קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אתם לא מתביישים? חבורה של רוקדים על הכאב, חבורה של רוקדים על הדם, סלפי ניצחון, חיוכים. חצי מהעם כואב, חצי מהעם דואב, מאות אלפים ברחובות, אלימות, דריסות, ואתם – סלפי במליאה, סלפי של מנצחים. את מי ניצחתם, את המחדלים של עצמכם? את מי ניצחתם פה, חצי מהעם שלא איתכם? בקרבכם אין לכם תומכים. שפנים הסתובבו פה ולא פתחו את הפה, שהיו יכולים לעצור את הדבר הזה. קיבלתם מסרים וקריאה להסכמות, ההסתדרות קוראת לכם להסכמות, הנשיא קורא לכם להסכמות, ואתם מספרים סיפורים.
אתם חושבים שאנחנו מטומטמים? תקעתם סכין בגב האומה, השפלתם חצי מהעם, דרסתם אותו, ואז, אחרי שעה – נופת צופים, בית ספר להסכמות, קוראים לפשרות. איך ראש הממשלה התרגש שהצועדים לחצו ידיים ברכבת. מה אתה חושב, שהעם מטומטם? שהמחאה מטומטמת? שהבית הזה מטומטם? כשאתה מדבר איתנו על הסכמות, מה זה הרשלנות הזאת שאתה יושב פה במליאה ושר הביטחון מנסה לעצור ושר המשפטים מטיל וטו, ואתה יושב עכשיו דומם? לא יכולת להוציא את המליאה להפסקה? לא יכולת לחכות כמה שעות ולנסות להביא הסכמות? אבל העדפת לשבת. העדפת לראות את שר המשפטים מטיל וטו ומשפיל את שר הביטחון. העדפת לתקוע סכין בגב האומה. ואתה עוד מוסיף ומציע לנו שלושה חודשים של הידברות, כשאתה יוצא לפגרה חודשיים וחצי, מתכנן את חוק הגיוס לאוקטובר, ובנובמבר רוצה להתקדם בחקיקה בלי הסכמה. אתה מציע לנו שלושה חודשים של הסכמות? איפה היית לפני שעתיים? אנשים פה דיברו מדם ליבם. אתמול נאמתי שעה בצורה מפויסת, שעה אמרתי את הכאב של הימין, שאפשר לתקן את הכול ביחד, ואתם רוקדים על הכאב, תוקעים סכין בגב האומה.
אבל זה סיבוב ראשון. בסוף גם ננצח, וכל אחד מכם ישלם מחיר, כל הכיסאות האלה ישלמו מחיר.
263 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.