קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, בימים האחרונים אנחנו רואים תופעה מוזרה בבית הזה. אנחנו רואים חבורה שבמשך חמישה חודשים אמרה: אנחנו לא סופרים אתכם, תמשיכו להפגין, חבורה של נמושות. שלחו אותנו לעזאזל. היו עוד כל מיני אמירות כאלה ואחרות. ואז, הפלא ופלא, מגיע תשעה באב, ורגע לפני תשעה באב מחזירים את כל המסכות. לא ראיתי צביעות כזאת הרבה מאוד זמן. יושב פה האיש שכמה ימים לפני צייץ שבר הסלטים פתוח. לידו ישב מי שאמר: לא יעזור לכם, אני לא מכנס את הוועדה, אני עושה מה שבא לי. לידו ישב זה שלפי פרסום ערוץ 2 אמר: הייתי כורך את ההצעה הזו יחד עם הוועדה לבחירת שופטים. פה מאחור שמענו כל מיני קריאות: לא נעצור, לא משנה מה אתם אומרים, לא משנה מה חצי מהעם חושב, לא משנה מה הנזק.
אז בוא נדבר רגע על הנזק, כי מאותו יום הנזק הפך להיות תהומי. סוכנויות הדירוג הבין-לאומיות מתריעות אקטיבית – אולי בפעם הראשונה, ממה שאני זוכר – נגד השקעות במדינת ישראל. ברור, לחברי הכנסת מהקואליציה זה לא מזיז יותר מדי, אבל מה המשמעות האמיתית של הדבר הזה? המשמעות האמיתית אומרת שחברות הייטק במדינת ישראל כבר לא ירצו להירשם פה, כי לקבל פה משקיעים והשקעות זרות יהיה כמעט בלתי אפשרי. ראינו את קבוצת הרופאים, שמתפוצצת מרופאים שרוצים לעזוב את המדינה, ואני שומע שהיחס לדבר הזה – שדיברו איתם, ואני לא יודע עד כמה מתרשמים מהנחישות שלהם. אותי זה מאוד מדאיג.
אנחנו רואים קבוצות הולכות וגדלות של טובי בנינו שאומרים: אנחנו לא מוכנים לשרת תחת ממשלה שאנחנו לא בטוחים אם ההחלטות שהיא תקבל יהיו דמוקרטיות, יהיו סבירות בכלל, ואז כמובן קינחנו את זה בתמונת סלפי שתיזכר לעד – כמי שמנסה לפרק את החברה הישראלית. את התמונה הזו צריך לקחת ולהדביק בכל ספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל. כל מערכת חינוך במדינת ישראל בסופו של דבר תדבר על התקופה הזו, וזה מה שיזכרו מראש ממשלה, שהגיע לפה ולא הצליח להשתלט על הממשלה שלו. הוא ישב ביניהם, שר הביטחון שלו כמעט התחנן לחסד, לפתחון לב, לטיפה הקשבה. אבל איך הוא יקשיב? איך ראש הממשלה הזה יקשיב אם הרמטכ"ל שלו מבקש פגישה לפני ההצבעה והוא דוחה אותו? הוא אומר לו: אני לא איפגש איתך עד אחרי ההצבעה. וזה לא נגמר שם. שלחו לכנסת – – –
ברור. שלחו לכנסת את ראש אגף המבצעים ואת ראש אמ"ן כדי שייתנו תדרוך אמיתי לחברי הכנסת מהקואליציה ולשרים, ועוד פעם – הפתעה, גם להם לא היה זמן להיפגש איתם, אבל היה להם זמן לשבת פה מאחור בפרסה ולקשקש על כל מיני שטויות. אבל לשמוע את ראש אמ"ן לא היה להם זמן. ואני באמת רוצה לשאול את ראש הממשלה ואת חברי הקואליציה: מה עובר עליכם? מתי תפסיקו? באיזה שלב תהיה נקודת האל-חזור, שתבינו שהנזק שעושים למדינת ישראל הוא פשוט גדול מדי?
ומאז אנחנו גם שומעים על מרד בליכוד. אז אני רוצה לומר לכם, חברי הליכוד: מרד עושים בזמן אמת, לא עושים בתקופת הפגרה, לא עושים אחרי שכבר אי-אפשר לעשות כלום, לא עושים את זה כדי שתרגישו טיפה יותר טוב עם עצמכם. כי בזמן האמת, כשישבתם פה ויכולתם לעשות מעשה ולתמוך בשר הביטחון, שרץ פה כמו אני לא יודע מה, לא עשיתם את זה. אז תחסכו מאיתנו את ה"אחים אנחנו", כי המשך המשפט הזה אומר: אחים אנחנו ומפה ניפרד. ומה שאתם עושים הוא התחלה של הסוף של מדינת ישראל. אני שומע את האויבים שלנו חוגגים, ואני באמת אומר לכם: זה לא צריך להיות מרד, זאת צריכה להיות החלטה שאומרת: מבטלים את ביטול עילת הסבירות, חוזרים לדבר, מאמצים את ההצעה של יו"ר מפלגת יש עתיד וחוזרים להיות מדינת ישראל הנורמלית. תודה רבה.
567 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.