כבוד היושב-ראש, כבוד השר מוחמד עמאר, חבריי חברי הכנסת, האמת שאני תכננתי נאום אחר לגמרי, ורציתי להעלות את ההסתייגויות שלנו כרשימה משותפת נגד חוק הפיזור, שאנחנו כמובן תומכים בו, אבל היו לנו הסתייגויות שהצגנו אתמול בוועדת הכנסת, ורציתי לדבר על עומק המשבר הפוליטי שקיים במדינה. אני ספרתי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמאז הכנסת הראשונה ב-1949 ועד 2015 היו 19 כנסות, אדוני היושב-ראש, אבל מאז 2015 ועד היום, עם הבחירות האלה ב-1 בנובמבר, אנחנו מדברים על שש מערכות בחירות. זאת אומרת, אנחנו נגיע לכנסת העשרים וחמש בנובמבר השנה, זאת אומרת, שש מערכות בחירות בשש שנים. זה מעיד על עומק המשבר הפוליטי. לא במקרה הממשלה הזאת נכשלה והניסוי הזה נכשל, כי התעלמו מבעיות יסוד ושמו את בעיות היסוד שלא רצו לדבר עליהן ב-hold ומתחת לשולחן.
אבל אני לא יכול שלא להתייחס לדבריו של חברי מנסור עבאס, שקדם לי ודיבר בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הוא אמר שהנחנו את הבעיה היסודית של החברה הערבית מעל השולחן ולא מתחת לשולחן. האם המצב שהיינו בו במשך עשרות שנים, כולל הרשימה המאוחדת, כאשר הייתה לבדה, וכאשר הייתה חלק מהרשימה המשותפת, האם לא שמנו את הבעיה על השולחן כאן בכנסת ובכל מקום? האם הבעיה שהזכרנו, האלימות והפשיעה, החלה רק השנה? ממש לא. בשנים האחרונות שמנו את בעיית האלימות והפשיעה, וברשימה המשותפת, בראש סולם העדיפויות. פעולת הממשלה החלה בשל הלחץ הציבורי וגם בשל הלחץ הפרלמנטרי. להגיד היום שישנו ניצחון, 30% או 20% – רק בחודש הזה, חודש יוני השחור, 16 קורבנות,) אדוני היושב-ראש. 16 קורבנות מתחילת החודש. אנחנו עם הקורבן האחרון, הנרצח האחרון בג'דיידה-מכר, ב-47 נרצחים. אנחנו מגיעים כמעט לאותם מספרים. אז מרוב שמנסים להשיג ולהציג הישגים, אמרתי, פתחו פה לשטן, ואז בא יוני השחור וטפח על פניהם.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אבל יש גם את נושא הנגב – הישג אחרי שנה בממשלה ובקואליציה שמדבר על שלושה כפרים: עבדה ורחמה וח'שם זנה, בית ספר שעכשיו רוצים לבנות בח'שם זנה. אבל הוא לא אמר שההכרה הזו בח'שם זנה ובעבדה ורחמה היא מהשנים שעמיר פרץ היה שר בממשלה, וזהו לא הישג של הממשלה הזאת אלא המשך של החלטה מזמנו של עמיר פרץ. ובנוגע להכרה הזו, ראינו ששרת הפנים שקד הכירה – ובנייה של 14 התנחלויות בנגב ובגולן. אבל היא לא חתמה על שום הכרה חדשה פרט לשלושת הכפרים האלה. כמו כן, ההכרה הזו מותנית בוויתור על 70% מהאדמות, דבר שמסרבות לו המשפחות שלנו בנגב. ההרס והיישור של האדמות ושל האדמות החקלאיות המשיכו, אבל להפך, המספרים מראים שבשנה הזו היו יותר הריסות מהשנה שעברה.
על אילו הישגים? היה הכרחי לעשות חשיבה מחודשת לגישה המסוכנת. הגישה המסוכנת הזו היום באה לידי ביטוי בכך שאף מילה מתוך עשר הדקות שדיבר בהן חברי מנסור עבאס – אף מילה על הסוגיה הלאומית, על סוגית הכיבוש, על סוגית ירושלים, על מסגד אל-אקצא המבורך והפלישה, שגברו בזמן הממשלה הזאת. אף מילה. האם זה עולה על הדעת? ראש מפלגה ערבית, ראש תנועה אסלאמית, לא אומר אף מילה על הנושאים הלאומיים האלה. זה הגיוני? אף מילה. האם הבעיות שלנו הן רק תקציביות? האם לא השגנו תקציבים לפני שהיינו – תוכנית 922 החלה בשנת 2016-2015, כאשר הרשימה המשותפת הייתה רשימה חזקה, מאוחדת, שייצגה את הציבור הערבי, בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות הערביות. זו הייתה תוכנית החומש הכלכלית הראשונה, במיליארדי שקלים.
אנחנו נגד הגישה הזו שמדברת על הסוגיה שלנו רק כזכויות אזרחיות כלכליות – והן חשובות מאוד. המלחמה באלימות ובפשיעה חשובה. התכנון והבנייה, ההרס, חוק קמיניץ – כל אלה סוגיות חשובות, אבל הן נגזרות מהאזרחות שלנו. הן לא משועבדות להיותנו חלק מהקואליציה או אי-היותנו חלק מהקואליציה. ולכן, צריך לחדול מהגישה הזאת ולחזור לחיק העם שלנו, אל הרשימה הלאומית האמיתית, כי היא הבסיס והיא השומר שישמור על הזכויות שלנו בארץ הזאת. אנחנו בני הארץ המקוריים, אנחנו דורשים שוויון לאומי ואזרחי מלא ולא פירורים פה ושם מהתקציב. התקציב חשוב, אבל היא לא הדבר החשוב. הדבר החשוב הוא השוויון האזרחי והלאומי המלא, לא פחות מכך.)
616 מילים של אוסאמה סעדי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.