קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בליל עשרה בטבת אין תאריך יותר מתאים מלדבר על מדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית – והפעם, נאום מס' 5, בנושא הכשרות. אחד המאפיינים המרכזיים של מדינה יהודית הוא מערכת הכשרות הממלכתית. לאחר שחוק הכשרות עבר בצורה נכלולית תחת המטרייה של חוק ההסדרים, הגיעה העת להסביר מה עומק הבעיה בו ואיך אמור להיראות מערך הכשרות במדינה יהודית.
יהודי מטייל בחוץ לארץ ומחליט ללכת למסעדה. הוא מגיע למסעדה, ששמע שהיא כשרה, ובמקום מראים לו תעודה של איזשהו גוף כשרות כלשהו. הוא איננו מכיר את מגוון גופי הכשרות בחו"ל – ואגב, יש למעלה מ-1,000 כאלה – ומי מהם הוא רציני, ואין לו מושג אם הוא יכול לסמוך על הכשרות שלהם. במקרה הטוב הוא יתחיל לערוך בירורים או יימנע מלאכול שם. במקרה הפחות טוב, הוא יאמר לעצמו שמן הסתם זה בסדר, והראיה היא שיש תעודת כשרות. סיכוי טוב שהוא ייכשל באכילת מאכלות אסורות. גם בגלל שבאופן כללי רמת הכשרות בחוץ לארץ נמוכה מאשר בארץ, וגם בגלל שגופי הכשרות הם בעלי אינטרס עסקי, חלקם אינם מקצועיים בעליל, ואין מערכת אכיפה שתטפל בתופעה של הונאה בכשרות.
זו המגמה שאליה מכוונת דרכם של ליברמן ובנט, והיד הארוכה שלהם, מלינובסקי וכהנא. במדינה יהודית זה אמור להיראות אחרת. במדינה שבה לא רק שיהודים יכולים לחיות ולקיים מצוות באופן פרטני, אלא שהיא בעלת זהות יהודית, ומתוך כך יש לה אחריות על קיום התורה באופן ציבורי ובמערכות הציבוריות, חייבת להיות מערכת ממלכתית שאחראית לכשרות; כזאת שמי שמנהל, מנחה ומוביל אותה זהו הגוף האחראי לזהות היהודית של מדינת ישראל ולכל ענייני הקודש שלה – כלומר, הרבנות הראשית לישראל. מערכת כשרות כזאת היא בעלת אינטרס ציבורי בלבד, ללא שיקולים עסקיים ותלות כלכלית בגופים המושגחים. היא זאת שיוצרת מציאות כמו היום, שבה אין כמעט בשר טרף בשווקים, ורכיבי המזון המיוצרים במפעלים הינם כשרים. בזכות מערכת כזאת בגופים ציבוריים, כגון משרדי ממשלה, בתי חולים ומוסדות לימוד, נשמרת הכשרות, וכלל האזרחים יכולים לשהות ולאכול בהם ללא חשש. מערכת זו אחראית לדאוג לטיפול יעיל בניסיונות הונאה של שומרי הכשרות.
אכן, כמו כל מערכת ציבורית, גם מערכת הכשרות זקוקה לתיקונים ולשיפורים. אך מה שהממשלה הזאת מובילה זה חורבן הכשרות הממלכתית, וכנגד זה נמשיך להילחם בכל מאודנו, כי זאת מלחמה על הנשמה. תודה רבה.
349 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.