כבוד נשיא המדינה, אדוני היושב-ראש, מכובדיי ראש הממשלה, נשיאת בית המשפט העליון, שופטי בית המשפט העליון, שרות, שרים, חברות וחברי הכנסת, בני משפחת רבין, מכובדיי. ימים ספורים אחרי הבחירות הכלליות והכרעת העם, שהן מאפיינים מובהקים של הדמוקרטיה הישראלית – אנחנו מציינים את הרצח הנורא של יצחק רבין זיכרונו לברכה, מעשה אלים ומבחיל, שהיווה התקפה רצחנית על הדמוקרטיה. דמוקרטיה היא מתנה, ביטוי נשגב של חירות האדם, ואילו רצח פוליטי הוא ביטוי מזוויע של קנאות האדם.
יצחק רבין היה פטריוט, בעל זכויות רבות בתולדות המדינה, אוהב המדינה. הוא לחם למען ישראל, פיקד על צבאה וייצג אותה בעולם. מעל לכול הוא היה מנהיג נבחר של מדינת ישראל. כדורי האקדח שקיפדו את חייו מחייבים אותנו לזכור שאסור, לעולם אסור, שכוח האגרוף יחליף בדמוקרטיה את כוח השכנוע.
חברי הכנסת, פעמיים עמד יצחק רבין בבית הזה והציג את ממשלתו כראש ממשלה: ב-1974 וב-1992. בפעם הראשונה, לפני 48 שנים, הוא אמר בכנסת: אנו רוצים במגוון דעות, בחופש דעות ובמאבק יוצר בין דעות. מעבר לחלוקה של ממשלה ואופוזיציה, אל לנו לפגוע ביסוד החשוב ביותר בחיינו – באחדותנו הלאומית, אחדות המבוססת על שותפות גורל, על אמונה בצדקתנו, על רצוננו הנחרץ לבנות את המדינה.
את ישראל של 2022 אי-אפשר להשוות לישראל של 1974, וגם לא לישראל של 1992. המדינה מפותחת יותר, חזקה יותר, משגשגת יותר. הפכנו אותה – במפורש – הפכנו אותה לכוח עולה בין העמים, וזהו יעד שימשיך לעמוד לנגד עינינו בשנים הבאות. אבל למרות שינויי הזמן, מה שאמר בזמנו יצחק רבין על האחדות בעם מוסיף להיות שריר וקיים. אחרי שהסתיימה מערכת הבחירות, אחרי ששקע אבק ההתנצחות בין המחנות, צריך לצאת מן השוחות ולדעת לעבוד ביחד. חילוקי הדעות לא ייעלמו – וזה בסדר; בכמה תחומים יש בינינו ויכוחים נוקבים, שגם אותם צריך לנהל באחריות ובשיקול דעת. מאבק רעיוני הוא יסוד מוסד בדמוקרטיה. מותר להתווכח, לא חייבים להסכים על הכול, אבל מנגד – ואני רוצה לציין את זה כאן ביתר הדגשה – צריך לדעת על מה כן להסכים, על מה רובנו כן מסכימים. אני מאמין שישנם נושאי ליבה שלגביהם הגענו במידה רבה להסכמה לאומית בשנים הללו שחלפו: יש הסכמה רחבה שמדינת ישראל הייתה ותהיה מדינת הלאום של העם היהודי; ישראל היא מדינה שבה זכויות אזרח שמורות לכולם בלי יוצא מן הכלל, אבל במישור הלאומי, לעם ישראל יש זכות טבעית להגדרה עצמית במדינתו האחת והיחידה, מדינת היהודים. זה אומר, קודם כול, הזכות של כל יהודי לעלות לישראל, ההמנון, הדגל ועוד. יצחק רבין האמין בכך בכל ליבו. יש הסכמה רחבה שחייבים להילחם בטרור ללא פשרות. לאורך 140 שנות הציונות, מחוללי הטרור מבקשים לעקור אותנו מאדמתנו, ממולדתנו. הם לא הצליחו בכך בעבר, ולא יצליחו בעתיד. נכה בהם וננצח אותם – גם בגל הטרור הנוכחי.
יש הסכמה רחבה שעלינו לפעול בנחישות נגד התוקפנות של איראן. הקיצוניות המסוכנת שלה, שהתבטאה עוד בזמנו של יצחק רבין, איננה יודעת מעצור. נמשיך לסכל את המאמצים של איראן להתחמש בנשק גרעיני, ונשמור על עצמאות הפעולה שלנו: להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. כשיש לך את הכוח להגן על עצמך, כשאתה מטפח את העוצמה הלאומית שלך, אז אתה בונה בריתות. בריתות לא בונים מתוך חולשה – זה פשוט דבר שנוגד גם את הטבע האנושי וגם את לקחי ההיסטוריה. לכן, ישראל – על מנת להשיג בריתות, על מנת להשיג שלום – חייבת להיות מאוד מאוד מאוד חזקה. כן, גם במונחים הגשמיים של נשק וכלכלה וכל שאר מאפייני העוצמה המודרנית.
אף שעדיין אין הסכם קבע עם הפלסטינים, ואינו נראה באופק – בראש ובראשונה בגלל הסרבנות הפלסטינית – יש הסכמה רחבה חוצת מחנות שישראל חייבת להשאיר בידה את השליטה הביטחונית בכל השטח ממערב לירדן. בנאומו האחרון בכנסת, בעומדו פה על במה הזאת, יצחק רבין התווה עיקרון זה במפורש. הוא הוסיף דבר נוסף, שיש לגביו הסכמה רחבה: שירושלים היא בירת ישראל המאוחדת, בריבונות ישראל. יש הסכמה רחבה שעלינו להרחיב את מעגל השלום עם מדינות ערב. תמכתי תמיכה מלאה בהסכם השלום שהביא יצחק רבין עם ירדן. זה היה הסכם השלום השני שהשגנו, אחרי ההסכם שהביא מנחם בגין עם מצרים.
לפני שנתיים הבאנו עוד ארבעה הסכמי שלום ונורמליזציה היסטוריים: עם איחוד האמירויות, עם בחריין, עם מרוקו ועם סודאן. אנו חותרים להרחיב אף יותר את מעגל השלום עם העולם הערבי – שלום תמורת שלום; שלום מתוך עוצמה; שלום בטוח לדורות. אני מאמין שגם התקבעה ההבנה – אם לא אצל כל הבית הזה, אצל חלק ניכר ממנו – שאל לנו לתת לווטו הפלסטיני את הזכות למנוע מאיתנו לעשות הסכמי שלום נוספים. הסדר יהיה הפוך. לצערי, זה די ברור היום שכך זה יהיה: קודם שלום עם המרחב הערבי – ואולי עם רוב מדינות ערב – ורק אחר כך אני מאמין שתבוא התעשתות בצד הפלסטיני והסכם שנוכל לחיות איתו, תרתי משמע.
יש הסכמה רחבה על הצורך להפחית את יוקר המחיה, על הצמחת המשק מתוך תחרות וכלכלה חופשית. שינוי נוסף שהתרחש ב-20 השנים האחרונות, ההבנה שאין דרך להצמיח כלכלה מתוך כלכלה סגורה ונשלטת אלא רק מתוך תחרות וכלכלה חופשית, ככל שניתן להעצים את הסגולות הללו בתוך כלכלתנו. יש הסכמה רחבה על המשך הוצאת הגז מהמים – שינוי נוסף – על פיתוח הנגב והגליל, על הורדת חסמים ביורוקרטיים, על קידום רפורמות נחוצות בגופים ציבוריים. זה לא עניין של ימין או שמאל, אלא זה חזון לאומי שמתבקש בשנת ה-75 לעצמאותנו. אני בטוח שיצחק רבין היה מברך על כך ללא סייג.
בד בבד, אינני מסתיר את אי-ההסכמות שהיו לי עם ראש הממשלה רבין בנושאים מהותיים. חלקתי עליו בנושא הסכמי אוסלו; הסתייגתי מן המדיניות שלפיה אפשר לסמוך על מי שלא ויתרו על רצונם להשמיד את מדינת ישראל, פשוטו כמשמעו. הזהרתי מפני הסכנות שטמונות במסירת שטחים לפלסטינים, שיהפכו לבסיסי טרור נגדנו – דבר שהתממש בפועל. הייתי נאמן לאמת שלי – ואני חייב להגיד – בדיוק כשם שיצחק רבין היה נאמן לאמת שלו.
חברי הכנסת, כשיצחק רבין הציג את ממשלתו הראשונה לפני הכנסת, הוא חתם את דבריו במילים אלו: מבט לאחור על תקופת התחייה והתקומה מלמד אותנו כי השכלנו להפיק לקחים גם מן המשברים הקשים. דווקא המבחנים הכבדים חישלו את כוחנו ועזרו לנו למצוא כיווני דרך חדשים.
זהו סוד כוחו של העם הנפלא שלנו: כשאנחנו נופלים, אנחנו מצליחים לקום; כשאנחנו נחלשים, אנחנו יודעים להתחזק; כשאנחנו גולשים במדרון, אנחנו נחושים לטפס בחזרה אל ראש ההר. היכן שאפשר, אנחנו צריכים לשאוף להסכמות, לאחדות ולערבות הדדית. אלה מכפילי כוח גדולים להבטחת עתידה של מדינת ישראל.
נזכור זאת בכל יום, ובייחוד ביום הזיכרון ליצחק רבין, זיכרונו לברכה, שתרם רבות למדינתנו, לארצנו, לעמנו. יהי זכרו ברוך.
1,003 מילים של בנימין נתניהו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.