תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת הנכבדים, האמת, בעוד חצי שעה אני ארגיש שאפשר לפזר את הכנסת הזו בלב שקט, אחרי שאנחנו מעבירות את החוק הזה. למה אני אומרת את זה? כי כבר ראיתי כנסת מתפזרת אחרי כנסת מתפזרת, וכשהחוק הזה היה בטרומית בלבד, עברנו את הוויה דולורוזה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אבל לפחות עכשיו אנחנו יודעות שכאשר אנחנו מצביעות על הצעת החוק הממשלתית והצעות החוק הפרטיות האלה, והן עוברות בקריאה ראשונה, אנחנו מקיימות חלק מההבטחה שלנו למאות ואלפי נשים שהתחננו לכלי הזה, התחננו וביקשו שנעבוד למען ביטחונן ושנאפשר להן לנהל חיים נורמליים.
חברי וחברות הכנסת, אני מהדור שייסד מקלטים במדינה הזו. אני מהדור שבו ב-1992 הקמנו את מקלט הנשים הערביות הראשון – לא במדינת ישראל אלא בעולם. המקלט הראשון. ואז הרגשנו שאנחנו יוצרות מקום שמגונן, שנותן איזושהי תחושת ביטחון לנשים הסובלות מאלימות פעם אחר פעם אחר פעם.
ועם הזמן הבנו: המקלטים, שכולם היום מדברים עליהם כבתי כלא, ואני – זה מאוד מקומם אותי כאשר נשים עולות פה לפעמים על הדוכן, או במקומות אחרים, ומדברות על מקלטי הנשים כבתי כלא. אז אני אומרת לכם, מקלטי הנשים הם לא בתי כלא, ואפילו אם יש שם דוחק, ואם יש שם מצב לא הכי נורמלי שצריך לחיות בו, תזכרו טוב מאוד: הנשים שנכנסות למקלט, נכנסות כדי להגן על החיים שלהן. הן נמצאות שם לא כי הן מחפשות בית מלון חמישה כוכבים אלא רוצות מישהו שיגן עליהן ויאפשר להן.
אבל עם הזמן הבנו שזה לא מספיק. כל שנה מוחלט על כ-11,000 צווי הגנה והרחקה במדינת ישראל, והרוב המוחץ שלהם הוא, כן, נגד גברים אלימים, ושאף אחד לא ידבר איתי על סימטריה. אומנם הצעת החוק כתובה בשפה שהיא לא מכוונת נגד מגדר אחד, אבל מספיק עם ההזיות האלה שהעניין הוא סימטרי. לא. בינתיים מאזן הכוחות מראה שיותר גברים רוצחים את נשותיהם ושיותר נשים נמצאות בסכנה מיידית.
ופאא עבאהרה, שדיבר עליה גם השר גדעון סער – הרצח שלה טלטל את כולנו. היא הייתה עם צו הגנה; היא ניסתה לנוס על החיים שלה. היה הייתה במקלט, יצאה ממקלט, הוציאה צו הרחקה, ובכל זאת הוא רדף אחריה, הוריד אותה מהאוטו שלה ורצח אותה בדם קר. מאות נשים ואלפי נשים נמצאות בסכנה מיידית, לא מצליחות לישון בלילה, ובכל זאת הגברים מפירים פעם אחרי פעם את צווי ההרחקה.
כשהגשתי את הצעת החוק הזו ב-2015, והצלחנו, אני וחברת הכנסת לשעבר עליזה לביא, להעביר אותה בקריאה טרומית כבר ב-2016, חשבנו שהלכנו כברת דרך. שכנענו את המחוקקים בחשיבות הצעד הזה, שאת הטכנולוגיה שמשתמשים בה בכל העולם ושהיא ייצור ישראלי, נייבא בחזרה למדינת ישראל ונשכנע את המשטרה ומשרד המשפטים שישתמשו בזה. לקח לנו, תראו, שבע שנים. אתם יודעים כמה נשים בממוצע נרצחות במדינת ישראל כל שנה? 20 נשים.
שבע שנים זה 140 נשים שנרצחו.
השנה עוד לא הגיעו ל-20, ואני מאוד מקווה שלא יגיעו ל-20, אבל 140 נשים, לפחות מחצית מהן אולי היינו יכולים להציל. אם הייתי יכולה להציל אישה אחת, הייתי מוכנה לעבור את כל העבודה שעשינו בשבע השנים האלה. וכן, משרד הבט"פ, בגרסתו הקודמת, כלומר בממשלות הקודמות, בשבע או בשש השנים הקודמות, עיכב ועיכב ועיכב, ולא כתב את הנוסח הממשלתי, ולא הכין את מה שצריך להכין. הפעם הצטרפו עוד ועוד חברות וחברי כנסת להצעת החוק, וזה נתן רוח גבית לחוק. והעיקר הוא שאנשי המקצוע והשרים, גם במשרד המשפטים אבל גם במשרד הבט"פ, וצוות היועצות המדהים שלו, עבדו מאוד קשה – ולחצנו, והרבה פעמים צעקנו, והרבה פעמים לא היינו מרוצות מהנוסח, אבל בסופו של דבר זה הונח, וכדאי מאוד שנאיץ את החקיקה.
ואם זה אפשרי מבחינה תקנונית, אני פונה מעל הדוכן הזה ומבקשת מוועדת ההסכמות של הכנסת – בתקופת פגרת הבחירות אפשר להסכים על חקיקה של קריאה שנייה ושלישית. משרד הבט"פ הבטיח בוועדות שבאוגוסט כבר יוכלו להוציא את המכרז, להפעיל – לקבל מפעיל לטכנולוגיה הזו. אם נצליח להעביר את זה בקריאה שנייה ושלישית, כבר בעוד כמה חודשים, לקראת סוף השנה, הנשים יתחילו להרגיש יותר מוגנות.
עכשיו, כולכם ידעתם שבימים האחרונים, בשבוע האחרון, התרוצצנו פה וניסינו להשפיע. ואני חייבת להגיד תודה מיוחדת מאוד לשתי חברות כנסת – חברת הכנסת יושבת-ראש ועדת ביטחון הפנים מירב בן ארי, שאני והיא יכולות לריב על כל דבר בעולם חוץ מהאזיקון האלקטרוני ונושאים שקשורים לנשים.
זה בגלל שהכפיים בשבילך.
ואני חייבת להודות גם כן לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברתי מיכל, המאמצים שהשקעת בשבוע האחרון בשכנועים – כמובן, בעזרתנו, אבל את עשית עבודה מאומצת, בגלל שהכרת את הנפשות, ועם חלק מהנפשות את יכולת לדבר ואני לא יכולתי לגשת ולדבר. כל הכבוד.
אני חושבת שנוסף לשמחה בעבודה הזו, אנחנו עושות משהו שמהווה דוגמה לאיך אפשר לשתף פעולה בצורה נקודתית על חוקים כל כך חשובים, ואיך אנחנו הנשים – ואני מתעקשת על זה – יכולות לעשות פוליטיקה אחרת, שהרבה פעמים לא קשורה למשהו אחר חוץ מהאינטרס של הציבור.
כל הכבוד למציעות והמציעים. היום אני מרגישה גאווה גדולה על שאנחנו מצליחות להעביר את זה. תודה.
765 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.