קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר עיסאווי פריג', שר האוצר אביגדור ליברמן, חבריי חברי הכסת, זאת הפעם השנייה ברציפות שכנסת ישראל מציינת את יום העלייה ללא ועדת העלייה והקליטה בכנסת. פעם אחת זה קרה בגלל גחמות של האופוזיציה, כאשר בכנסת הקודמת הוועדה הזאת הייתה בידיה ובכל זאת לא רצו להקים, ופעם שנייה – לצערי זה ממשיך היום – שטרם קמה ממשלה, וכך הוועדה הזאת עוד לא קמה.
אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה: אנחנו בישראל ביתנו בעד הקמתה של ועדת העלייה והקליטה בכנסת מייד; בלי תנאים, בלי התניה, לא זמנית, לא מיוחדת. ועדת העלייה והקליטה קבועה, כפי שמחייב החוק. אם הקואליציה המתגבשת תרצה לעשות את זה, היא תקבל את התמיכה שלנו. אבל אל תעשו את כל המשחקים האלה, ואל תכניסו את הנושא של העלייה למשחקים הפוליטיים, כי כל ניסיון של הממשלה המתגבשת לשחק עם הנושא הזה הוא, בעיניי, טעות חמורה שקודם כול פוגעת בעולים החדשים, בקליטה שלהם בארץ וגם בכל התוכניות שאמורות לסייע לקליטת עשרות אלפי עולים. ישנם גם לא מעט כאלה שכבר נמצאים בישראל ועדיין מחכים לשינוי מעמדם, משום שהגיעו בחודשים האחרונים ללא אשרה, כפי שמתחייב מהחוק.
בעיניי הממשלה היוצאת פעלה נכון כאשר זיהתה את הבעיה הזאת, שהתחילה מאז תחילת המלחמה באירופה ב-24 בפברואר, ובוודאי שזאת הזדמנות גם להגיד מילה טובה לשר האוצר אביגדור ליברמן שנמצא כאן, לשרת העלייה והקליטה ולכל הממשלה, שפעלה ממש במהירות המתבקשת מייד עם המלחמה הנוראית הזאת, שגרמה לשתי הקהילות היהודיות הגדולות במדינות חבר העמים לחשוב ולהגיע לישראל – הקהילה מאוקראינה וגם קהילה מרוסיה. שתי הקהילות הגדולות האלה חשובות לנו, חשובות למדינת ישראל, וכך אנחנו גם פועלים – לעשות הכול בשביל שיהודי רוסיה ואוקראינה יגיעו לישראל ויתחילו כאן את החיים החדשים שלהם.
ביום העלייה, אדוני היושב-ראש, נהוג לספר את הסיפורים האישיים, נכון? אתה מכיר את זה היטב. בכל זאת אנחנו קיבוץ גלויות, מדינה שקולטת עלייה. ב-74 שנים מדינת ישראל קלטה שלושה וחצי מיליון עולים; כמעט שליש מהאוכלוסייה היום עולים חדשים. אני בטוח שלכל אחד מאיתנו יש את הסיפור הזה: ההורים עלו, אנחנו עלינו, או שסבא וסבתא עלו, או שיש כאלו שעלו עוד לפני שקמה מדינת ישראל.
את סיפורי האישי סיפרתי בבית הזה לא פעם אחת. מי שלא מכיר, בהזדמנות אספר, כשאישה יקרה לכולנו בפרסה, ציונה, תכין קפה. נשתה בפרסה, ונוכל להחליף את החוויות האישיות. הפעם אני הולך לספר את הסיפור שטרם סופר. זה הסיפור של למעלה מחמישה מיליון יהודי התפוצות שטרם עשו עלייה, שהם עדיין חיים בגולה ומסתכלים על מה שקורה במדינת ישראל. חלקם שומרים על הקשר עם מדינת ישראל, חלקם פחות, צריך להגיד את האמת, אבל לכולם – אני מדגיש – לכולם יש את החוט שמחבר בינם למדינת ישראל. עם אחד, אחים אנחנו. החוט הזה, אדוני היושב-ראש, הוא דק מאוד; קל מאוד לקרוע את החוט הזה, וישנם גורמים שרק מעמיסים על החוט הזה. והחוט הזה, כמו שאמרתי, תלוי בדברים שמתרחשים בין היתר בבית הזה ובמדינת ישראל. לצערי, הדברים שאנחנו ראינו בשנה האחרונה בבית הזה, כאן, לא מוסיפים לחיזוק החוט הזה.
בכנסת העשרים-וארבע היה לי הכבוד לעמוד עם חבריי – חבר הכנסת דוד ביטן מהליכוד וחברת הכנסת מירב בן ארי מיש עתיד – בראש שדולת העם היהודי בתמיכה של הסוכנות היהודית. זאת השדולה הכי גדולה בכנסת ישראל – למעלה מ-50 חברי הבית הזה. במסגרת השדולה יצא לנו לראות מקרוב את הבעיות שאיתן מתמודדים יהודי התפוצות. חלק מהבעיות לא קשורות לארץ המוצא שלהם. זה נכון, יש בעיות ביטחון, פיגועים, אירופה, הזהות היהודית, החינוך היהודי, אבל חלק מהבעיות ששמענו מיהודי התפוצות – המקור של הבעיות הוא כאן, בין היתר מתוך הוויכוחים שאנחנו שמענו פה בבית הזה. למשל, שמענו טענות קשות כלפי מדינת ישראל בנושא של מתווה הכותל, בנושא של חוק הגיור, בנושא של חינוך יהודי וגם בנושא של לשייך את המונופול על היהודי: אני יהודי, ואתם פחות יהודים מאיתנו.
חברים, אני רוצה להגיד, בלי קשר לקואליציה-אופוזיציה, בלי קשר לימין ושמאל: הדברים האלה פוגעים קודם כול ביהודי התפוצות.
את נרשמת לדבר, חברת הכנסת גוטליב?
זאת בדיוק הדוגמה שאני מדבר עליה.
אני אחכה שתסיימי – אחר כך אמשיך את דבריי. אני לא מפריע. יושב-ראש הכנסת גם לא הגביל אותי. אין לי בעיה להמתין לסיום דברייך.
אדוני היושב-ראש, זאת בדיוק הדוגמה שנתתי הרגע: כשמישהו בא ואומר: אני יהודי יותר מיהודים אחרים - - -
חברת הכנסת גוטליב, אני אענה לך: אם שמת לב, לא דיברתי בכלל על לא יהודים שעולים במסגרת חוק השבות.
לא דיברתי עלייך; אני דיברתי על הטענות שאנחנו שומעים מיהודי התפוצות. אני מזמין אותך לשדולת העם היהודי, ותוכלי גם במסגרת הכהונה שלך כחברת הכנסת לשמוע את הטענות האלה, כפי שאני מסרתי.
אני מבקש לא להפריע, בסדר? נגמר פה הדיון.
אדוני היושב-ראש, אני אומר: לא צריך להתאמץ בשביל להציג את הדוגמאות, כי רואים אותנו לא רק בישראל. תתפלאו, רואים אותנו גם בעולם, והוויכוח הזה שגורם לאנשים לחשוב שהם סוג ב', סוג ג', סוג ד', גורם לאנשים אפילו לחשוב פעמיים אם בכלל שווה להגיע לישראל ולקשור את גורלם בישראל.
אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. אני אמרתי את מה שאני רוצה, ואל תפריעו לי, בבקשה, בסדר? תירשם, תדבר. יש לנו דמוקרטיה, עדיין דמוקרטיה. אז עדיין אין לנו סתימת פיות, בסדר. אז תגידו מה שאתם רוצים, רק לא צריך לעוות את דבריי. אני אומר את מה שיש לי להגיד, ותגידו את מה שיש לכם להגיד.
לכן אני אומר כך, אדוני היושב-ראש – אני חוזר על המשפט, על החוט הזה: יש לא מעט יהודים שמסתכלים על מה שקורה במדינה, והם אומרים: למה שאני אעלה למדינת ישראל? בשביל מה, בשביל להוכיח שאני יהודי כמו כל מי שגר פה במדינה או חי במדינה? לא רוצה. אני בוחר במדינה אחרת. מדינת ישראל – ואני אמרתי את זה לא פעם אחת – צריכה להתחרות על היהודים. לא נגעתי אפילו בכל ההצהרות האלה לשינוי חוק השבות, שחלקכם – לא אתם, אבל חלקכם לא מבינים בכלל על מה מדובר. מציעים פה הצעות פופוליסטיות ואין לכם מושג על הדבר הזה. אין לכם שום מושג, לא לכם וגם לא לחברים שלכם. אבל אני אומר ככה: כל שינוי אפשרי של חוק השבות הוא פגיעה ויריקה בפרצופם של יהודי התפוצות. אמרתי את זה, ואני לא מתבייש להגיד את זה. אני חושב שחוק השבות כאחת מאבני היסוד של מדינת ישראל ושל העלייה – בכל זאת אנחנו פה מדינת עלייה, וזו פגיעה קשה ברצון שלהם להגיע ולקשור את גורלם למדינת ישראל.
לסיום אגיד דבר אחד. חוק השבות הוא לא חוק דתי. אף אחד לא בודק את כמות הדם היהודי בעורקים שלך. בודקים – זה נכון שיש לנו יהודים, יש את הילדים של יהודים, ויש גם נכדים של יהודים. אנחנו צריכים רק להיות שמחים שהנכדים של יהודים שרוצים להגיע לישראל, לחיות את אורח החיים הישראלי-יהודי כאן – ותאמינו לי, אני מכיר לא מעט אנשים שהם לא יהודים לפי ההלכה, יותר ציוניים מכאלה שהם לפי ההלכה, ועוזבים אחרי שנתיים ומחפשים מקום טוב באמריקה. תאמינו לי, זה לא המקום. זה לא דיון, וגם לא צריך לפתוח את הדיון הזה, כי הדיון שלנו צריך להיות דיון על הציונות. אתה ציוני, אתה מגיע לפי חוק השבות, אתה עובד, אתה משרת בצבא, אתה לפעמים גם נהרג על המדינה הזאת, ואף אחד לא צריך לבדוק לך כמה דם יהודי יש לך, ובטח לא לאפשר לאנשים כאלה לבוא לפה ולחלק לסוג א', סוג ב', כי בסופו של דבר, כמו שאמרתי, יש לא מעט אנשים שרוצים לעלות למדינת ישראל, ולא כולם יהודים לפי ההלכה, ומגיע להם לעלות, ומגיע להם שאנחנו נקבל אותם פה, ומגיע להם שנקלוט אותם פה, כפי שמדינת ישראל קלטה במשך 75 שנה. כל מי שרוצה לקשור את גורלו, כל מי שמגיע לו להגיע לישראל ויש לו קשר לעם היהודי – ברוך הבא, שיגיע, שיעלה, והוא ידע שבמדינת ישראל הוא יוכל להמשיך לחיות בבטחה ובביטחון מלא במדינה שלו, במדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה, וחג עלייה שמח.
1,218 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.