תודה לך, גברתי היושבת-ראש.
אדוני ראש הממשלה, השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, קודם כול, ברכות לך על המינוי.
לא הספקתי להגיד לך. אז שיהיה בהצלחה.
ראיתי פשוט את הדיון הזה על הנגב, וביקשתי לומר כמה מילים.
אל תדאג לי. ברוך השם, תמיד הייתי אדם עצמאי. תאמין לי.
אתה יכול לשאול גם את ראש המפלגה שלך, הוא יודע.
לא, ראיתי שיש דיון על הנגב, אז ביקשתי ישר לבוא לדבר, כי בכל ארבעת החודשים האחרונים אני מסתובבת בנגב.
מה לעשות? הייתי שנתיים בבית. בוא אני אעשה לך סדר, אבל.
קודם כול, ביקרתי. ביקרתי גם כשהייתי בכנסת הקודמת. אבל פשוט הצביעות גרמה לי לבוא ולבקש לעלות לדבר, כי לא האמנתי איך באתם וזרקתם את כל האחריות למצב בנגב על השלטון של בנט והממשלה.
רק הדוח שהוצאתי היום על הפוליגמיה חשף איך במשך עשר שנים פוליגמיה – – –
זה הדהים אותי.
אני אסביר לך.
אני לא שומעת מה אתה אומר, אבל. באמת אני לא שומעת.
על מה אתה מדבר?
אז בוא אני אגיד לך – – –
רגע, אני רוצה להגיד לך משהו, אם אתה רוצה להגיד לי משהו – – –
תודה. מה אמרת עכשיו? באמת לא שמעתי כלום, אופיר.
אה, אוקיי.
אני יודעת על מה אתה רוצה להגיב.
אני יודעת מה.
שמעתי אותך.
שמעתי.
אבל למה הדיון הדהים אותי? הדהים אותי שאתם מדברים על ההזנחה של הנגב. שנים הזנחתם את הנגב. לא עניינו אתכם לא התושבים, לא התשתיות, לא החינוך, לא הרווחה, ועכשיו, בתקופה של שמונה חודשים שהממשלה נמצאת, כל הבעיות בנגב קיימות.
אז בוא אני אגיד לך משהו: הבעיות בנגב הן כל כך מושרשות, שהמטרה היא לתקן. לתקן. ומי שהביא אותנו למצב הזה זה הממשלה שהייתה בתקופה שלכם. אתה לא היית בכנסת, אז אני יכולה להגיד לך, אבל ראש המפלגה שלך יושב פה.
שנים של הזנחה, שנים של חוסר טיפול. אני ממליצה לך לקרוא את הדוח של הממ"מ על פוליגמיה רק מהיום. היא לא התחילה בשנה האחרונה, פוליגמיה נמצאת בנגב שנים. שנים שכבר נהיו חד-הוריות – אתה יודע שאין חד-הורית בנגב? אין דבר כזה. זה לא כמו חד-הורית בתל אביב. לא קיימת. מאיפה הגיעו כל הנשים האלה? מאיפה הגיעו הגברים הפוליגמיים? בשמונת החודשים של ממשלת בנט-לפיד?
אז בוא אני אגיד לך משהו: בגלל שראיתי את נושא הדיון, הדהימה אותי כמות הצביעות, אז ביקשתי לעלות לדבר. אתה יודע, תכף אני אדבר עם השרה להגנת הסביבה באמת על זה שהיא נכנסה לתוך משרד – – –
לתוך משרד – הינה, אני אגיד לך – ובמשטרה הירוקה בנגב יש חמישה שוטרים. מאיפה קיבלת את המתנה הזאת? את הבאת חמישה שוטרים? לא.
בדיוק. נכון. אני אגיד לך מה, היא קיבלה ואמרה: רגע, בוא נכפיל את הכוח, כי אפשר לדבר מגדרה עד חדרה על מחזור ולהפריד נייר, אבל כשאתה נכנס ללקיה וכל הפסולת זרוקה ברחוב, כנראה ששנים זה לא עניין אף אחד.
הכי הדהים שהייתה האלימות מחוץ לסורוקה, ואז באו ואמרו: זו עליית מדרגה. איזה עליית מדרגה? הם רבו שם, הגיעו פשוט מול החניון של סורוקה.
אל תדאג. זו לא הבעיה. הבעיה שלנו זו לא אלימות. האלימות הזאת – – –
בוא, יש לי חוק כזה, אתה לא צריך לשכנע אותי. יש לי חוק כזה. אני האחרונה שצריך להגיד לה.
מה שבאתי להגיד, ובזה אני אסכם – כי אתה מפריע לי, אבל נגמר לי הזמן.
שנייה, זה נורא קשה.
המשפט הכי חשוב שתיקח מהשיחה הזאת, אם הקשבת לי, זה שההזנחה הזאת היא שנים על גבי שנים, ובממשלה הזאת הכול מתפוצץ לנו בפנים.
אבל אל תדאגי, את הנזק שאתם עשיתם אנחנו נתקן.
את הנזק שעשיתם אנחנו מתקנים.
אתם לא תיקנתם. רק הרסתם את הנגב.
ותודה שיזמתם את הדיון הזה, כדי שנגיד כמה טעויות עשיתם בנגב.
תודה.
580 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.