היום יום ראשון, י"ב בחשוון התשפ"ג, 6 בנובמבר 2022, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אבקש מהשרים ומחברי הכנסת לכבד בקימה את זכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זכרו לברכה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה.)
בבקשה לשבת.
כבוד נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה חבר הכנסת יאיר לפיד, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ובעלה דוד, שופטי בית המשפט העליון, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, שר הביטחון חבר הכנסת בני גנץ, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה, נציבת שירות בתי הסוהר רב-גונדר קטי פרי, אלמנתו של נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון, הגברת מירי שפיר נבון, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, חברי סגל א' של המדינה, בני משפחת רבין היקרים, מכובדיי כולם, מליאת הכנסת מציינת היום 27 שנים לרצח המטלטל של ראש ממשלה בישראל. 27 שנים להודעה המצמררת ההיא של איתן הבר: "בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק".
היום, 27 שנים אחרי, קולות הירי של הלילה ההוא עדיין מהדהדים בחברה הישראלית. חיוכו השטני של מי שניסה לשנות את הבחירה הדמוקרטית של רוב בעם באמצעות רצח פוליטי עדיין צורב ומכעיס. הם מזכירים לנו לאן יכולה להוביל אלימות פוליטית; הם מתריעים בפנינו על הדרך שבה מסוכן לנהל מחלוקות פוליטיות בינינו, והרי מחלוקות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה. אין זה משנה כלל אם קו השבר הרעיוני עובר בין תומכי הסדר שלום למתנגדיו או בין תומכי רפורמות במערכות כאלה או אחרות לאלו התומכים ברפורמות אחרות. מחלוקת ואי-הסכמה תמיד יהיו בכל חברה דמוקרטית, וטוב שכך. השאלה היחידה הייתה ונותרה: כיצד מנהלים את הוויכוחים והמחלוקות הללו? האם שומעים את הצד שמנגד או רק משמיעים? האם מכבדים את העמדה שמנגד או שמתייחסים אליה כאל עמדה לא לגיטימית ודורסים אותה, משל הייתה מעשה בגידה? האם זה "אנחנו" ו"הם" או כולנו ביחד? וחשוב לא פחות: האם הדיון מתנהל על בסיס נתונים ועובדות או פייק שקונה לו אחיזה ברשתות החברתיות ומסית את הדיון החשוב בכל מחלוקת אל עבר האזוטרי, השקרי והאישי?
לבית הזה, חבריי חברי הכנסת, יש אחריות להתוות את הדרך הנכונה לנהל את הוויכוחים הקשים בינינו. יש לנו הכוח למנוע הסלמה והקצנה שזולגת לרחוב ויכולה להוביל לאלימות. בכנסת העשרים-וארבע הגענו לשפל חסר תקדים בחוסר הסובלנות, בטונים הצורמים, בגידופים ובקללות. הוויכוחים ירדו לפסים אישיים במקום להישאר במקום הנשגב של רעיונות. כפי שאמרתי לא אחת, גם אני כשלתי בכך בעבר. אנחנו חייבים להקפיד האחד בכבודו של השני כי איננו מייצגים את עצמנו אלא ציבור שמסתכל בנו ומושפע. הדמוקרטיה שלנו מושפעת. היכולת שלנו לנהל ויכוח ענייני שבאמת יקדם את המדינה שכולנו אוהבים תלויה בכך.
חבריי חברי הכנסת, ב-27 השנים שעברנו מאז הרצח נולד דור שלם שלא הכיר כלל את ראש הממשלה ושר הביטחון רבין. עבורו הרצח הזה הוא מין אירוע היסטורי רחוק, אחד מני רבים בתולדות המדינה. בדרך הטבע, זיכרון הרצח מתעמעם ומתפוגג. לצערנו, דוגמה לכך ראינו בנתונים מזעזעים של סקר שנערך לאחרונה, שהראו כי כשליש מבני הנוער כלל לא יודעים מי בכלל רצח את ראש הממשלה רבין. תפקידו של משכן הדמוקרטיה הישראלי, של התקשורת ושל מערכת החינוך, להדהד את זיכרון הרצח הפוליטי הזה, לא כדי להאשים מחנה ולא כדי לקדם מורשת פוליטית מסוימת, אלא כדי להבין איך למנוע את הרצח הפוליטי הבא.
לסיום, חבריי חברי הכנסת, ביום הזה ראוי לזכור גם את רבין האדם, הפלמ"חניק, רמטכ"ל ששת הימים, שהקדיש את כל חייו לביטחונה של מדינת ישראל ולביצור כוחה; צבר קוצני שנולד בארץ ישראל והיה ישיר וישר כמו סרגל, איש שלמילתו היה כבוד גדול, אדם רגיש וכן, גם ביישן, פוליטיקאי שלקיחת אחריות היה שמו השני. אני מאמין שהגעגועים אליו ואל מנהיגים נוספים בני דורו שהייתה לי הזכות להכיר אינם רק נוסטלגיה ריקה מתוכן; אלו געגועים לסגנון אחר, יותר ג'נטלמני וישיר, עם פחות ספינים והצגות. אני חושב שכדאי לכולנו להיזכר בדמותו, להרהר בה ולקחת ממנה דוגמה בהתנהלותנו.
יהי זכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ברוך ונצור בתולדות מדינת ישראל.
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש הממשלה. בבקשה.
619 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.