ציון יום העלייה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, יש פה היום אירוע מכונן: יש פה שר קליטה לשעבר, שרת קליטה בהווה, ואם אני לא טועה, אולי גם שרה או שר קליטה לעתיד. אז באמת אני חושב שיש פה – אני לא יודע. בשלוש השנים שאני פה אני חושב שהדבר הזה לא קרה, ואני חושב שזה מבורך.

אני בכוונה לא רוצה לנגוע בנושא חוק הנכד, כי אני חושב שיום העלייה שנופל בז' מרחשוון, יום ירידת הגשמים, יום הברכה – אין ברכה טובה יותר מעולים שמגיעים לישראל, ולא משנה מאיזה מדינות. אני חושב שזה לא המקום ולא הזמן לדבר על סעיף הנכד, ודאי לא ביום חשוב כזה. לצערנו, אותו יום היה יום הבחירות, והכנסת לא הצליחה להתכנס. לכן אנחנו מודים לך על כך שהסכמת להביא את הנושא הזה לסדר היום – נושא חשוב, ראשון במעלה. אני חושב שהוא אחד הנושאים המהותיים ביותר למדינת ישראל – בסוף אנחנו מדינת עלייה. ליהודי התפוצות יש בית אחד, ולבית הזה קוראים מדינת ישראל. אז קודם כול, תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

אני חושב שציון יום העלייה שאנחנו מקיימים בבית הזה הוא יום שבו אנחנו מכירים בהערכה, בהכרה בחשיבותם של העולים שמגיעים לכאן מכל המדינות. לא מזמן קראנו בפרשת השבוע, פרשת לך לך – בדרך כלל יום העלייה נופל על אותה פרשה, ואני חושב שלא במקרה הכנסת ציינה את היום הזה בתאריך זה – בפרשה הזאת מסופר על הציווי שהקדוש ברוך הוא מבקש מאברהם: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"; ציווי זה הוא ניסיון גדול בעבור אברהם אבינו: הוא צריך לעזוב את הארץ שהוא נולד בה וגדל בה, הוא צריך לעזוב את בית אביו, את ביתו ואת סביבתו המוכרת, את מפעל חייו ואת רכושו וללכת לארץ אשר ה' מצווה אותו ללכת אליה. מדובר בציווי קשה. על פניו אברהם אבינו היה צריך לשאול את הקדוש ברוך הוא: הולך, בסדר, אבל לאן? לאן אתה מצווה אותי ללכת? האם זה טוב בעבורי? האם זה טוב בעבור משפחתי? אבל אברהם אבינו ללא שאלות מקיים את ציווי הבורא ומגיע לארץ ישראל עם אשתו ועם אחיינו. הוא הולך ארצה כנען, ופה הקדוש ברוך הוא מברך אותו: לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך אחריך עד עולם. אין ספק שהשאיפה של כל יהודי התפוצות היא להגיע הנה לארץ ישראל, להגיע לארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת. זה מכוח אותה ברכה שבירך הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו, שהארץ הזאת היא לו ולזרעו עד עולם.

חבריי חברי הכנסת, אני מכיר היטב את נושא העלייה. אני עצמי עליתי, ואני חושב שאין כאן בבית הזה מישהו שבצורה כזאת או אחרת קשור לעלייה – אם זה הוא עצמו, אם אלה הוריו, אם אלה הסבא והסבתא. כולנו מחוברים לעלייה לארץ ישראל. באמת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אני הופתעתי מהרעיונות – תמיד אתה מעלה רעיונות מיוחדים. אתה לוקח איזשהו נושא שלכאורה במיינסטרים הוא נראה שחור או לבן, ופתאום אתה מביא לפה משהו אפור. ואתה אומר, חברים, בואו נדבר על זה. אבל בואו נדבר על זה בזמן אחר, בואו נדבר על זה מאחורי הפרגוד, בואו נריב – אין בעיה. כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות. אבל בואו נעשה את זה בצורה טובה, בצורה מאוחדת. בסוף אני אומר תמיד: גדול המאחד מהמפריד, יש לנו מספיק אויבים מבחוץ. אני חושב שיהודי התפוצות מסתכלים עלינו גם ברגעים אלה, ורוצים להבין איך אנחנו מתייחסים גם אליהם. אין לי ספק שכלל שרי הקליטה לדורותיהם עשו את המרב – כל אחד לפי כוחו, לפי דעותיו, לפי דרכו. אבל אני חושב שאת יהודי התפוצות תמיד קצת שכחנו, בעצם אנחנו יצרנו את הבעיה, וכרגע אנחנו רבים על הפתרון. הבעיה האמיתית היא שהזנחנו את יהודי התפוצות. לכן אנחנו מגיעים לנכד או לבן שאחר כך, לצערנו, מתחתנים עם אנשים שאינם יהודים, ואנחנו מגיעים לאותן בעיות, וכרגע אנחנו יחד מוצאים את הפתרון.

אני חושב שאפשר לדבר על זה עוד ארוכות, ולכן אני אעצור כאן. אנחנו גם מוגבלים בזמן. באיחור, אבל אני חושב שזה נדרש – יום עלייה שמח.