ישיבה מיוחדת של הכנסת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה, במלאת 27 שנים להירצחו

קרב חייו של רבין לא היה במלחמות ישראל מול אויבינו המרים, למרות שנלחם בהם באומץ, בגבורה. משימת חייו של רבין לא הייתה מיגור אויבינו בכוח הזרוע, למרות שעסק בכך כל יום בחייו. המדינה שרצה להשאיר לנו לא נשענה על כוח הצבא, למרות שהיה אבן יסוד בעוצמתו. אחרי אין-ספור ניצחונות בשדה הקרב, דבר אחד ביקש רבין להשאיר אחריו בקרב האחרון שניהל – שלום. ובקרב הזה הוא הפסיד, כישלון מהדהד במשימה החשובה מכול, והיא להבטיח את עתיד המדינה שכה אהב.

הכישלון הזה מהדהד בכל פינה: מאלימות גואה בין יהודים לערבים, מעשרות התנחלויות מבודדות המבקשות לסכל סופית סיכוי להסדר, מעליית הימין הקיצוני לשלטון ומנוכחות של אלה שהתגאו בהסתה ובתמיכה בטרור יהודי כאן במשכן ישראל. מעולם לא היינו כה רחוקים מהסדר מדיני. מאז הירצחו אנחנו בנקודה הרחוקה ביותר משיח אמיתי בשאלות הדרמטיות של גבולות, סיפוח, שטחים, ירושלים, התנחלויות, פליטים ומדינה יהודית ודמוקרטית.

יש פה במליאה כאלה – אני רואה אתכם – שהמילים מעלות בהן חיוך גדול. אותו חיוך שכנראה היה לאחר הרצח המזעזע שביצע גולדשטיין במערת המכפלה; אותו חיוך לאחר שחרורו של אלאור עזריה.

אותו חיוך גדול לאחר תלישת הסמל ממכוניתו של רבין.

אותו חיוך לאחר הירצחו בכיכר – –

– – בסיום עצרת הקוראת לסיום האלימות והחתירה לשלום.

אך הקרב האחרון בחייו של רבין לא תם. למרות החושך הכבד שיורד על מורשתו, למרות התעצמות כוחם של אלו שהסיתו כנגדו בערוב ימיו, בקרב הזה אסור לנו להפסיד.

לצערי, אנשי הצבא הבכירים שהצטרפו מאז לפוליטיקה חסרים את התעוזה שהייתה לרבין להוביל מהלכים שוברי שוויון. שימוש במילים של צמצום או ניהול הסכסוך – הן מילים הרחוקות מאוד מהמהלך המדיני הנדרש כדי להבטיח את ביטחון ישראל ואת צביונה.

חוסר המנהיגות, המחסור באומץ לב פוליטי, הרצון להימנע מתוכניות הכרוכות במחירים אלקטורליים, הם ההפך המוחלט ממה שרבין האמין ועשה, והם אחת הסיבות להתחזקות הימין הקיצוני והמשיחי שלא מהסס לומר את אמונותיו ללא כחל ושרק.

עוד יבואו ימים טובים יותר – סליחה, אני מתרגשת. באמת קשה לי בימים אלה, אני בטוחה שאתם מבינים את זה. אין לי ספק בכלל שהמציאות תטפח על פנינו, וכנראה שאין מנוס ונידרש למהלכים שרבין ביקש לקדם תחת אילוצי הדמוגרפיה והאלימות. למשיחיים, לנביאים שנכנסו עכשיו לכנסת, לא תהיה תשובה הולמת, רק עוד ועוד אלימות.

לאלה שהגיעו לסמל שעל מכוניתו, לאלה שקראו למותו, לאלה שתמכו באלימות נגד פלסטינים ואנשי שמאל כאחד, לשורפי עצי הזיתים, למבעירי הבתים בכפרים ולאלה החולמים על בית מקדש שלישי – לא, לא תנצחו. היום אתם מרוצים, אך בדברי ההיסטוריה ייכתב כי רבין היה פורץ הדרך, הגנרל האמיץ שהוביל דרך, שאחריו הלכה תנועה גדולה באמונה שזה אפשרי. היום הזה עוד יבוא. השלום עוד יבוא.