קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך על החוק שעבר פה היום.
אני רואה בדיווחים – האופוזיציה פה שאלו: איך בכלל העזנו להעביר את החוק? איך העזנו לממש את רצון הבוחר שלנו?
אני רוצה להציג את מה שאנחנו חווים בחודשים האחרונים.
אני רוצה להציג את מה שאנחנו חווים, כי יש עוד אזרחים במדינה; עבורכם ועבור התקשורת זה אזרחים שקופים שלא צריך להתחשב בהם. המחנה הזה, שלא מקבל ביטוי בתקשורת – אותם לא מראיינים כמובן בתקשורת; איפה שהם גרים, המחנה הזה, איפה שהם גרים, אין משדרים מיוחדים עם כל הכתבים פרוסים בשטח.
התמונה נחלקת ל-16 תמונות: אחת בקפלן, הכתבת הזאת שם – – –
המחנה שאנחנו מייצגים הוא שקוף.
במחנה שלנו, כפי שאמרתי, אין את המשדרים המיוחדים שכל הכתבים פרוסים. אותם אזרחים שהם שקופים על ידי התקשורת, שקופים על ידי האליטות. הם לא נחשבים בכלל.
אבל כמה שהם שקופים עבורכם, הם חשובים עבורנו, ובדיוק בשביל זה אנחנו פה. אנחנו פה להשמיע את הקול שלהם. אנחנו פה בשביל לייצג אותם.
אני גר בעפולה, ואני רוצה להעביר לכם את מה שגם אני עובר. כשאני עושה את הקניות ביום שישי, במיוחד בחודשים האחרונים, תופסים אותי תושבי עפולה, באמת, בכמויות, ממש ברגש, בדמעות: אל תעצרו, אל תיתנו להם להשפיל אותנו. אתם מייצגים אותנו. אל תוותרו על הקול שלנו. אל תוותרו על הקול שלנו. הקול שלנו נחשב. גם את הקול שלנו צריך לספור.
זה לא יכול להיות שאנחנו לא נחשבים פה, שמה שאנחנו עושים לא נחשב בכלל.
אני לא מחרטט. אני מזמין אותך – – – ואתה תראה את זה במו עיניך. אתה תראה את זה במו עיניך – – – אני יודע את זה.
הגיעו כל האליטות במדינת ישראל ואמרו: אנחנו נפסיק, לא נעשה ככה, לא נעשה ככה. אין דמוקרטיה, אין נבחרי ציבור. הם יגידו, הסרבנים, הטייסים, הרופאים, להפסיק לטפל, להפסיק לטוס, ולכן אתם לא תחוקקו. איזה מין דבר זה? זו המציאות של מדינה דמוקרטית? לאן הגענו, לאיזה שיח?
מה שעשינו היום זה לחזק את הדמוקרטיה.
מה שעשינו היום זה להביא לידי ביטוי את הקול השקוף עבורכם, אלה שאתם לא מסתכלים עליהם, לא שומעים אותם, לא מראים אותם בתקשורת. ואנחנו פה בשבילם, בשביל התושבים האלה, בשביל האזרחים האלה.
אני מספר את האמת, מה שאני חווה. נמאס להם, נמאס להם שלא סופרים אותם. פשוט נמאס להם.
הם פחדו, הם פחדו שנעצור בפעם השנייה. הרי למה הם הלכו לבחירות? בשביל שיבואו כל מיני אליטות ויגידו להם: אם אתם תעשו את זה, אנחנו לא נעשה את זה ואת זה ואת זה? מה זה, זה דמוקרטיה? זה דמוקרטיה?
לסיום, עליתם לפה ודיברתם על דריסת המפגינים, וכמובן אני מגנה כל פגיעה בכל אזרח, בין שהוא מפגין ובין שלא. אבל אף אחד מכם לא דיבר על סרטון מזעזע שרץ ברשת עכשיו, באמת סרטון מזעזע. אני רואה אותו פעם אחר פעם, וישבתי פה כמה שעות, כל הדיון על החוק הזה, על העברת הסמכויות. זה פשוט מזעזע.
לא, אמרתי שאני מגנה, וכולכם הזכרתם את זה פה, אבל אני מדבר על סרטון של אימא שנוסעת עם הילדים שלה, שלושה ילדים קטנים ברכב, עומדים – – –
אמרתי שאני מגנה. אמרתי שאני מגנה, וכל פגיעה אני מגנה, ברור.
אף אחד מכם לא דיבר על האימא שנוסעת עם הילדים שלה – –
– – ועומדים ארבעה, מסתכלים עליה גם בהתנשאות כזאת: את לא תעברי, את לא תיסעי. ואז הם מתקדמים – –
– – היא נוסעת מצד ימין שלהם – –
– – ופתאום הילדה צועקת: אימא, שברו את השמשה. שברו את השמשה. זרקו משהו, שברו את השמשה.
הילדים בוכים, צורחים מהפחד, מהבהלה. אימא עם שלושה ילדים, זורקים עליה אבן, שוברים את השמשה. יכלו לפצוע את הילדים האלה, ילדים בני ארבע, חמש, שש. השתגעתם? ילדים קטנים, לזרוק עליהם משהו? לנפץ את השמשה? אימא שנוסעת עם הילדים הביתה. מה עובר עליכם?
624 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.