קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מעריכה שבעוד כמה רגעים אנחנו נצביע בשעה טובה על הצעת חוק הנכים. כחברת ועדת העבודה ורווחה ברצוני תחילה לפתוח בתודות – תודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ישראל אייכלר על ניהול ועדה מכבדת, על הסבלנות וההכלה. מי שהיה בוועדות ראה בדיוק את המצב של הנכים שם, של הלומי הקרב, את סערת הרגשות, את הבכיות, את המשפחות, ולא היה אפשר להישאר אדיש, כיצד לאורך השנים באמת לא נתנו דעתם על הלומי קרב. אז נכון שאין להם יד קטועה ואין להם רגל קטועה. יש להם נפש קטועה. מי שלא יודע להבין מה זה נפש – ודי לנו שאפילו נרגיש עצבות בבית, בליבנו, שזה רק רגעי, ואנחנו מבינים איזה מחיר.
כמי שבעברה עבדה כאחות בבית חולים ולימים גם ייצגה לא מעט נפגעי איבה – ואחד התסמינים הבולטים של נפגעי איבה הוא הנפש – לא יכולתי לרגע לשבת בוועדות האלה, לשמוע את האנשים ולא להבין איך עד היום לא הבחינו בנזק. והנזק לא מסתכם בו – זה מסתכם גם בילדיו ובדורות האחרים.
הייתה לי הזכות לנהל את ישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד – החלפתי את היושב-ראש דלל, שחש לא בטוב – וזה דווקא היה מאוד סמלי מבחינתי לנהל את הישיבה ביום ההוקרה להלומי הקרב ולבני משפחותיהם. ישבו שם אימהות וסיפרו על ההתעוררות בלילה, על הבכי, על הנזקים שזה גורם לילדים. חשבתי לעצמי כמה עוצמות, כמה הכלה. אם כל אחד מאיתנו באמת חושב – ובאמת, כאימא לילדים מיוחדים – שאצלו בבית יש את הדבר הכי נורא, אז יש מקרים הרבה יותר חמורים והרבה יותר קשים.
אני באמת רוצה כאן להודות. הוועדה הזאת התקיימה, ושמענו את כל הקולות ואת כל האנשים. אני רוצה מפה לשלוח גם חיבוק, חיבוק למר איציק סעידיאן, שדווקא במעשה הקשה שהוא עשה הציף את מה שהקולות האחרים אמרו. הוא שילם מחיר לא פשוט בפגיעה הגופנית שלו, אבל הייתה לי שיחה עם האדם האציל הזה, ואני רוצה לומר לכם שאין מה לומר חוץ מלהצדיע. הוא בעצם הקריב את עצמו למען קבוצה מאוד גדולה שעוד פעם, לא מסתכמת בהלומי הקרב אלא בדורות ומעבר.
אני שמחה מאוד על ההחלטה. אני באופן אישי – ברור שאנחנו נצביע בעד החוק החשוב הזה. גם בימים טרופים אלה ובקרע הנוראי, אלה הם פניה של כנסת ישראל, כי כשיש חוקים טובים והם למען אנשים ולמען אזרחים – שימו בצד, קואליציה ואופוזיציה, שיקולים הזויים של פוליטיקה. יש לנו פה אנשים, ואנחנו צריכים להיות למענם כאן.
אז אני שוב מודה לכבוד הרב חבר הכנסת אייכלר על ניהול ועדה מקצועי, וכמובן גם לחברי חבר הכנסת רם בן ברק, שמניסיונו ידע להביא בדיונים האחרונים את סיום המחלוקות, כי לרגע חששנו. היה חשוב לי לציין שהוועדה הזו שמה לה למטרה, וכמובן בהובלה של חבר הכנסת אייכלר, שאנחנו לא יוצאים לפגרה עד שהחוק הזה עובר, ואני באמת שמחה ונרגשת. אני מניחה שיש לנו עוד הרבה מה לתקן, עוד מה לשפר, אבל זה צעד גדול וחשוב. בהזדמנות זו אני רוצה להודות גם ליושב-ראש ארגון הנכים עידן קלימן על ההקשבה, על הפתיחות ועל כל מה שיכולנו על מנת שהחוק הזה יתגבש. תודה רבה.
479 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.