קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אוקיי. בסדר גמור. אז אני אדבר על הודיה מונסונגו.
לא, לא, בהחלט. כבוד יושב-ראש הכנסת – –
– – הודיה מונסונגו – אני מניחה שהשם הזה לא מוכר לכם, למרות שדיברתי עליה היום. אני אדבר עליה היום שוב. דמיינו ילדה בת 12 במעצר לבדה בארץ זרה. אין לה כל יכולת להסתדר ללא עזרה. מה אתם הייתם מוכנים לעשות על מנת לשחרר אותה? הודיה היא צעירה בת 26 עם צרכים מיוחדים. מומחים אבחנו את גילה המנטלי בהתאם למנת משכל של ילדה בת 12. הודיה, על לא עוול בכפה, נכלאה לפני כמעט שנתיים בכלא בפרו. הוא הושמה בתא יחד עם רוצחות ונשים הכי אלימות שיש. היא נוצלה על ידי אדם שקנה אותה בנסיעה לחו"ל, לכאורה, לעבודה כבייביסיטר של הילדים שלו. בשדה התעופה בפרו עצרו אותה, בדקו במזוודה שלה, ולתדהמתה, נמצאו שם סמים.
הודיה ישבה בכלא הכי אכזרי בפרו 278 ימים. לאחר מכן, במאמץ רב, הועברה הודיה למעצר בית, ומאז היא תקועה שם, כמעט שנתיים לבדה בארץ זרה. המשפחה נאלצה לגייס תרומות במשך כל התקופה הזו כדי להמשיך ולקיים את הודיה ולממן את הליווי המשפטי שלה. הנשיא לשעבר – בעצם עוד לא לשעבר. הנשיא ריבלין ביקש מנשיא פרו לחון אותה, אבל בפרו התחלפו מאז עוד שני נשיאים, והדבר הזה לא מתקדם לשום מקום. בית המשפט בפרו השתכנע שהודיה סובלת מפיגור שכלי גבולי ולכן לא יכולה לעמוד לדין, ועדיין קבע שהיא תהיה במעצר בית. כל יום נוסף שהיא שם לבדה מסכן אותה יותר ויותר, הן גופנית והן נפשית. לאחרונה דווח כי העבריין שניצל את הודיה הודה במעשה בהסדר טיעון והודה כי ניצל אותה. הודיה נמצאת בפרו יותר מ-600 ימים וממשיכה לשאול שוב ושוב: למה אני עדיין בפרו? למה אני לא יכולה לחזור הביתה? ושוב, אני מזכירה לכם, היא ברמת המשכל שלה כבת 12.
אני רוצה לגלות לכם גם שאני מכירה את הודיה, כי הודיה עשתה שירות לאומי במסגרת תוכנית מיוחדת בבת עמי, עמותה של השירות הלאומי שעמדתי בראשה עד – – –
היא נסעה עם שני אנשים שבעצם עבדו עליה, והם שבעצם סחרו בסמים.
נתנו. היא עשתה גם שירות לאומי, והמטרה בשירות לאומי, בתוכנית הזאת, זה באמת לאט-לאט לפתח אצלה כישורים של חיים עצמאיים, ונתנו לה חיים עצמאיים, כי היא בכל זאת אישה בת 26, מותר לה לטייל קצת בעולם, מותר לה לבחון, נכון? לא צריך להחזיק אותה כל הזמן ליד – – –
אני לא יודעת להיכנס לזה, אם כן או לא. בכל מקרה, מה הקשר? אני לא מצליחה להבין.
אז אני אשב איתך ואסביר לך על המצב. בכל מקרה, מה שאני אומרת הוא – – –
זה לא דומה, כי פה היא בחורה עם צרכים מיוחדים.
היא לא ידעה על כלום. היא באמת לא ידעה שום דבר.
בכל מקרה, אני קוראת לשר החוץ יאיר לפיד ומבקשת ממנו להתערב לטובתה של הודיה. אפשר להביא אותה הביתה.
בבקשה, בבקשה. אני רוצה ממש, גם לו וגם לשר המשפטים גדעון סער וגם לראש הממשלה – אני מצפה מהם להתערב לטובת הבחורה המסכנה הזו וההורים שלה והמשפחה שלה, שרוצים להביא אותה לכאן, בחזרה ארצה. תחשבו שזו הבת שלכם.
הודיה צריכה לחזור לחיק משפחתה ולחיות בבטחה כאן, בארצנו. מדינת ישראל חייבת לפעול מיידית לחילוצה ממסע הייסורים. אסור שיקרה שם אסון, כי אם נחכה עוד רגע זה עלול לקרות. תודה.
551 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.