קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, דווקא בימים הסוערים האלה חשתי צורך להיות כאן ולראות שרפורמת נפש אחת ממשיכה להתקדם שלב אחרי שלב. מערכת הביטחון עברה שינויים רבים בשדה הקרב. יש לנו אמצעים מתקדמים יותר מאי פעם, יש לנו שיתופי פעולה פורצי דרך, אבל אין ולא יהיה לנו תחליף לאנשים.
מה שמובא פה היום לאישור הוא עוד נדבך בתוך שורה של עשרות פעולות שנעשו לשיפור חייהם ורווחתם של פצועי צה"ל, מעיגון הסדר מבחן ההכנסה, שיאפשר ליותר נכי צה"ל לעבוד ולהתפרנס בכבוד, דרך הגדלת התמלוגים והתאמתם לצורכי הנכים ודרך שיפור השירות בוועדות הרפואיות והליווי ההדוק יותר של צה"ל – כל אלו הם הדרך שלנו להגיד לכל המשרתים, לא רק לאלה שנפצעו: עם ישראל מאחוריכם. השינוי הוא לא רק בחוקים, בנהלים ובתמלוגים. השינוי הזה – שאותו מוביל אגף השיקום במשרד הביטחון בהנהגתה של לימור לוריא, שזכיתי למנותה לתפקידה, וביחד עם ארגון נכי צה"ל והיושב-ראש המסור עידן קלימן, שאני מאחל לו מכאן בריאות טובה – הוא קודם כול שינוי בגישה, גישה של עבודה ביחד למען המטרה, גישה שרואה קודם כול את האדם וגישה שמאפשרת פתרונות הנגשה ושירות.
אני רוצה מכאן לחזק את כל עובדי אגף השיקום ואת כל נכי צה"ל: המשיכו לעבוד יחד, המשיכו למצוא פתרונות מורכבים למצבים השונים ולאתגרים הקשים, המשיכו להיאבק למען המטרה החשובה הזו. כולנו איתכם. אני מודה גם לשר הביטחון ולמנכ"ל המשרד, שממשיכים בדרך החשובה הזו. אני מבקש גם להודות לך, חבר הכנסת אייכלר, על ניהול הוועדה והמשך קידום הצעת החוק המאוד-מאוד חשובה הזו.
יש עוד כברת דרך ארוכה, ייקח עוד שנים, ולעולם יהיה במה להשתפר, אבל אני עומד כאן וממש מתרגש לראות את ההתקדמות. אין רפורמה צודקת מזו, ואין נושא ראוי מזה לסיים את המושב הקשה הזה עם קצת תקווה בכל זאת.
מכובדיי, בימים שבהם השירות בצה"ל וערך השירות כולו נמצאים בלב הדיון הציבורי, עלינו לומר את המובן מאליו: המחויבות של המשרתים לביטחון המדינה לא נמדדת ולא תימדד לעולם בכסף. גם אם יעלו את דמי הקיום, צה"ל הוא צבא העם. הנכונות של אדם לסכן את חייו, להקריב אותם אם יידרש לכך, להיפצע ולחיות חיים שלמים עם הפציעה, נובעת קודם כול מהאמונה שלו במדינה ובדרכה. דווקא בימים האלה, המסר שכדאי שנשלח מכאן – ואני מאמין שגם בשמם של כל פצועי צה"ל – הוא שחייבים להמשיך לשרת; שחייבים למצוא את הדרך שבה כל האוכלוסיות ישרתו את המדינה; שחייבים לשמור על האתוס המשותף שלנו ועל צבא העם, כי אין לנו דרך אחרת לשרוד בשכונה הזו. מול כל סימני השאלה, עלינו לשים סימן קריאה אחד, חד וברור: צה"ל מגן על העם והמדינה, וצה"ל חייב להישמר כצבא העם, ושום דבר אחר לא יכול להיות קודם לו.
על ערך השירות צריך לשמור; את מודל השירות נכון וצריך לעדכן. אבל אסור לגרום לעיוותים ולוויתור על בכורת השירות הצבאי, כי הוא שמקיים אותנו במרחב המאוים שבו אנו חיים, והוא המקום היחיד שבו אתה לוקח סיכון אישי על חייך בהחלטה לשרת למען המדינה, ואת זה אסור לטשטש.
לפני סיום, לפני כמה ימים הלך לעולמו אלי בירנבאום, יו"ר הוועד הפראלימפי, שהיה גם ממובילי המאבק למען צוללי הקישון – נושא חשוב שטופל גם הוא במסגרת הרפורמה. אלי היה לוחם עד יומו האחרון – לוחם בקרב, לוחם למען אחיו ולוחם למען חיים טובים לכל נכי צה"ל והנכים בישראל בכלל בתפקידיו השונים. אני מבקש להשתתף בצער משפחתו של אלי ולהצדיע לו על כל פועלו לאורך השנים. אני בטוח שמורשתו ודרכו ימשיכו ללוות את עשייתנו.
תודה רבה לכולם, ובהצלחה בהמשך קידום הרפורמה ובשמירה על צה"ל ודרכו על מדינת ישראל כולה. תודה רבה.
551 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.