הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (פיקוח טכנולוגי להבטחת קיומו של צו הגנה, והערכת מסוכנות – הוראת שעה), התשפ"ב–2022

יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, לעלות אחרי מיכל, שריגשה ככה, זה באמת רגע היסטורי. החוק הזה הוא חוק שמהווה שינוי פרדיגמה – לא עוד האישה בורחת למקלט עם ילדיה במנוסה, אלא האישה זוכה לחירותה מחדש, לזכות שלה על החיים, והתוקף הוא שינוטר. ממש ממש מרגש להיות פה.

אני דווקא אתחיל מהסוף. אני רוצה להגיד לך, השר לביטחון פנים, תודה. תודה, עמר בר לב. עשור החוק הזה עולה, יורד, עולה, יורד, אבל פקידות לא סתם תוקעת, משרד לא סתם תוקע. זה בדרך כלל אידיאולוגי ובדרך כלל פוליטי. סוגיות מקצועיות תמיד אפשר לפתור, אבל כשלא רוצים, מוצאים את כל הסיבות, וכשרוצים, מעלים תזכיר של 17 עמודים, בעבודת מטה מאומצת, ומעלים פה חוק היסטורי – חוק שהוא אבן דרך חשובה למיגור תופעת האלימות ורצח נשים בישראל; חוק שארגוני הנשים, פעילות, שנים מבקשים שכבר יגיע.

ואתם במשרד לביטחון פנים עשיתם היסטוריה, כי לקחתם על זה אחריות, מתוך מקום שמבין ורוצה למגר את התופעה. אז תודה לך, השר בר לב. תודה גם לסגן שלך יואב סגלוביץ'. תודה ללשכת השר, ליעל, נגה והילה. תודה לתומר לוטן, מנכ"ל המשרד, ולכל צוות משרדו. שהציבור ידע שיש אנשים שעובדים קשה, ומאחורי התזכיר הארוך הזה הייתה עבודת מטה מאומצת מתוך כוונה להיות חלק ממיגור תופעת האלימות ורצח נשים בישראל.

אני רוצה להודות לכל חברות הכנסת. אמרה פה עאידה, ואמרה בצדק: הייתה פה סולידריות נשית, אחיוּת, קוראים לזה. אני רוצה להודות לך, עאידה, למיכל רוזין, לקרן ברק, אמילי, אבתיסאם; אני רוצה להודות ליוראי להב הרצנו; אני רוצה להודות למירב בן ארי, יושבת-ראש הוועדה, שלא ויתרה ועבדה על החוק הזה מתוך מחויבות שאין שנייה לה. זה מרגש אותי להיות כאן ולעמוד על המחויבות הזו.

הציבור תמיד רואה אותנו פה במליאה צועקות וצועקים, מתלהמים, הוא רואה הרבה פעמים את הצד הלא-יפה של המליאה, אבל זה הצד היפה של הנוכחות שלנו, אופוזיציה, קואליציה – תמימות דעים במאבק למיגור אלימות ורצח נשים. אני רוצה להודות לא פחות לנשים נפגעות אלימות במשפחה שבאו ובקולן הברור סייעו לחוק הזה לעבור. הן הגיעו לוועדה וביקשו מאיתנו וביקשו מכל חברי הכנסת: אל תוותרו על החוק החשוב הזה, תעבירו אותו. התלוויתי לזמן מה לאלישבע, שהגיעה לוועדה, והיא דיברה ברור וצלול והסבירה. ומול המילים שלה, כל המילים שלנו ריקות. המציאות שלה, המציאות הזו של להיות נרדפת על ידי הגרוש שלך ולנוס על נפשך במקום לזכות שוב בחופש שלך, זאת מציאות שצריכה לעבור מהעולם.

אמרו פה מספיק דברים. אני רוצה דווקא להקריא כאן שיר שהוא שיר אופטימי, שירה של מיכל סלה, זכרה לברכה, שנרצחה על ידי בעלה, וכמו שפורום מיכל סלה אומרות ואחותה לילי בן עמי אומרת: יהי זכרה מהפכה. זה שירה: "אם תקשיבי לעצמך באמת / ותלכי בדרכך שלך / תראי שמסע החיים / טומן בתוכו אור, צבע וטוב. / רק קחי וחייכי / אל תשכחי שאני לצידך / מחזיקה את ידך. / אם מתחשק לך ליפול / אין לך מה לפחד / ממה שתראי שם / קחי וחייכי". מי ייתן ולא נדע עוד קורבנות לטרור המגדרי, לרצח ולאלימות במשפחה, ונדע חברה שפויה, טובה יותר, שיודעת להגן על כל אזרחיה. החוק הזה הוא בשורה גדולה. תודה לכולן. תודה.