ציון יום העלייה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלומית אבינח, מנהלת ועדת העלייה והקליטה בכנסת, אחת המנהלות המסורות, צעירים ואורחים יקרים ביציע, מכובדיי כולם, היום אנחנו מציינים כאן בכנסת את יום העלייה, כפי שציינו לפניי, תאריך שזז בשל הבחירות. אך, כמובן, כפי שהתחייבנו, אנו מעלים על נס את העלייה, את העולים, ודנים בנושא חשוב זה כאן במליאה לאחר שבוע ימים של אירועים רבים בכל רחבי הארץ, והכי חשובים הם האירועים שמציינים במוסדות החינוך השונים.

ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, עליו השלום, אמר בעת, בואו להעביר את חוק השבות, כי זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל. אגב, חברת הכנסת גוטליב, את מדברת על יהודי ומיהו יהודי; עומדת פה מישהי שהיא נצר ליהדות אתיופיה. אני רוצה לספר לך שיהדות אתיופיה הוכרה עוד בטרם הקמת מדינת ישראל, ופעם אחר פעם קבעו היהודים, האשכנזים שישבו כאן, שאנחנו לא יהודים - -

- - אז מי את שתקבעי מיהו יהודי?

אז אני אספר לך עוד משהו, טלי, חברת הכנסת טלי גוטליב, תיקחי את בני המנשה, אני אומרת לכם שמי שמכיר את בני המנשה מהודו – יהודים יותר טהורים מכל יהדות התפוצות. ומה? מחייבים אותם לעבור גיור מלא. ומי קבע שהם צריכים לעבור גיור מלא? ולא תמיד אני מתעצבנת. תאמינו לי, מי שפגש אותי מעל הדוכן הזה בשנתיים וחצי האחרונות, השתדלתי לשמור על ממלכתיות. אבל בואו, אם כבר פותחים פצעים - -

שנייה, רביבו.

- - על זה שמזניחים אלפים מבני הקהילה של שארית יהודי אתיופיה, מפקירים אותם לנפשם.

אל תתחתן, ולא רוצים שתתחתן. תקשיב לי טוב: אני אומרת לך – קודם כול, תפסיקו להפקיר אנשים למוות.

תפסיקו להפקיר אנשים למוות. בושה וחרפה. ומי זה, מי זה, מי עושה את זה?

חבר הכנסת אליהו, על גדול הדור הרב עובדיה יוסף אתה לא תלמד אותי. הוא היה באמת גדול הדור. הוא היה שליח ה', אבל לצערנו מה שאני באה לומר לך זה שיש איזו התיימרות של חלקים שונים בעם ישראל להתנשא על יהודים כאלה ואחרים. אבל אתה יודע מה, חוק השבות זה נושא אחר.

אני אמשיך בנאום שלי. אני אמשיך בנאום שלי.

לי אין הגבלת זמן. חבר הכנסת טייב תמיד כאן.

כפי שאמרתי, ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, עליו השלום, אמר בעת בואו להעביר את חוק השבות, כשממש חוקקו את זה בכנסת: זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל, אם מפני שהוא עשוק זכויות בנכר, אם מפני שהוא איננו בטוח בקיומו, אם מפני שהוא נדחק ומנושל בארצותיו, אם מפני שהוא מוקף שנאה ובוז, אם מפני שאיננו יכול לחיות חיים חדשים כרצונו ואם מפני אהבתו למסורת העברית, לתרבות העברית ולקוממיות ישראל. וכמובן, אני אומר: אם מפני אהבתו לתורת ישראל וארץ ישראל.

זכויות אלה מאפיינות את כל שלושת מיליוני העולים החדשים שעלו ארצה מקום המדינה, וכן את 110,000 העולים החדשים שעלו בשנתיים וחצי האחרונות מאז כניסתי לתפקיד. 110,000 עולים ועולות שעלו לישראל על אף מגפת הקורונה, חלקם בנסיבות מורכבות וקשות; שקשיים ואתגרים לא עצרו אותם מלשוב הביתה למולדתו של העם היהודי – בעניין הזה אני אומר: דמיינו לכם סבא שצריך לברוח ממלחמה אבל הנכד שלו לא יכול לעלות. כפי שהמשיך ואמר בן-גוריון: העלייה המתמדת היא תמצית חיינו והווייתנו. מחוץ לה אין תקווה ואין לנו תקומה.

במעמד זה לציון יום העלייה, אדוני היושב-ראש, אני גם מסכמת שנתיים וחצי כהונה כשרת העלייה והקליטה, ובימים אלה נפרדת מהמשרד. בתקופה הזאת השתדלתי לשים תמיד לנגד עיניי את הצרכים של העולים החדשים ואת טובתם בלי משוא פנים, תוך אהבת ישראל כולם. אני חושבת שיעידו על כך חבריי העולים החדשים במשכן הזה – מי שעלה מרוסיה, מי שעלה מצרפת, מי שעלה מארצות הברית. אנחנו פעלנו יחד, אם זה אופוזיציה ואם קואליציה, כשבט אחים גם יחד. שנתיים וחצי – מה?

תודה רבה. שנתיים וחצי שבהן הייתה לי הזכות לפעול עבורם בכל שלבי העלייה, החל מעידוד העלייה עובר דרך ההכנה לעלייה וכמובן קליטתם המיטבית בארץ. ברוך השם, הספקנו להעביר עשרות תוכניות מקיפות והחלטות ממשלה בכול תחומי החיים: בחינוך, בדיור, בתעסוקה, ברווחה ועוד. בין היתר, החלטות ממשלה להסרת חסמים ואתגרים של העולים החדשים בתחומי התעסוקה, ובעיקר ברפואה – מגיעים לפה רופאים שלא מעסיקים אותם, בזמן שאומרים לנו שיש מחסור ברופאים; רפורמה בלימודי העברית והעלאת הזכאות ללימודים משנה וחצי לעשר שנים; הקמת מוקד לסיוע נפשי לעולים החדשים במגוון שפות – זה לא היה קיים, גם סיוע אישי וגם קבוצתי; הקמת חמישה מרכזי קליטה חדשים ברחבי הארץ; עידוד העלייה וההתיישבות בגליל ובנגב ומתן מענקים לעולים בעלי מקצועות נדרשים, ברפואה, בהנדסה – וזו הזדמנות לומר גם תודה לשר פורר בנושא הזה; הגברת שיתופי הפעולה עם כלל העוסקים במלאכה החשובה – המוסדות הלאומיים, ארגוני העלייה, רשויות מקומיות וכלל משרדי הממשלה; הגדלת תקציבים ליוזמות חינוכיות בעבור הילדים העולים, ובתוך כך גם הגדלת תקציב ייעודי לילדים עולים בתנועות הנוער – קודם היו פה נציגים מדהימים של תנועות הנוער, שעזרו רבות בתקופה של גל העלייה מאוקראינה; הגדלת תקציבי הרווחה, החיילים הבודדים ועוד. כל אלה, תוך המשך המשימה החשובה – להמשיך להביא עולים לישראל, וביתר שאת, מכל רחבי העולם, ושברנו שיא של שני עשורים.

בתוכם היו מבצעים מיוחדים: מבצע צור ישראל – העלאתם של 5,000 עולים משארית יהודי אתיופיה, ובתוכם מטוסים שלמים של חוק השבות, שלא נתנו להם לנחות פה 30 שנה. פשוט ביזיון. אין דרך להסביר את הדבר הזה, וזה כי יש מי שחושבים שהם יותר יהודים, בדיוק כפי שאנחנו נתקלנו בקשיים. האמינו לי, יהדות אתיופיה לא הייתה צריכה לעבור את המסע דרך המדבר בסודאן. לא היינו צריכים לקבור 4,000 ילדים, הורים, אימהות, ולהגיע – ילדים יתומים שמגיעים לכאן. תלמדו את הסיפור. זה רק כי הייתה התנשאות בתוך עם ישראל. זה, אם כבר, מה שהביא עלינו את צרותינו, ואני אומרת לכם את זה כאישה מאמינה ונכדה לקייס.

כמו כן, העלאתם של למעלה מ-800 עולים חדשים משבט בני המנשה, שהמתינו למעלה מחמש שנים. היה להם אישור של הרבנות, אבל מה, אף אחד לא טרח להרים את הכפפה. בהזדמנות הזאת אני גם רוצה לעצור לשנייה, ואתם יחד איתי, על סיפור שמלווה אותי כבר למעלה מחודשיים – הרצח של הנער יואל להנגהל מבני המנשה מנוף הגליל. יואל עלה בקבוצה הזאת, קיבלנו אותו בשדה התעופה בנתב"ג. כל חלומו היה להיות לוחם, והוא נרצח באופן ברברי, תוך כדי שמגדפים אותו בצורה גזענית, אומרים לו: צ'יינה, צ'יינה, אומרים: בואו, יש תאילנדי שמרביץ לילדים, והוא עצמו נער. יצא לי לשוחח עם הדסה חברתו ועם בני משפחתו, שהגעתי אליהם הביתה. הכאב, האובדן, השבר, הטרגדיה של משפחה בת תשע נפשות שצריכה לקבור את הבן הבכור. זה התיקון שאנחנו צריכים. מדברים איתי על תיקון של חוק השבות? זה התיקון, לעצור גזענות, לקבל את האחים והאחיות שמגיעים לכאן, לעצור את הסטריאוטיפים, לחנך את ילדי ישראל לקבל את האחר, לקבל את השונה. את זה לא יבין זר; יכולים להבין עולים חדשים.

וכמובן, מבצע החירום עולים הביתה להצלת יהודי אוקראינה והסביבה. בין הקבינטים בירושלים למטוסים הנוחתים בנתב"ג היו ימים ולילות מאוד מאוד מרגשים; בין בתי המלון בגבולות אוקראינה לבתי המלון הקולטים בישראל היו רגעי שיא של ישראל בתפארתה, כולל החברה האזרחית. אחד הרגעים המרגשים ביותר הוא ללא ספק ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבו זכינו לקבל מטוס אמבולנס שנחת בנתב"ג עם עשרות ניצולי שואה, שזו הפעם השנייה שהם ברחו ממלחמה, רק שהפעם היה להם בית מוגן בארצנו. 60,000 עולים חדשים עלו ארצה מאוקראינה, רוסיה ובלרוס מאז פלישת רוסיה לאוקראינה – מלחמה קשה, שהציבה אתגר לכל העם היהודי בארץ ובעולם, ותחילה למדינת ישראל. פעלנו כל העת כדי להגיע לכל מבקשי העלייה, והמספרים מדברים בעד עצמם – כל העם היהודי התגייס, ואחינו בתפוצות גייסו למעלה מ-100 מיליון דולר. האתגרים כאן בקליטתם ממשיכים, בין אם זה המשך הסדרת מעמדם – יש לנו 11 נקודות להסדרת מעמד – ובין אם זה שילובם וקליטתם במהירות בכל תחומי החיים השונים בארץ.

נכון, לא כולם נשארים כאן בישראל, ואולי זו ההזדמנות לשקול שוב מחדש את חוק הדרכונים, לא את חוק השבות. בעבר עולה חדש שהגיע אך היום לא היה מקבל דרכון; הוא היה מקבל את זה אחרי שנה. הם היו מקבלים תעודות מעבר, כך הם היו יכולים לצאת לחו"ל ולחזור. את זה צריך לבדוק, כי אנחנו רואים שהנתונים הולכים וגדלים, ואני לא חושבת שיש מי מאיתנו שמתכחש לכך. ועדיין, רוב-רובם של העולים נשארים ובונים ממש בימים אלה את ביתם החדש כישראלים לכל דבר ועניין, וכל שעלינו לעשות, כמו שאמרתי קודם, זה לחבק אותם.

בנימה אישית, לא אסתיר שבמקביל התחוללה מלחמה נוספת, לצערנו, ביבשת אחרת – אפריקה, מלחמה באתיופיה. שם התחושה שליוותה אותי לא הייתה פשוטה. המאבק שלי להעלאתם של הממתינים במחנות בגונדר ובאדיס ולזרז את העלייה שלהם – בגלל האינפלציה, בגלל המלחמה, בגלל מראות של ילדים שסובלים מתת-תזונה – נתקל לא אחת בחומות, חומות גבוהות, עד אשר הצלחתי לאשר העלאתם של 5,000 קרובים בני דרגה ראשונה, וגם, עדיין לא כולם הגיעו. ואני מקווה שאת ה-2,000 הנוספים לדרגה הראשונה, שזה תלוי תקציב – הממשלה החדשה תאשר ותעלה אותם במהרה.

ובמקביל אחינו זכאי חוק שבות בתיגראי – יהודי הוא יהודי, אמר ראש הממשלה המנוח מנחם בגין. תשאלו את עצמכם, הבית הזה, האם אתם רואים בכולם יהודים יהודיים? האם כולם מתגייסים כשמדובר ביהודי תיגראי? האם כולם מתגייסים כשמדובר ביהודי אתיופיה? או כמה נוח להתעלם מכך.

אני קוראת לממשלה הנכנסת לא להפקיר יהודים באשר הם. תחילה, זכרו, זו החובה שלנו, ולא רק כי אנחנו מקלט. אני לא זוכרת מי מחברי הכנסת כאן אמר: לא צריך להביא יהודים רק כי אנחנו מקלט מוגן, אלא צריך איזו מדרגה רוחנית. עוד מעט גם נשים אולי בודקה של בד"ץ העדה החרדית בנתב"ג, לבדוק באיזו רמה רוחנית כל נוחת.

הוא אמר שצריך דרגה רוחנית. יכול להיות שהוא אמר משהו עמוק יותר – לא יודעת.

ואומרת לך את זה שוב, כמי שמשתייכת אולי לקהילה שהכי חירפה את נפשה בשביל עם ישראל בארץ ישראל בעת הזאת, כולל אנוכי בגיל שלוש כשנפרדתי מאימא שלי.

ובגאווה אני אומרת כאן: זה בגלל תורת ישראל וארץ ישראל. ועדיין יהיו אנשים שהם חילוניים גמורים או אפילו, את יודעת מה, יהודי שאומר: אני אתאיסט. אז אני אגיד לו: אתה לא עולה?

ברמה הפוליטית, לצערי, בשבוע האחרון, אדוני היושב-ראש, עולי המלחמה ממזרח אירופה תחת מתקפה. הפכו חלק מהמשא ומתן הקואליציוני, ולא, לא מדברים על איך יקלטו אותם כראוי, לא על תוכניות תעסוקה בעבורם, לא על תוכניות סיוע בדיור, חינוך ועוד. המחשבה היא אחת: איך לשלול זכאות עלייה ממי שמתאפשר לו כיום, איך לבטל את חוק השבות, ולא מחשבה אמיתית איך לבנות ולעזור לעולים החדשים.

מחד עולה בתקשורת האמריקנית ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו ומבטיח לקהילות היהודיות כי חוק השבות לא ישונה, אך מנגד דואג חבר הכנסת סמוטריץ', המיועד לתפקיד בכיר בממשלה, לעדכן אותנו שדווקא זה כן ישונה. הניסיון לשנות סדרי מדינה, סדרי עם, מאז הקמתה של ישראל, בלי שום שיח, בלי עומק ומתן פתרונות אמיתיים והפיכת הנושא לנושא פוליטי, היא התנהלות קשה של הממשלה המזלזלת בנושא כל-כך חשוב, משמעותי וטעון, הזכות של העם היהודי וצאצאיו לשוב הביתה לציון. נתניהו יודע שמדובר בפגיעה אנושה באחדות ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות, ולא, זו לא הדרך. אם כל-כך חשובה לכם הדמוגרפיה היהודית, הרי היא חשובה לנו לא פחות. התיקון והתשובה לזה הם לא פיצול משפחות או ביטול סעיף הנכד, אלא שינוי מדיניות וביורוקרטיה וקידום רפורמה אמיתית לגיור העולים שרוצים להתגייר – הדבר הכי בסיסי. יש פה מאות אלפים שמנסים להתגייר ולא מצליחים להתגייר, מתייאשים ואומרים - -

- - אתה יודע מה, אני אחיה כחילוני גמור. ואת זה – מי שבאמת דואג, קודם כול בודק את עצמו בציציות. בודק אם ממשלת ישראל לדורותיה הקימה פה מערך שהוא - - -

חבר הכנסת קריב, האם ממשלות ישראל לדורותיהן הקימו פה מערך רציני לגיור? התשובה ברורה: ברור שלא.

אז איך אנחנו באים ומטילים את הבעיה על העולים החדשים? ואני אומרת לכם, רבים מהם מרגישים חלק בלתי נפרד מעם ישראל.

חוק השבות שקבעה ממשלת בן-גוריון ביסודות בסיס המדינה הוא לא משחק פוליטי, ובטח שהדיון בו בהסכמים קואליציוניים אינו ראוי כלל ואינו מלמד על מנהיגות. במקום זה, כמו שאמרתי, אני ממליצה לממשלה המסתמנת לעסוק בעיקר. אנו נמצאים בגידול משמעותי של מספר העולים המגיעים לישראל, כמו שאמרתי: 110,000 עולים, כמוה כעיר חדשה וגדולה במדינה. איך אמרתי בעבר? על כל טיל נביא עולה. נביא עולים על כל הטילים. באמת, זה החיזוק הכי גדול למדינת ישראל. על כן עסקו במלאכת הסרת החסמים בקליטת העולים, דאגו לשלומם ולביטחונם, נצלו את הידע המצטבר של מדינת ישראל כמדינה יהודית בקליטת עלייה, ותקנו גם את עוולות העבר. שהרי בעולם אנו נחשבים לאורים ותומים בתחום זה, ועלינו להוכיח זאת הלכה למעשה. דאגו, ונדאג – אני לא חושבת שזו רק משימה של הקואליציה – שהחברה הישראלית תפתח את זרועותיה לאחינו ואחיותינו העולים. זאת משימתנו.

וכמובן, להגדיל את התקציבים של משרד העלייה והקליטה. אומר בכנות, הוא כורע תחת הנטל בשנה האחרונה. העובדים המסורים עובדים לילות כימים. בהחלט צריך להגדיל תקנים, להרחיב תוכניות, לתת יותר מענים. עשינו חלק מהדברים, אבל זה לא מספיק. להמשיך ולהשקיע בחינוך, ברווחה, ברשויות המקומיות, באקדמיה ועוד.

יש מי שמתנשא היום על העולים החדשים מקרב מקבלי ההחלטות, ואני רוצה לומר להם: היזהרו בכבודם – כמו שנאמר, היזהרו גם בבני עניים – וזכרו מי בנה את הארץ הזאת, מי שותף לצמיחתה, מי אחראי לשגשוגה במדע, בביטחון, בחינוך ועוד. שהרי אלה העולים החדשים שקודם ציינתי, שלושה מיליון במספר מאז קום המדינה, כולל אנשים שיושבים פה על הכיסאות של הכנסת והפכו להיות מנהיגים חלוצים. העולים הם בהחלט גם כוחה של שרשרת הדורות; הם, שהיו חדורי אמונה ותמיד בליבם תורה. יום עלייה שמח, וזכרו: מעולה לעולה כוחנו עולה. תודה רבה.