קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, אולי חלק מהציבור וחלק מנבחרי הציבור היום מכירים את השם מייסר עותמאן. אני בטוחה שבעוד יומיים, שלושה, אף אחד לא יזכור מי זאת מייסר עותמאן ולמה בכלל צריך לזכור את השם שלה. מייסר עותמאן היא האישה הערבייה השביעית שנרצחת השנה. היא אותה צעירה בת 27, אימא לארבעה ילדים, שנרצחה מול שניים מהילדים שלה ביריות לאחר שמישהו חדר לתוך הדירה שלה, כנראה, וירה בה.
למה אני אומרת את זה? כי לצערי הרב, כל הנשים הנרצחות, אם הן ערביות או יהודיות, הופכות באיזשהו שלב לסטטיסטיקה רשומה, וחלק גדול מהאנשים גם לא יודעים על קיומה של הסטטיסטיקה הזאת, ואנחנו עוברים הלאה לסדר-היום שלנו, עוברים לדבר על מי באמת ראש הממשלה האמיתי. על מה עוברים לדבר? מי אופוזיציה ומי קואליציה. ממשיכים לדבר ולא שואלים על אלה שנחרבו החיים שלהם כי אימא שלהם נרצחה מול העיניים, והם צריכים לחיות עם זה כל החיים, ולא שואלים על אותן נשים שסובלות מאלימות ומטרור בתוך הבתים שלהן, ואנחנו מתגוששים ומתדיינים כאילו הדברים שסביבם דנים הם הכי חשובים.
אני זורקת עכשיו אתגר לפתחה של הממשלה החדשה. לא אכפת לי ממש עכשיו אם מישהו יגיד לי: לא עשינו מספיק, כי אני כבר אומרת את זה מעל 30 שנה, שלא עושים מספיק לעצור את מגפת האלימות נגד נשים. אבל לממשלה הבאה יש תוכנית שחלק גדול מהשרות שמכהנות היום בממשלה נלחמו יחד איתי בכנסות הקודמות כדי שהממשלות יקצו תקציבים לתוכנית הזו. התוכנית אושרה, התקציבים לא הגיעו, היישום לא נעשה כמו שצריך, והנשים ממשיכות להירצח.
בואו תשלבו ידיים. האתגר האמיתי: שנשמע שהממשלה בתקציב של השנה הבאה סוגרת את הפער של התקציב שלא שולם עבור התוכנית הזו ומוסיפה תקציב ל-2021, ואולי סוף-סוף נראה מאבק אמיתי. חוץ מזה נואמים נאומים חוצבי להבות, והצהרות ממש ממש לא מגינות על נשים מהאלימות הזו. תודה.
279 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.