קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבריי חברי הכנסת, אני יודעת שאומנם חברי הקואליציה, רובם לא נמצאים פה, אבל אנחנו עומדים כאן שבורי לב, באמת, אחרי יום רגשי. אני אומרת לעצמי, איך יכול להיות שמישהו אחד, שני אנשים, שלושה אנשים, ארבעה אנשים מהליכוד, לא קמו ואמרו: חבר'ה, תעצרו, תחכו. תקשיבו, אני אומרת לכם, בכנסת העשרים אנחנו היינו קואליציה של 61 – על רבע ממה שהיה פה בחוק המרכולים, זה אפילו לא רבע ממה שהתנהל במדינה, אני לא הסכמתי להצביע. ותקשיבו, הלחצים, ודודי אמסלם, הבריון הזה, שלקח אותי לבית הדין של הליכוד, ואיזה לחצים מנתניהו וכולם. ואני אומרת, אפילו אחד לא הצליח לגלות אחריות, מנהיגות, לצאת?
תקשיבו, אני עכשיו עמדתי והסתכלתי קצת. אתם יודעים, יש את כל הנתונים בטלגרם. ממש צייצתי את זה, כי זה נשבר. זהו, זה נשבר. תקשיבו, עמית סגל מדווח על לא פחות מפיגוע דריסה, דרסו מפגינים, דרסו אותם. רואים שם את המכונית בזעם יוצאת. תקשיבו, אני מגוללת שם ומסתכלת על התגובות – תקשיבו: חבל שעצרו אותו; חבל שלא דרסו עוד; כל הכבוד לו; מלך.
נתניהו, זאת המורשת שאתה רוצה להשאיר? קואליציה, חברי ליכוד, זאת המורשת שאתם רוצים להשאיר? אנחנו בימים הנוראים, חורבן בית המקדש, וזה קורה לנו מול העיניים. אתם יושבים ולומדים שנה אחר שנה, צמים, מגדלים זקנים. מה זה עוזר? מה זה עוזר, כל קריאות האזהרה, אורות מהבהבים לכם מול העיניים? דורסים יהודים ותראו מה אומרים שם יהודים אחרים, כאילו איזה מחנה ג'נין עכשיו מחלק סוכריות על איזה פיגוע דריסה. איך הגענו למצב כזה? ואפילו לא מנהיג אחד שיקום ויעצור את זה.
240 מילים של שרן מרים השכל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.