ישיבה מיוחדת למען החטופות והחטופים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

משפחות יקרות, אדוני היושב-ראש, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, במהלך שנותיי כראש הממשלה, נפגשתי עם נציגי כל המעצמות, השגרירים שלהם בישראל, כולל שגריר סין, אבל לא זכור לי שהזמנתי את שגריר סין אליי; בדרך כלל הם מזמינים את עצמם. לפני ימים אחדים הזמנתי אותו וביקשתי להעביר מסר ישיר לנשיאה של סין שי ג'ינפינג, והמסר הוא בדבר צעירה ישראלית, נועה ארגמני שמה, סטודנטית שאמורה להתחיל שנה שלישית באוניברסיטת בן-גוריון, והיא נחטפה באותו אירוע המוכר לכם יחד עם בן זוגה. אימה ליאורה – פגשתי אותה בנסיבות, בכמה פעמים, והיא באה עם בעלה יעקב – היא ילידת סין. אמרתי לו שאני מבקש שיגיד בבקשה לשי ג'ינפינג – מעבר לפרוטוקול, מעבר לכללים; אני מכיר אותם: יש פה בת לאימא סינית, ואני מבקש את התערבותך האישית. אני אישית מבקש את התערבותך האישית בעניינה של נועה ארגמני, משום שהאימא מתחננת לא רק על חייה של נועה – גם על חייה שלה, כי היא חולה בשלב מתקדם במחלת הסרטן. היא אמרה לי מה שהיא אמרה גם בנסיבות אחרות: אני רק מבקשת שאני אוכל לראות את נועה שלי פעם אחת נוספת בזמן שנותר לי. השגריר חזר אליי ואמר שהדברים האלה הגיעו לנשיא סין.

יש ראש מעצמה נוסף שפניתי אליו – לא שוחחתי איתו חודשים ארוכים מאוד – וזה נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. שוחחתי איתו לפני ימים אחדים ואמרתי לו שאני מבקש את התערבותו ביחס לכל החטופים, כולל את אנדרי קוזלוב, אלכס לובנוב ואלכסנדר טרופנוב. הוא אמר שינסה לפעול בנושא. למוחרת סגן שר החוץ של רוסיה קרא לשחרור מיידי ללא תנאי של כל החטופים. עכשיו, אני אומר לכם את זה כדי להמחיש דבר אחד: אנחנו, חבריי ואני, לא חוסכים שום מאמץ, גם מהדברים הנצפים וגם מהדברים שאינם נצפים, כדי להחזיר את כל חטופינו הביתה.

נפגשתי לפני ימים אחדים עם נשיאת הצלב האדום – זה היה בלשכה בקריה בתל אביב – והנחתי על השולחן ארגז, ארגז תרופות – תרופות שחלק לא מבוטל מהחטופים שהתמונות שלהם מוצגות כאן זקוקים לתרופות האלה; חלק ממש זקוקים להן להצלת חיים. אמרתי לה: קחי את הארגז הזה, קחי אותו, תעבירי אותו למעבר רפיח, תני את זה לאיש חמאס – זה מה שאני מבקש, דורש מהם. היא לא הסכימה. זו הייתה שיחה מאוד לא קלה. אשתי, רעייתי שרה, שלחה אתמול מכתב לאפיפיור, והיא מבקשת ממנו את התערבותו ביחס לכל החטופים, אבל היא מבקשת ממנו לפנות לנשיאת הצלב האדום כדי שהצלב האדום ידרוש לבקר את חטופינו ולהעביר להם תרופות.

אנחנו לא חוסכים שום מאמץ. אני לא מפרט כאן את כל שיחותיי עם הנשיא ביידן, עם נשיא צרפת מקרון ועם ראש ממשלת בריטניה ומנהיגים מכל העולם. אני גם לא מפרט את המאמצים שאנחנו עושים ברגעים אלה ואני לא חושב שנכון לפרט. אני רוצה פשוט להדגיש: אנחנו נטלטל כל עץ ונהפוך כל אבן כדי להחזיר את חטופינו, את כל חטופינו. אני אומר את זה לא רק כקולקטיב, אני אומר את זה גם באופן פרטני, כי כל אחד ואחד מהם, כמוכם, כמונו, יקר ויקרה.

מאז תחילת המלחמה נפגשתי עם משפחות החטופים, יחד עם חברי קבינט המלחמה וגם לבד, כולל בימים האחרונים, ואני שומע את הסיפורים האישיים שלכם. אני שומע את שרון שרעבי מספר, סיפר לי ולרעייתי, על אחיו יוסי שנחטף, נחטף לעזה מקיבוץ בארי, בעוד אשתו נירה הצליחה להציל את בנותיהם ועוד שבעה אזרחים נוספים. אחיו אלי, שנחטף, גר לידו בקיבוץ בארי. פגשנו גם את עלי אלזיאדנה, והייתה לו שמחה גדולה על שחרור של שניים מבני דודיו, עאישה ובילאל, אבל השמחה הזאת מהולה בעצב, בדאגה ובעצב, על מצבו של אחיו יוסף ואחיינו חמזה, שעדיין נותרו בידי החמאס. אנחנו הסתכלנו בפגישות האלה זה לזה בעיניים, דיברנו בכנות, בפתיחות, מלב אל לב, מלב דואב ללב צורב, כי אני מסתכל על כל תמונה ותמונה, ואני לא אומר את זה מהשפה אל החוץ, ואתם יודעים את זה. אף אחד כאן לא – מה שנאמר כאן על ידי חבריי זה נכון: זה מאחד את העם, זה מלכד אותנו במשימה קדושה. אז אני חוזר ואומר לכם: אנחנו נמשיך להשקיע את כל המאמצים כדי להחזיר אותם הביתה.

אני רוצה להגיד לכם, חברי הכנסת ומשפחות יקרות, שלא היינו מצליחים לשחרר עד כה למעלה מ-100 מהחטופים בלי הלחץ הצבאי. כל הלחצים שאנחנו מפעילים – המדיניים, המודיעיניים, מאמצים רבים אחרים – לא היו צולחים בלי הלחץ הצבאי, ואנחנו לא נצליח לשחרר את כל החטופים בלי לחץ צבאי – לחץ צבאי, לחץ מבצעי, לחץ מדיני. ולכן, דבר אחד לא נעשה: לא נפסיק להילחם.

אני מגיע לכאן עכשיו, לפני שעה קלה, מעזה, משכונת סלאטין, ג'באליה ובית לאהיא, ואני פגשתי שם בתוך האבק והבוץ, בתוך ההריסות, לוחמים גיבורים ונחושים – חטיבת המילואים של בה"ד 1. צריך לשמוע אותם. אומר לי המח"ט יהודה, מח"ט במילואים – – –

יהודה ואך, מח"ט של חטיבה.

הוא אלוף משנה סדיר, את זה אני יודע.

נכון. הוא בסדיר, מפקד חטיבת מילואים. ואומר לי יהודה – שאלתי אותו: מה הכי דרוש לך? הוא מספר לי: יש שם קרבות, כל הזמן יש קרבות, והם הורגים חיילים. לצערי, איבדו כמה חברים, אבל ממשיכים להילחם והורגים, מחסלים מחבלים כל הזמן, יום-יום, אפילו שעה-שעה. שאלתי אותו: מה דרוש לך, הכי דרוש לך? והוא אומר לי: זמן. אנחנו צריכים זמן. אנחנו צריכים להמשיך עד הסוף. אומר לי המג"ד במילואים אורי – אורי מג"ד במילואים, אב לשמונה ילדים, חמישה מבני משפחתו נלחמים בעזה – הוא אומר לי: חייבים להמשיך עד הסוף. הוא אומר לי: אשתי בבית. הוא לא היה בבית חודשיים. הוא אומר: אשתי אומרת לי: קח עוד חודשיים, קח כמה זמן שדרוש, עד הסוף.

אומר לי אותו הדבר הגשש חאלד וחברו עוז: חייבים להמשיך. דברים דומים אני שומע מבני המשפחות של הנופלים אמיצי הלב. צריך לשמוע אותם – הם מדברים בלב סדוק, בעיניים דומעות, אבל אני חייב להגיד: בקומה זקופה. הם מתייפחים, אני מחבק אותם, אבל הם עומדים בקומה זקופה ומתהומות היגון הם זועקים: בנינו לא נפלו לשווא. אסור לנו לעצור את המלחמה עד שנבטיח את הניצחון המוחלט על מבקשי נפשנו.

ולכם, המשפחות הדואבות וקרובי החטופים, אני אומר גם מעל הבמה הזאת: אנחנו לא עוצרים ולא נעצור עד לניצחון, כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו דרך אחרת. יחד איתכם ויחד עם כל בית ישראל וכל אזרחי ישראל אני נושא תפילה לשלום חטופינו, אחינו, כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה. המקום ירחם עליהם ויוציאם מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה.

ואני מבקש לשאת תפילה נוספת, תפילה לשלום חיילי צה"ל: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל ואנשי כוחות הביטחון, העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים – – – ביבשה, באוויר ובים. ייתן השם את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם". יחד נילחם ובעזרת השם יחד ננצח.