קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
משפחות יקרות, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, היגיינה גרועה, הרעבה, מחסור בתרופות ובטיפול רפואי נדרש, התעללות פיזית ונפשית הם רק חלק ממה שעוברים החטופים. כל זאת, נוסף לעצם טראומת החטיפה והכליאה, רצחנות החמאס המאיימת, ההפצצות והירי חסרי ההבחנה של ישראל, הבידוד וחוסר הוודאות. כל אלה מעידים על הדחיפות שבשחרורם, הדחיפות שבשחרורם.
האדם הוא עבורנו הערך העליון, ומכאן נגזרות זכויותיו לכבוד, לחירות, לשוויון ובוודאי לחיים. מכאן עמדתנו הנחרצת בעד שחרורם המיידי של כל החטופים והצלתם. חיי האדם וכבודו מהווים עיקרון בסיסי בדמוקרטיה, שאנו מחויבים לה, אבל הוא גם ערך יסוד ביהדות, שאת שמה רבים בבית זה נושאים לשווא ומעוותים לכדי מוטציה משיחית של פולחן, דם ומוות. את הציווי "בקש שלום ורדפהו" הם השחיתו; את אמרת מסכת סנהדרין ש"כל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" הם השכיחו; את דרשת הגמרא כי פיקוח נפש, ואפילו ספק פיקוח נפש, דוחה את כל המצוות, לא רק את השבת, הם מחקו, ואת האיסור המוחלט על שפיכות דמים הם המירו באורגיית נקמה.
את נתניהו וחבורת כהנאיו לא מעניינים החטופים. את הכהנאים מניעה אך ורק משנתם הפסיכוטית; לא ביטחון ישראל, אלא קניית ארץ ישראל בייסורים, כפי שהם אמרו. ואם הייסורים הם של אחרים, אדרבה ואדרבה. את נתניהו מצידו מעניינת הישרדותו הפוליטית בלבד. כפי שאמר שלשום ניר חפץ בערוץ 12: יש לבנימין נתניהו "אינטרס פוליטי מובהק, צלול, ברור, להמשיך ולמשוך את המלחמה הזאת"; גם לא להחזיר כל כך מהר את כל החטופים, אמר חפץ, כי כל עוד מדובר "במלחמה בעצימות גבוהה, לא יוצאים חצי מיליון איש לרחובות" – עד כאן ציטוט.
שלוש פעמים הפקירה ממשלת נתניהו את החטופים: פעם ראשונה כאשר אפשרה במחדליה את החטיפה והטבח; פעם שנייה; בהימנעותה מלעשות די למען שחרורם; פעם שלישית – בהסתה ובהפצת שנאה נגדם ונגד משפחותיהם. הייתי במאהל פה בירושלים אחרי שניסו להצית אותו. כפי שאמר פרופ' יגיל לוי, מחשובי חוקרי המיליטריזם והצבא בישראל, ואני מצטט אותו: יש "עוינות של ממש כלפי החטופים עצמם ומי שתומך בהם, כולל אלימות מילולית", לצערי גם פיזית, אני הוספתי. "הם הפכו לקבוצה מאוד שנואה – – – הסנטימנט של חתירה לניצחון ולנקם בכל מחיר כל כך חזק, עד שהתביעה לשחרור החטופים נתפסת ככזו שחותרת תחתיו. סוגיית החטופים נתפסת כעוד קורבן שצריך להקריב למען הניצחון אם הוא עומד בסתירה ליעד של השמדת כוחו של חמאס, כי המחיר הוא הפסקת אש ממושכת או סיום המלחמה. זה יוצר התנגדות לעסקה לשחרור החטופים, ובמקרים הקיצוניים יותר – גם עוינות לעצם הפעולה של משפחות החטופים והארגונים שמזוהים איתן. והשיח הזה רק ילך ויחמיר", מזהיר פרופ' יגיל לוי. עד כאן מה שהוא אמר.
המשך המלחמה לא ישחרר את החטופים בחיים – הוא רק יהרוג בהם. הדרך היחידה לשחרורם היא דרך המשא ומתן, סיום המלחמה ועסקת חילופים של כולם תמורת כולם, עכשיו. נתניהו וחבורתו לא יעשו זאת. אני פונה לאלה שנשארה בהם טיפת יושרה בבית הזה וקשובים לכאב הנורא של החטופים ושל משפחותיהם: קבלו את קריאתה להלן של קבוצת משפחות שכולות ופעלו בהתאם – אני מצטט, ובכך מסכם, אדוני: אנו "תומכות בכל פה בעסקה מיידית להחזרת החטופים כמשימה עליונה, גם במחיר נצירת האש ושחרור האסירים, בכללם אלה שרצחו את אהובינו, משום שערך הצלת החיים הינו ערך עליון והכרחי להמשך קיומה של מדינת ישראל – – – לכן, אנו מפצירים בממשלת ישראל לעשות את הדבר הראוי ולהחזיר את השבויים החטופים בהקדם – – – יש בכוחנו לפעול למען ביטחונה של ישראל בזמן ובמקום שבהם נבחר אנחנו, לרבות בדרכים מדיניות. ביכולתנו ובאחריותנו לעשות כל אשר לאל ידנו להחזירם בחיים" – כתבו משפחות שכולות שבני ובנות משפחותיהם נפלו או נרצחו.
573 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.