אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת מתפזרת. אני רוצה בראשית דבריי להודות לראש הממשלה, שאני ממש ממש לא מסכים איתו פוליטית, אבל אני חושב שעשה כמיטב יכולתו ושירת את אזרחיות ואזרחי ישראל בצורה ראויה, ניהל ממשלה בצורה ראויה, ומגיעה לו על זה התודה, ולאחל הצלחה לראש הממשלה הנכנס יאיר לפיד.
אני רוצה לדבר בעיקר על הבקשה שלנו, שרצינו להעלות כהסתייגות ולא עולה כהסתייגות, לצערי, בטענה שזו הסתייגות לא רלוונטית. אני חושב שהיא הכי רלוונטית שיש, ואני מדבר על אחוז החסימה. הכנסת הזו מתפזרת בין השאר בגלל שהועלה אחוז החסימה. הלכתי לבדוק מה הבטיחו לנו כשהעלו את אחוז החסימה בכנסת לפני כמעט עשר שנים. הבטיחו לנו, אדוני היושב-ראש, שזה ייצור סיעות גדולות ויצמצם את מספר הסיעות בכנסת. אחוז החסימה עלה, אבל מאז מספר הסיעות בכנסת גם עלה, זאת אומרת הוא לא פתר את הבעיה הזו, כנראה הוא אפילו יצר אותה, ולא רק שהוא יצר את הבעיה הזו, הוא יצר סיעות – אם נסתכל על סיעות הבית – יותר מסוכסכות ביניהן ופחות הומוגניות. הבטיחו לנו, אדוני היושב-ראש, יציבות שלטונית. עיניכם הרואות, אנחנו היום מפזרים את הכנסת והולכים לבחירות חמישיות בתוך שלוש שנים. האם זו יציבות שלטונית? ברור שאחוז החסימה לא ביצע את ההבטחה של יציבות שלטונית. ברור שהוא לא עמד בהבטחה של צמצום מספר הסיעות בבית. אמרו לנו שזה ייצור שתי סיעות גדולות. הסיעה השנייה בגודלה בבית היום קטנה משמעותית מהסיעה השנייה בכנסת העשרים. זאת אומרת שגם המשימה הזו בהעלאת אחוז החסימה נכשלה.
עכשיו, אני מסתכל על הבית הזה ואני רואה – יכול להיות שהיינו יכולים לראות כאן הרבה יותר זרמים חשובים בחברה הישראלית שאנחנו מדירים בגלל אחוז החסימה הגבוה הזה, הלא-דמוקרטי. אני יודע שיש ארצות דמוקרטיות שבהן אחוז חסימה יותר גבוה. יש שם חברה אחרת לחלוטין. אני אתן כמה דוגמאות – יש פה סיעות חשובות בבית מימין ומשמאל. אני אתחיל, לדוגמה, בבית היהודי: הבית היהודי ב-2009 קיבל 3%, הבית היהודי, שהיום הוא האבא של ימינה ושל הציונות הדתית. זאת אומרת, אם היה אז אחוז החסימה הזה, הציונות הדתית – לא במשמעה הצר של סיעה בכנסת, אלא במשמעה הרחבה של ציונות דתית – לא הייתה מיוצגת בכנסת. אני אמשיך עם ש"ס, שרצה בפעם הראשונה ב-1984 וקיבלה 3.1% מהקולות, זאת אומרת, אם היה אחוז החסימה כזה אז, ש"ס לא הייתה מיוצגת בכנסת, עם כל החשיבות של התנועה הזו ועם כל המחלוקת עליה ועל הציונות הדתית.
אני אמשיך עם ישראל ביתנו – סיעתו של שר האוצר, שאז לא היה שר אוצר, אבל היה אחד ממעלי הצעת אחוז החסימה, כשרצה בפעם הראשונה בשנת 1999, היא קיבלה 3.1%. זאת אומרת, אם היה אז אחוז חסימה כזה גבוה ולא דמוקרטי, היא לא הייתה מיוצגת בכנסת. אני יכול להמשיך עם מרצ, שב-2009 קיבלה רק 3%, עם חד"ש, עם מופז ועם סיעות רבות אחרות. שוב, זה לא צמצם את מספר הסיעות, זה לא יצר שני גושים גדולים, זה הרחיב את מספר הסיעות – יש היום יותר סיעות.
ראיתי עיתונאים שכתבו שאני מציע את ההצעה הזו – אני כבר לא מציע אותה, אני רק מנמק מדוע הקדמת הבחירות ללא הורדת אחוז החסימה היא טעות קולוסלית – שאני מציע את זה בגלל המצב של מפלגתי בסקרים. הפוך, בדיוק הפוך. קודם כול, אני הצעתי את זה כבר בכנסת העשרים, מזמן; שנית, עוד לפני כן הציעה את זה ראשת מרצ זהבה גלאון. העמדה הדמוקרטית שלנו הייתה קיימת אתמול, היא לא נולדה כתוצאה ממצב בסקרים, אבל אני אפילו אומר הפוך מזה: לו היה אחוז חסימה נמוך יותר, כולם יודעים שמרצ לא הייתה מקבלת שישה מנדטים בבחירות הקודמות, הייתה מקבלת פחות, זאת אומרת, זה אפילו הפוך מהאינטרס של מרצ, אבל זה תואם את האינטרס של הדמוקרטיה הישראלית, את האינטרס של אזרחיות ואזרחי ישראל. חבל שזה לא קורה פה. אני כן מקווה שנצליח מהסיבוב החמישי הזה להגיע לכנסת, לממשלה יציבה, שתחזיק מעמד ארבע שנים, אבל אני חושש שלא, ואחת הסיבות לכך היא הטעות ההיסטורית של העלאת אחוז החסימה, שצריך להורידו – אני הצעתי ל-2%. למעשה צריך לבטל אותו, כמו בכמה דמוקרטיות בעולם כמו הולנד וכמו אחרות. תודה.
630 מילים של מוסי רז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.