קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, שרים נכבדים, כמה חוצפה וצביעות צריכות להיות לביבי, שב-12 השנים האחרונות הוא יצר במו ידיו את בעיית המשילות בנגב, ואז הוא והחיילים שלו עוד יוזמים את הדיון בנושא.
חוצפה. לא, זו חוצפה. אני לא יודעת אם זו בושה או חוצפה.
אז ברשותכם, אני רוצה שתקליטו שנייה, תקליטו. "אתם מקליטים? תרשמו."
"אני מודיע, אטפל אישית בכל אוכלוסיית הבדואים."
"אי-אפשר לא לשמוע את הזעקה על הריסות בתים, בעיית השטח וההסדרה. ככה אי-אפשר לחיות. אני מבין את הבעיה, אנחנו נפתור אותה" – ככה אמר ביבי, שימו לב, לפני פחות משנה במהלך סיור בנגב. קודם הוא היה בן ניתאי, אחר כך – אבו יאיר, ועכשיו, שמעתי לאחרונה שהוא הפך להיות אבו דודי. כשזה נוח לו הוא יורד מהארץ, כשזה נוח לו הוא מתאסלם – –
– – וכשזה נוח לו אז הוא ציוני.
– – והנגב לא מעניין אותו בגרוש.
ביבי, אתה יכול להפסיק להקליט. אתה יכול להפסיק להקליט, זה בסדר. זה עבר.
ביבי נתן לפשיעה, להברחות ולחוסר המשילות לפרוח, ועכשיו פתאום באופוזיציה הוא מגלה את הציונות. בוקר טוב, באמת. הוא חושב שכולם מטומטמים.
רק לפני שנה הוא הוא שינה את שמו לאבו יאיר ורץ עם פינג'אן לשתות קפה בנגב והבטיח לפתור את בעיית הבנייה של הבדואים.
הוא הסכים לעצור את הנטיעות בנגב – –
– – להכיר ביישובים לא מוכרים, ובעיקר – חבר הכנסת קרעי, שגר בנגב – בעיקר, שם פס אחד גדול על תושבי הפריפריה.
והיום הוא נזכר להתעטף בדגל ישראל ולזעוק על בעיית המשילות בנגב. איפה היית 12 שנה?
ביבי, את יצרת את הבעיה, ואנחנו, אנחנו נפתור אותה.
רגע. לא. הם מתערבים, אני לא יכולה לדבר. הם עוצרים אותי. לא, אבל הם עוצרים אותי. אני אסיים את הדברים שלי.
אני אסיים את הדברים שלי. הם לא יסתמו את הפה – – –
לא. אני עצרתי מלדבר כדי שהם יוכלו לצעוק.
הנזק העצום של 12 שנות נתניהו מתחיל לעבור תיקון, למשל בחוק עונשי מינימום על החזקת נשק בלתי חוקי שהוביל גדעון סער, יו"ר תקווה חדשה. ממשלת ביבי, אגב, עצרה את החוק הזה. איפה הייתם, לכל הרוחות?
סליחה, אבל הם לא נותנים לי לדבר.
לא, לא. יש לי נאום של שלוש דקות, ואני אגיד שלוש דקות.
אבל זה לא שלוש דקות כשהם צועקים.
לא. אבל אני עצרתי את הדיבור כי הם הפריעו.
במקום לעמוד כמו תוכים שרק צורחים את דף המסרים של אבו יאיר מקיסריה – –
העשייה של גדעון סער ושל תקווה חדשה ושל כל הממשלה הזאת תתחיל לתקן את הנזקים שלכם.
לא, רגע. אבל לא נותנים לי לדבר.
אתם הפקרתם את הפריפריה, ועם יד הלב אתם גם יודעים שאני צודקת, כי אני יודעת מה אתם אומרים בחדרים סגורים.
אתם מגלים את ארץ ישראל השלמה ואהבת הארץ – –
– – רק כשאתם יושבים באופוזיציה, אז אנחנו נדאג להשאיר אתכם באופוזיציה.
(חבר הכנסת דוד אמסלם יוצא מאולם המליאה.)
497 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.