קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה, שרים, חברי כנסת, משפחות יקרות, לקחו לאמילי את הקול. את אמילי בת התשע הכריחו ללחוש ולהיות בשקט, וחשבה שהייתה בשבי שנה שלמה. איתן יהלומי בן ה-12 סיפר לקרוביו שהוכה על ידי חוטפיו והוכרח באיומי נשק לצפות בכל הזוועות. נתנו להם כדורי הרגעה כדי שיחייכו. אלה מקצת העדויות הקשות שנחשפות מתוך עדותם של החטופים והחטופות ששבו הביתה. אין אדם שלא נחשף לעדויות ולא נכמר ליבו מלפעול ולהתפלל לשחרור השבויים והחטופים מיידית כצעד מתבקש, ובפרט לנוכח התיאורים, שרק את מקצתם שמענו ואת חלקם לא נזכה לשמוע לעולם, כי ישנם חטופים שלא שרדו כדי לספר את הזוועות שחוו במהלך ימי השבי ולקחו את הסיפורים הקשים איתם לנצח.
אמר רבי יוחנן: "חרב קשה ממוות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מכולם"; הרמב"ם פסק: "אין לך מצווה רבה כפדיון שבויים". מצוות פדיון שבויים היא מהחשובות ממצוות התורה, ולאורך כל הדורות היוותה ערך יהודי ומצפוני ראשון במעלה, עד כדי כך שנאלצו חז"ל לתקן שתי תקנות כדי שייתחמו גבולותיה של המצווה. חובתה של מדינת ישראל כלפי אזרחיה כמוה כברית לא כתובה אך מובנת מאליה: מחויבות מוסרית עליונה של מדינה כלפי חייליה ואזרחיה לפעול ולהביא לשחרורם המיידי של כלל החטופים, בבחינת כל המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם ומלואו.
משחרית ימיה רוויה ההיסטוריה היהודית בסיפורי גבורה על פדיון שבויים, מאברהם אבינו, שחירף נפשו ויצא למלחמה כנגד ארבעת המלכים ששבו את אחיינו לוט, ומלחמות שאול בגלבוע, ועד ההיסטוריה של ימינו בסיפורי החטופים של מדינתנו, אשר מדממת סיפורי שבי, כסיפור חטיפתו של סמל נחשון וקסמן, השם ייקום דמו, שבמבצע לשחרורו נהרג לוחם סיירת מטכ"ל סרן ניר פורז, לצד עסקאות מופקעות כעסקת ג'יבריל, שמשוחרריה חזרו לטרור וגבו חיים של 154 נרצחי האינתיפאדה הראשונה, וכמובן, עסקת שליט מעוררת המחלוקת, שכללה בתוכה את שחרורם של 1,027 אסירים ביטחוניים. מרבית המשוחררים חזרו לבצע פיגועי טרור שגבו מחיר דמים של ישראלים נוספים. מחבל משוחרר נוסף מעסקה זו הוא יחיא סנוואר, שנידון ל-14 מאסרי עולם – כן, אותו שטן מתועב שעומד מאחורי הפוגרום המפלצתי שגבה 1,400 קורבנות ולמעלה מ-250 אזרחים ואזרחיות חטופים באירועי 7 באוקטובר.
מתוך כך יצאה מדינת ישראל למלחמת חרבות ברזל מתוך מחויבותה המוסרית של המדינה כלפי כלל אזרחיה וחייליה, והמטרה המוצהרת היא חיסול היכולת השלטונית והמבצעית של החמאס, שיוביל לשחרור החטופים, כולל אורון שאול, הדר גולדין והאזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שנמצאים בשבי חמאס מעל תשע שנים. שחרור החטופים לא יגיע על ידי כניעה ומתן פרס למפלצות שרצחו, שרפו, טבחו, אנסו, חטפו נשים, ילדים, גברים, מבוגרים וגם חיילים, אלה שמבקשים לכלותנו, אלא יגיע אך ורק על ידי לחץ צבאי ועמידה מאחורי המטרות המוצהרות שאיתן יצאנו למלחמה, לחץ שיביא את החמאס לנקודת הכרעה מוחלטת. אין סיוע הומניטרי במקום שבו האנושיות איננה קיימת. רק הגברת הלחץ והפסקת אספקת החשמל, הדלק והמים יביאו להכרעה, או כמו שנאמר רבות: בעזה יש רק חטופים ישראלים חפים מפשע.
היסוד הראשון והחשוב מכול הוא שעסקה של פדיון שבויים חייבת להיבחן על פי טובת הכלל בטווח הקצר ובטווח הארוך בסוגיות של ביטחון לאומי, והכלים הנדרשים לקבל החלטות והכרעות כבדות משקל והרות גורל מעין אלה נתונים בידי הממשלה וגורמי הביטחון. אנו מחזקים את ידי ראשי הקבינט ומחזקים את ידי לוחמינו הנלחמים באומץ ובעוז, "מנשרים קלו, מאריות גָּבֵרו", וכמובן, מחבקים את המשפחות האצילות והיקרות, שחולמות ופועלות מדי יום במאמצים להביא את יקיריהן.
ומעל בימת הכנסת אני רוצה להודות לאחינו בתפוצות הרבות ברחבי העולם, שנושאים יחד איתנו את המאבק לחירותנו, אחינו אשר תורמים מכספם, מזמנם, למען חיילי צה"ל. כאן מכנסת ישראל, אחים יקרים, אנחנו מרגישים את הדאגה והלב החם שלכם, ואני קורא לכם להמשיך ולהתפלל לשחרורם של החטופים ולשלומם של חיילי צה"ל ויחד איתנו לזעוק את זעקת החטופים ולהדהד אותה בכל זירה אפשרית. אני מבקש מכם לעשות זאת ממקום של גאווה ושל חוזקה, כי לאחר אלפיים שנות גלות, יש לנו מדינה וצבא חזק שנלחם על חירותנו כדי שלכולנו יהיה בית ומדינה, גם לכם.
לכל אורכה של ההיסטוריה ראינו את צביעותן של אומות העולם והבנו שעלינו לדאוג לעצמנו. בעבר זה היה רק חלום, היום זוהי המציאות, ונמשיך להילחם למען עצמאותנו וחירותנו. ב-11 ביוני 1982, בקרב קשה בסולטאן יעקוב, נהרגו 20 חיילי צה"ל; שלושה מתוכם נעדרו בתוך השטח הסורי – זכריה באומל, צביקה פלדמן ויהודה כץ, השם ייקום דמם. אחרי הסכמי אוסלו הועברה לידי נציגי צה"ל חצי דיסקית על ידי יאסר ערפאת; זה כל מה שהיה בידי המשפחות אשר רצו לדעת מה עלה בגורל יקיריהן.
את המאבק להשבתם ניהל בעיקר אביו של זכריה, יונה באומל, זכרו לברכה, אשר היה נציגן של המשפחות במאבקן להשבתם ולקבלת מידע על אודות גורלם. באחד הראיונות שהתראיין לכלי התקשורת אמר יונה באומל משפט שנהג להגיד פעמים רבות: שום מידע קשה על אודות גורלו של בני אינו קשה כמו האי-ידיעה מה עלה בגורלו. יונה באומל נפטר 27 שנים לאחר אותו קרב בסולטאן יעקוב. 37 שנים לאחר אותו קרב הובאו עצמותיו של זכריה באומל, השם ייקום דמו, לקבר ישראל. יונה לא זכה ללוות את בנו בדרכו האחרונה.
משפחות יקרות, אנחנו לא מתקרבים לידיעה ולהכרה האמיתית מה רב סבלכם וכאבכם. אנחנו שולחים לכם מכאן חיבוק חזק, ומתפללים איתכם שיקוים בכם הפסוק מישעיהו ס"א: "רוח ה' עלי – – – לבשר ענָוים שלחני, לחבֹש לנשברי לב לקרֹא לשבוּיִם דרור ולאסורים פְּקַח קוֹחַ". שנזכה כולנו לחזות ולחוות את שובם של הבנים והבנות הביתה במהרה, בריאים ושלמים בגופם וברוחם. ולחיילי צבא ההגנה לישראל, שהקדוש ברוך הוא ישמור אתכם מכל צרה ומצוקה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם. תודה.
858 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.