קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, האמת, לאחר הנאום שנתן חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי בעניין החוק הזה, אני לא מבינה איך עדיין יש אנשים שמוכנים ללכת באיזשהו שלב לישון הלילה עם מצפון נקי אחרי שיצביעו על חוק כזה. אני רק רוצה לספר לכם מה קרה בעכו לפני יומיים.
טוב שהבהלתי אותך. תקשיבי עכשיו. אני בדיוק התחלתי לספר מה קרה בעכו לפני יומיים. נכנסה יחידה מיוחדת, ואם היית מסתכלת עליה, עם התמונות – כנראה קשה לו לשמוע את מה שאנחנו מספרים. נכנסה יחידה מיוחדת, שכולה רעולי פנים, עם 16-M, עם דובונים גדולים שחורים, לעכו העתיקה. התנפלו על צעירים שהיו בבית קפה ועשו עליהם חיפוש. אלה היו אנשים נורמטיביים. בדרך כלל, במקום לתפוס את הפושעים, המשטרה מתנפלת על אנשים נורמטיביים. מי שהיה רואה אותם לא היה מבדיל בין הכוח המיוחד הזה לבין כל ארגון פשיעה שמסתובב בכפרים שלנו כרעולי פנים לבושים שחור. חוסר ההבנה של המציאות מקומם כבר. ועוד משתמשים בעובדה שאנחנו מאבדים את הילדים שלנו בגלל עולם הפשיעה הזה, ותחת המעטה הזה מכניסים חוקים שהולכים לדכא יותר ויותר את האנשים הנורמטיביים בחברה, שהם הרוב. שלא יהיו אשליות – מדובר עכשיו על להכניס כוחות צבא לתוך המשטרה. אתם יודעים טוב יותר ממני שהאימונים שהאנשים עוברים הם אימונים לחסל את האויב, שהוא בדרך כלל ערבי. שולחים אותם להתעמת עם האזרחים, וזה בחוק הראשון. בחוק השני נותנים יד חופשית, כאילו אין עכשיו אפשרות בחוק לעשות חיפוש אם יש חשד שיש ראיה, וצריך לתפוס אותה. מספיק עם הזלזול המוחלט הזה באינטליגנציה של האנשים. לא יכול להיות שישתמשו בצעקה שלנו נגד הפשיעה ויהפכו אותה נגדנו, כנשק נגדנו. מי שהיד שלו על ההדק במקרה הזה אלה חברי כנסת ערבים, שיודעים בדיוק מה המציאות בחברה שלנו, שיודעים בדיוק איך יהיה השימוש בחוקים האלה.
אני לא מבינה איך יכול להיות שנשב פה ונשמע: מסכים, מסכים, בעד, בעד. הנגד היה מאוד ברור לפני שבועיים. היה להתגרות – נגד, נגד. אז בואו נראה אתכם מתגרים ואומרים "נגד", על חוק כזה; חוק שיכניס אנשים עם נשק לתוך הבתים שלנו בלי שיהיה להם שום היסוס, ואחר כך, כשישאלו למה נכנסתם, יש להם אליבי מוכן: חשדנו שיש ראיות שצריך לתפוס. אתם יודעים טוב מאוד שהמשטרה רקובה מבפנים. אתם יודעים טוב מאוד שהמשטרה ברוטלית כלפי האוכלוסייה הערבית, נגד הצעירים שלנו, ובכל זאת נותנים להם עוד אפשרויות ועוד אופציות לדכא עוד יותר. חבל שאתם יושבים ומקשיבים, ובסוף אומרים "בעד". מתי תתעוררו? כשיקרה – מה? תגידו לי, מה יגרום לכם לצאת מהצבעות העדר האלה? מה? הריסות בתים – כבר בסדר; הכנסת המשטרה בברוטליות כזאת – בסדר; והכנסת הצבא – בסדר. מה, איפה הקווים שלכם? רק תסרטטו לנו, שנדע. שנדע שאתם לא תתערערו לפני הקווים האלה. אבל כנראה כל הקווים נמחקו, נמחקו מזמן.
427 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.