קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מיכל, אני חושבת שהעלית נושא מאוד חשוב, חברתי חברת הכנסת מיכל וולדיגר. הרבה מהנושאים שאת מעלה הם חשובים, אבל זה אחד באמת בולט. והאמירה שאמרת בסוף דברייך, שנחשוב שזו הייתה ילדה – – –
מה אמרה מיכל? היא אמרה: תחשבו שזאת הייתה הילדה שלכם. הרי ברור שאם זאת הייתה הילדה של דודי, של הרב יעקב מרגי, שלי – –
– – של איתן, כבר היחס היה שונה. לפעמים במדינת ישראל אתה צריך שיהיו לך קשרים כדי לקבל את מה שמגיע לך. ככה זה לפעמים. ואני חושבת, באמת, אדוני היושב-ראש – אני לוקחת את זה על חשבון הנושא שרציתי לדבר עליו, אבל אני חושבת שאנחנו יכולים להתאחד פה בבית הזה ולפנות לשר החוץ ולבקש את התערבותו האישית בנושא הכאוב הזה.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת: תחשבו שאלה היו הילדים שלכם, התושבים באביתר, שהממשלה באה אליהם והציעה להם עסקה. בתמורה לעסקה הזו הם היו צריכים לוותר על עקרונות חשובים שלהם, על מאמץ גדול שהם השקיעו במשך חודשיים לבנות את היישוב שלהם. הם היו צריכים להסכים לרדת ולהתפנות בעצמם מהיישוב, אבל בתמורה הוצעה להם עסקה מסוימת, שהממשלה תכשיר את המקום אחרי זמן מסוים, תאפשר להקים שם ישיבת הסדר, תאפשר להחזיר לשם שלוש משפחות. זו הייתה העסקה, והם ישבו ודנו כל הלילה. היה דיון קשה מאוד – אנשים שמסרו את הנפש לגור חודשיים במבנים בלי דלתות, בלי חלונות, עם כל העשן, והערבים בסביבה מציתים צמיגים סביב היישוב שלהם כדי שאי-אפשר יהיה לנשום מרוב עשן. אחרי לילה של דיונים, הם החליטו לקבל את העסקה הזו. ואז באים – גברתי השרה אורנה, את יודעת כמה אני באמת מעריכה אותך מאוד, באמת. באה הממשלה שהציעה להם עסקה מסוימת ואומרת להם: בסדר גמור, קיבלתם, הינה הרכב, רק מה, הוצאנו את המצבר, הורדנו לכם שני גלגלים, יהיה בלי חלונות – קחו, סעו.
בדיוק. הביאו להם מכונית, עכשיו רק זה חסר, רק ההוא חסר ורק זה. אני רוצה להגיד – – –
אני רוצה להגיד, אם זה לא היה – – –
זה היה מאוד מצחיק אם זו לא הייתה על חשבוננו, הבדיחה הזאת. ואני רוצה להגיד לך, גברתי השרה, את במקרה יושבת פה, אבל במקרה טוב לי שאת יושבת, כי את דווקא שרה שאני מאוד מעריכה ברמה האישית. אני רוצה להגיד לך, לא חשוב כרגע מה הדעה שלך על יישוב הארץ, על המתנחלים, על אזור השומרון. זה לא משנה. יש התנהלות נורמלית מול בני אדם, יש מה שנקרא הבטחה שלטונית, יש מה שנקרא קשרי ממשלה-אזרחים, וצריך לעמוד באיזושהי רמה של הגינות. הציעו להם עסקה מסוימת, ועכשיו כל הזמן עושים בה עוד חורים ועוד חורים. איך אמר פעם אהוד ברק? יותר חורים מגבינה. הוא אמר את זה על הסכם אוסלו האומלל. ככה זה נראה.
ואני אומרת, באמת, עזבי שנייה את הדעה האידיאולוגית שלך, שימי בצד – התנהלות מול אנשים שבאמת הסכימו לוותר על חלום גדול שהיה להם ולא ללכת למאבק, כי הסבירו להם שחשובה האחדות, שלא רוצים עכשיו תמונות קשות, שלא רוצים עכשיו התכתשויות, והם הסכימו. ישבו לילה שלם ודנו ודנו ודנו ובכו, בכו.
499 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.