך הנסיגה בשעות הצוהריים, כשהם יוצרים טבעת אבטחה מסביב לאזרחים. הוא וחברו אליקים ליבמן התעקשו שלא לנטוש גופות של שתי נרצחות, וכתוצאה מכך נחטפו.

אדוני היושב-ראש, לקראת הישיבה המיוחדת פניתי והצעתי לאביו של איתן להשמיע כאן את קולו, ואני מתכבד להיות לו לפה מעל בימה מכובדת זו. להלן דבריו: הנושא העיקרי שממשלת ישראל, מערכת הביטחון וצה"ל אמורים לעסוק בו הוא המלחמה, הוא הבעיה האסטרטגית. בתור משפחה של חטוף אנחנו כמובן מחבקים את כל משפחות החטופים, אבל סוגיית החטופים היא בעיה טקטית. זו סוגיה כואבת, קורעת לב וחשובה מאוד, אבל זו בעיה טקטית. אי-אפשר לתלות בה את נושא הניצחון במלחמה, אבל דווקא החתירה לניצחון ולהכרעה היא בעלת הפוטנציאל להביא גם לשחרור החטופים, כאשר ראשי המחבלים יבינו איזה מחיר הם עומדים לשלם.

זוהי שעת מבחן לכל הציבור, בוודאי ובוודאי למי שגלגלה ההשגחה אותם להיות מנהיגי הציבור. כאשר ארבעת המלכים לוקחים בשבי את אנשי סדום והערים הסמוכות לה ובהם את לוט, בן אחיו של אברהם אבינו, הוא אינו פותח במשא ומתן, אלא יוצא מייד למלחמה ולמבצע חילוץ, ובסופם הוא זוכה להחזיר את כל השבויים, ובהם את בן אחיו. כאשר שכם בן חמור אונס את דינה בת יעקב ולוקח אותה בשבי, בני יעקב עורכים איתו ועם אביו משא ומתן רק לשם מראית עין, ובחסותו הם מבצעים את הפשיטה על העיר שכם, לוקחים את נקמתם מהחוטפים ואנשיהם ומשיבים את אחותם למשפחה. כאשר הכנעני מלך ערד יוצא למלחמה נגד עם ישראל בדרכו ממצרים לארץ ולוקח בשבי שפחה אחת, עם ישראל לא מנהל איתו משא ומתן, אלא יוצא למלחמה כדי להשיב את אותה שפחה. כאשר דוד ואנשיו שבים אל צקלג, הם מגלים שהעמלקים שרפו אותה באש ולקחו בשבי את כל הנשים והילדים. הכאב הוא עצום, ואנשיו של דוד רוצים לסקול אותו מרוב צער. דוד לא מנהל משא ומתן, אלא הוא מתחזק באלוקיו ויוצא למרדף שבסיומו הוא מכה את העמלקים מכת מחץ ומשיב את כל השבויים.

אשר על כן, אנחנו מחזקים את ידיו של ראש הממשלה ואת ידיהם של חברי קבינט המלחמה להמשיך בכל הכוח ובכל העוצמה עד להכרעת האויב. אנחנו דורשים לעצור את הסיוע ההומניטרי – כדי להגביר את הלחץ הנקודתי על ראשי החמאס, כדי לקצר את המלחמה וכדי לזרז את כניעתו של האויב, בדיוק כפי שראינו עם כל אלה שיצאו מהמנהרות בידיים מורמות. המשך הסיוע ההומניטרי נותן להם חמצן, תרתי משמע, וגורם להמשך המלחמה. הציבור כולו מאוחד מאחורי הממשלה בנחישות להכחיד את חמאס ובשדר שכל אויבינו בחזיתות השונות חייבים לקלוט, שמה שקרה בשמחת תורה לא יקרה עוד לעולם, בעזרת השם.

אנחנו מוכרחים להמשיך במלחמה, כי בשבילנו אין מחיר גבוה מדי במטרה לשמור על מדינת ישראל ועל עם ישראל. אנחנו לא פוחדים לשלם מחירים, גם מחירים כואבים, כדי לשמור על המדינה. כשהאויב יפנים את המסר הזה הוא ידע שאין לו עוד מה להתעסק איתנו. אנחנו עומדים נפעמים מול מסירות הנפש של הלוחמים ובני משפחותיהם. אין עוד צבא כזה בעולם. אנחנו מחזקים את ידיהם של המוני המפונים מבתיהם. אין ספק שהאתגר שהם צריכים להתמודד איתו במציאות שנכפתה עליהם הוא עצום, ועל הממשלה לעשות כל שביכולתה כדי להקל עליהם את ההתמודדות הזאת. אנחנו מתפללים לרפואתם של כל הפצועים בגוף ובנפש, החיילים והאזרחים, בתוך שאר חולי ישראל, ואנחנו מחבקים את אחינו ואחיותינו, משפחות החללים והנרצחים, השם ייקום דמם. שהמקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. עד כאן דבריו של אביו של איתן.

ואני מוסיף: בעזרת השם ובוודאות עם ישראל ינצח, ויחד עם הניצחון נזכה, בעזרת השם, במהרה לשיבתו בשלום של איתן, יחד עם כל השבויים והחטופים.