קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נראה לי שככה כולנו עם גרון ניחר וחור גדול בלב. כאן במליאה נעים לנו, יש מזגן, הכיסאות שלנו מרווחים; לפעמים אפילו קר מדי לחלקנו הנשים. יש לנו אוכל טוב בפרסה מאחור, יכולים לשתות קפה, הפוך, לאטה. אבל ממש לא רחוק מכאן, עשרות מטרים מכאן, בחוץ, ניצב עם ישראל, ציבור הבוחרים שלנו, אנשים שאנחנו נשבענו לשרת אותם כנבחרי ציבור. להם כבר חודשים, ובטח בימים האחרונים, פחות נעים. חם להם מאוד. הם מזיעים. גרונם ניחר. השמש קופחת. צפוף להם. אנשים מתעלפים, כן. היום אפילו ראיתי אנשים שהתעלפו מעומס חום. כשיצאנו אחרי ההצבעה האומללה שהייתה אחר הצוהריים לכיוון המפגינים, ראיתי שתי חומות של בריקדות, כמו במשטרים חשוכים, ראיתי פרשים, ראיתי עשרות שוטרים, מכת"זית שרק ממתינה בהיכון לכינון ישיר, והמון המון המון אזרחים מודאגים, כואבים, בוכים – בוכים בדמעות, מדאגה, מחרדה על עתיד הארץ הזאת. אני מודה, גם אני בכיתי. האזרחים האלה עזבו הכול, באו, והם ימשיכו ויבואו שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע, כי המדינה הזאת יקרה להם, כי הדמוקרטיה הזאת יקרה להם.
והיום, ממשלת ישראל, אתם קרעתם קרע גדול בעם. קירבתם אותנו עוד צעד אחד למלחמת אחים. התעלמתם מכאב של ציבור גדול והעברתם חוק דיקטטורי, ואז עמדתם כאן במליאה – כולנו הסתכלנו וראינו – כמובן, עם המזגן והכיסאות הנוחים, ועשיתם סלפי, מחויכים למצלמה.
והיום במהלך הדיונים צפיתי בראש הממשלה – ראיתי אדם מבוגר, עייף, חלש, לא רק באופי אלא גם פיזית, מנותק; לצערי, סחיט, מנוהל, לא כשיר.
אז היום נעצתם מסמר אחרון, מסמר ראשון בארון הקבורה של הדמוקרטיה של ישראל. הבאתם את חורבן הבית השלישי, ואתם ממשיכים לחייך. אתם לא ראויים להיות נבחרי ציבור, לא לציבור של עם ישראל.
263 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.