קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, כ-2,000 ק"מ צפונית לנו מתחוללת בשעה זו מלחמה. המרחק גדול, אך הלקחים חייבים להילמד. תם עידן התמימות. אירופה חשבה שמלחמות הן נחלת העבר, ואני משוכנע כי בעת הזאת רבות ממדינות אירופה ורבות מהמדינות הדמוקרטיות בעולם חוות שלב התפקחות כואב. אירופה אינה מוכנה זה שנים להילחם, ועתידה נשען בהיבטי הביטחון החיצוני על ארצות הברית זה שנות דור ויותר. רוב מוחלט של מדינות אירופה ביטלו זה מכבר את גיוס החובה, מתוך מחשבה כי לעולם חוסן. רוב מדינות אירופה מוציאות פחות מ-2% בהיקפי תוצר על הגנה, ועיקר הכוח ועיקר התקציב הם חילות אוויר וחילות ים.
זה המקום לציין את ההבדל הנוהג במדינת ישראל, ולחלוק כבוד והוקרה לדורות של מנהיגים, מפקדים, מנהלים, פועלים, פקידים ולוחמים אשר הנחילו ומימשו במדינת ישראל חזון ותפיסה של הגנה עצמית בכוחות עצמנו. היה זה לקח הדורות היהודי יחד עם אבות הציונות ומייסדי המדינה, שהנחילו לנו אתוס ומפת דרכים, שהביאו אותנו למקום טוב יותר, ובצניעות אומר: ראוי כי יהווה מודל למדינות רבות. משחר קיומה, ואף קודם להקמת המדינה, בחר העם היושב בציון בחירה אסטרטגית להגן על עצמו בכוחות עצמו. כך בהקמת ההגנה ב-1920 ובהקמת האצ"ל ב-1931; כך חושלו כלי המגן, צה"ל, ארגוני המודיעין, התעשיות הביטחוניות ועוד. הם המקנים חיים למדינת ישראל ומאפשרים ביטחון לאזרחיה. צה"ל, כצבא העם, הוא השדרה שמציאות חיינו נבנתה סביבה.
אזכיר דברים שאמר בן-גוריון בינואר 1948, כאשר המלחמה החלה, מלחמת האזרחים הפנימית: "מי שאינו משתעבד לצורכי המלחמה נגזר דינו. המבחן שיקבע הוא מבחן הרצון ולא כמות החיילים שיילחמו נגדנו. מי שרצונו ייכשל, יפסיד הכול. צריך לרכז את כל מאמצינו ברצון לנצח". ומוסיף ואומר דוד בן-גוריון: בשניים ניבחן – אם נדע כל עוד יש מלחמה להשתעבד לצרכיה, ואם נדע לזכור את החזון שעליו אנו נלחמים. חזון זה הוא עודף הכוח ויתרון הנשק העשוי להכריע את הכף.
וכאן אציין כי לא רק לביטחון התרומה, אלא לתעשיות הביטחוניות, לעולם ההייטק, לרמות המנהיגות העסקית, תפיסת היזמות והאחריות – כל אלה הם יוצאי חלציו של צה"ל ושל ארגוני הביטחון. ולכן בימים אלו, כאשר מתחוללת מלחמה באירופה, ראוי כי נרשום בפנינו את לקח הדורות היהודי המקבל משנה תוקף: חובתנו לבנות את עוצמתנו הצבאית והכלכלית ולשמר את עצמאותנו להפעיל את כוחנו כנגד מבקשי נפשנו. בשעה זו ראוי כי נמקד מבטינו ומאמצינו אל האיומים הנשקפים למדינת ישראל ממזרח, אל הסופה השיעית השוטפת את אזורנו, אל איראן, הפועלת במרץ לפתח נשק גרעיני וגם מצהירה כי מטרתה להשמיד את מדינת ישראל ומפעילה את גרורותיה ברחבי המזרח התיכון כנגדנו – בלבנון, בסוריה ובעזה.
ולסיום, קשה המלאכה ומייגעת. היא דורשת עמל והקרבה, אך שכרה בצידה: קיום ושגשוג. בעולם האכזר שבו אנו חיים, חוסן ועוצמה לאומית אינם מותרות כי אם תנאי קיום. חובתנו להמשיך ולטפח אותם. תודה רבה.
426 מילים של יואב גלנט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.