קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה, אנחנו מציינים היום בכנסת את יום העלייה. העליות לישראל הן אירוע ייחודי וחסר תקדים בקנה מידה היסטורי בדברי הימים של אומות העולם. היהודים, שהוגלו לפני כאלפיים שנה על ידי האימפריה הרומית, פוזרו, נפוצו לארבע כנפות תבל. סמלינו המכוננים נלקחו מאיתנו, סבלנו מרדיפות, התנכלויות ופוגרומים, אך מול כל האתגרים ולאורך כל השנים עמדנו על חיינו ועל זהותנו, שמרנו את שפתנו, דתנו, תרבותנו ומנהגינו, ובסייעתא דשמיא חזרנו לארץ מולדתנו לכונן מחדש את קוממיות ישראל. דווקא אנחנו, הקטן שבעמים, שברנו את חוקי הפיזיקה של ההיסטוריה. האירוע המכונן והמוזכר ביותר בהיסטוריה היהודית הוא כמובן יציאת מצרים. הגמרא במסכת ברכות דנה בשאלה אם לעתיד לבוא תמשיך יציאת מצרים להיות הסיפור המכונן הגדול ביותר. בסופו של דיון עולה המסקנה כי ניסי שיבת ציון יהיו גדולים עד כדי כך שאפילו יציאת מצרים תהיה טפלה להם. מביאה הגמרא את הפסוקים מירמיהו: "לכן הנה ימים באים נאם ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם".
ה' באייר תש"ח אינו רק יום הקמת המדינה. זהו היום שבו העם היהודי הצהיר בקול גדול כי הוא חוזר לביתו, הוא שב ומתקבץ מכל הגלויות שאליהן נפוץ. והוא ראה במשימה הזו הלכה למעשה את אחד מעמודי התווך של המפעל הציוני. ניתן למספרים לדבר: בערב יום העצמאות היו בארץ כ-600,000 יהודים. ממאי 1948 – שימו לב לנתון המדהים – ועד סוף שנת 1951, תוך שלוש שנים בלבד, עלו לארץ כמעט 700,000 יהודים. זאת אומרת, מדינת ישראל הכפילה את עצמה בשלוש שנות קיומה הראשונות. הדבר הזה הוא נתון חסר תקדים. הוא מצטרף לשרשרת אירועי שיבת ציון.
בביוגרפיה שלה, My life, מתארת ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, זיכרונה לברכה, את הרגע בהכרזת העצמאות שבו היא בכתה. היה זה כששמעה את בן-גוריון מצהיר כי מדינת ישראל תהיה פתוחה לקיבוץ גלויות. כ-40 נבואות נכתבו בתנ"ך על קיבוץ הגלויות, והינה היא עדה להתגשמות חזון הנביאים מול עיניה.
אדוני היושב-ראש, נמצאים איתנו כאן היום במשכן אורחים חשובים, אולי החשובים ביותר, העולים. חלקם בני נוער מתנועות הנוער העולמיות, וביניהן הבונים דרור, הנוער הציוני, תנועת בני עקיבא, מגשימי חרות, צופים צבר, החלוץ למרחב, בית"ר ומכבי צעיר, וכמו כן, משפחות עולים ואזרחים ותיקים שהגיעו לארץ מכל רחבי העולם. חבריי חברי הכנסת, אנחנו חייבים להתחייב בפניהם ובפני העולים שטרם הגיעו לכאן כי המדינה והחברה בישראל ידעו להעניק מענה ראוי ומעצים בתחומים השונים: בדיור, בתעסוקה, בחינוך, בעברית, בסיוע לסטודנטים, בייעוץ וליווי קהילתי, בהקלה בהכרת מקצועות נדרשים, בתמריצים לתושבים ולאקדמאים חוזרים ועוד. עלינו להתאים את מערכות ההשתלבות למרקם החיים עצמם כדי לאפשר לעולים נחיתה לא רק רכה אלא גם מוצלחת.
עולים יקרים, אני מברך אתכם. חברים, עידוד העלייה הוא החובה המוסרית העליונה כלפי אחינו ואחיותינו בתפוצות ואינטרס מובהק של מדינת ישראל. אולם אל לנו לטעות, עלייה מוצלחת דרה בכפיפה אחת עם קליטה מוצלחת. ואני קורא מכאן, לסיום, לממשלה הנכנסת: עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת שמילותיו של כלב בן-יפונה לעם ישראל, לספקנים ולאופטימיים בכל מקום שבהם יהיו, יהדהדו גם היום: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה". תודה רבה.
496 מילים של אוהד טל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.