ציון יום העלייה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, נער הייתי, לא הפכתי לזקן, אבל רק למבוגר, ולא "זכיתי" לשמוע נאום פוסט-ציוני כנאומו של הדובר האחרון על הבמה הזו; פוסט-ציונות שעטופה כל-כולה בדברי תורה מתקתקים. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, היום הזה ראוי היה להיות יום חגיגי - -

- - שהרי רוב יושביו של הבית הזה הם עולים בעצמם או בני הדור השני, השלישי או הרביעי של עולים לארץ. היום הזה ראוי היה להיות יום חגיגי, גם מכיוון שבסופו של יום קיים קונצנזוס די רחב בבית הזה – לא מוחלט, כפי שראינו, אבל רחב מאוד – סביב המרכזיות של חזון קיבוץ הגלויות לחוסן ולעתיד של החברה הישראלית. ביום הזה בצד הכרת התודה לעולים ולכל מי שעוסקים בקליטתם, היינו צריכים לעסוק גם בצעדים שעלינו לנקוט על מנת לעודד את העלייה ולהיטיב את תהליכי הקליטה ועל מנת לשפר את מצבם של העולים לארץ המתמודדים הן עם קשיי היום-יום המשותפים לכולנו והן עם קשיים ייחודיים: מסוגיית הפנסיה של העולים הוותיקים ואתגרי הדיור דרך שיפור תהליכי ההכרה בוותק המקצועי של העולים בגיל העבודה וטיוב הבירוקרטיה ברשות האוכלוסין וההגירה ועד לשכרם של מורי ומורות האולפנים לעברית. ביום הזה ראוי היה – יוליה.

אבל מה לעשות שאני עכשיו בזכות דיבור?

בואי תשמעי את מה שיש לי לומר. בואי, בואי.

ביום הזה ראוי היה שנפנה את תשומת ליבנו לגל העלייה מאוקראינה מרוסיה, גל שנסיבותיו קשות וטרגיות, אך בדומה לגלי העלייה בעבר יש בו גם הזדמנות גדולה בעבור החברה הישראלית כולה. אבל לצערנו העמוק, בחסות ההסכמים הקואליציוניים ההולכים ונחתמים, היום הזה אינו יום חג ואינו יום של עיסוק באתגרים המוכרים והשגרתיים בשדה העלייה והקליטה; זהו יום של התרעה –בעי"ן וגם באל"ף: הדיבורים הבלתי-פוסקים על הכנסת שינויים בחוק השבות וביטול סעיף הנכד, על חקיקה בתחום הגיור שתעניק מונופול לממסד הרבני שנכשל במכוון וביודעין במשימה הציונית והלאומית החשובה הזו, והפקדתו של ארגון נתיב תחת אחריותו של חבר כנסת קיצוני שחושב שרוב העולים שהגיעו לכאן בזכות עבודתו של הארגון הזה, מוטב היה בכלל שלא יבואו. כל אלה מעידים שהממשלה הבאה עתידה לקעקע את חזון קיבוץ הגלויות ולחתור תחת יסודות מפעל העלייה, ממשלה ששוקלת להוציא ממעגל זכאי השבות מיליוני יהודים. ממשלה שתשלול את ההכרה בגיורים של קהילות מרכזיות בעם היהודי – אורתודוקסיות, קונסרבטיביות ורפורמיות – שדגל ישראל ניצב על בימות בתי הכנסת שלהן; ממשלה שתקשה במכוון על זכאי חוק השבות לממש את זכאותם לעלייה; ממשלה שרוממות הציונות תהיה בגרונה, אבל ידיה תבקשנה להצר את שערי הבית ולהגיף את חלונותיו; ממשלה שתתהדר בחוק הלאום, הקובע שמדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות – אך בפועל תבקש לצמצם, לסנן, להקשות ולהדיר; ממשלה שעתידה לחתור תחת יסודות המפעל הציוני. מה הפלא, אדוני היושב-ראש, שהממשלה הזו עתידה להיות מורכבת מסיעות שסירבו בכל תוקף בשבתן באופוזיציה להקים את ועדת העלייה והקליטה של הכנסת – ועדה בראשותן – גם כאשר המשבר הגדול באוקראינה הביא לשערינו עשרות אלפי עולים? איזו עדות טובה יותר יש לכך שבעבור סיעות אלו וראשיהן הוויכוח הפוליטי הצר היה חשוב יותר מהמשימה הלאומית של קליטת העלייה?

כוונותיה של הממשלה החדשה בתחום העלייה וזכות השבות, לא מרחפות בחלל ריק; הן נטועות עמוק בקרקע הקשה והרעילה של תפיסת עולם לאומנית ופרשנות קיצונית של המסורת היהודית והזהות היהודית בדורותינו. תחת ההבנה הציונית הבסיסית, שכל משפחה שיש בה צאצאים של סב או סבתא יהודים, טוב שתגיע למדינת העם היהודי כדי שתוכל לשוב אל חיק העם שלנו – צומחת בקרקע הזו ההדרה של אותם צאצאי יהודים – הגדרתם כגויים אופורטוניסטים וכסכנה לדמותה היהודית של מדינת ישראל; תחת ההבנה שארץ ישראל מכשרת את הגרים, כמאמר מסכת סופרים, בא הממסד הרבני ואימץ בעשורים האחרונים פרשנות קיצונית ומצמצמת של דיני הגיור, שלפיה עליך להיות קודם חרדי, ואז ישקלו אם להפוך אותך ליהודי. ליד הממסד המקצין הזה אפילו שמאי הזקן נראה כמי שאץ ורץ אחרי גרי צדק להכניסם תחת כנפי השכינה. ועכשיו, אם לא די בכך שהממסד הכוחני הזה נכשל במשימה הלאומית היהודית והתורנית של "ושבו בנים לגבולם", נציגיו בכנסת מבקשים לחזק את המונופול שלו ולמנוע אפילו מרבנים אורתודוקסיים מתונים לעסוק בגיור.

ראש הממשלה המיועד נתניהו, ליווה את רעייתו השנייה בהליכי גיור קונסרבטיביים. הוא עמד איתה תחת החופה בהובלת רב רפורמי. אבל הרפיסות האידאולוגית והפוליטית שלו מביאה אותו שוב ושוב למחוזות המסוכנים של חקיקת מיהו יהודי וחוקי הגיור. וכאן נודיע לנתניהו ולכל שותפיו: כשם שבעבר קמה חזית אדירה בעולם היהודי שבלמה את כוונות הזדון האלו, כך יהיה גם היום.

ולסיום, אדוני, בבוקרו השני של ראש השנה אנו קוראים את נבואתו של ירמיהו, נביא החורבן והנחמה: "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דַברי בו זכור אזכרנו עוד". נבואה זאת נאמרה ארבעה דורות לאחר גלות שומרון ביציאתם של בני אפרים לניכר. איננו יודעים אם נביאי השקר התייצבו מול ירמיהו גם בעניינה של הנבואה הזו וצעקו עליו כי אין לבני הדור השלישי והרביעי מה לשוב לארצם. דבר אחד אני כן מרשה לעצמי לשער: אם היה הנביא ירמיהו מתהלך בינינו היום, חלקו לא היה עם אלו המרימים יד על חזון שיבת ציון. תודה.