קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני יושב וחושב לעצמי, ואולי הרב דרעי יוכל לעזור לי פה, מה הרציו שבין הצעת החוק הזו – שני דברים שהם לא קשורים אחד לשני: "לקבוע כי מועדי ישראל לא יבואו במניין התקופה שבה יש להעביר את חוק התקציב לאחר הקמת הממשלה", שמועדי ישראל לא יבואו בחשבון, שאף אחד לא יהיה חלילה חשוד שיעבוד בשבת. הדבר השני – לאפשר לקבוצה של ארבעה חברי כנסת להתפלג מסיעתם אף אם אינם מהווים שליש ממנה.
בעצם החלק השני זה חומר נפץ של פוליטיקאים כשהם רוצים לחשוב מה בעצם מונח פה, בדבר הזה. לחשוב איך אני יכול להתפלג ואני לא אהיה פסול בעתיד מלהיבחר, אני לא איחשב לאחד – שהייתי והלכתי. אז הם רוצים לתת לי את הדרך שעדיין תהיה לי הזכות להיבחר, למרות שאני עושה מעשה שהוא לא ייעשה. זה מה שבא בחלק השני של החוק. מה הקשר שלו לחלק הראשון? כשאתה מתבונן בזה אתה רואה שפתאום בכנסת כזו, שבה הקואליציה מורכבת מכאלה שמחפשים לעקור את תורת ישראל, מעוניינים להשכיח את השבת, מוכנים להרוס את התא המשפחתי, את קדושת המשפחה, מוכנים לעשות את הכול כדי שלא ניראה מדינה של יהודים שומרי תורה ומצוות, מביאים לנו דבר – כאילו המדינה עכשיו קמה: אם אתם רוצים להכין תקציב בתוך תקופה מסוימת, הימים של מועדי ישראל לא ייחשבו במניין הימים. לצורך מה זה בא, אם לא כדי להכניס את החלק הקרימינלי של החוק? איך אפשר לעשות איזושהי תחבולה, לפרוש ועדיין לא להיחשב פורש? אין לי הסבר אחר. אף פעם זה לא היה חסר לאף אחד, שלא לחשב את אותם ימים בודדים בתוך 120 יום או 130 יום או 150 יום להכנת תקציב וכדומה. ואף אחד לא חלם לעשות פעולות כדי לפרוש. רק ראש קרימינלי, שמסתובב פה בבית וחושב על כל מיני דברים, בא והשחיל דבר אחד בשני מבלי שנבין מה שהוא רוצה. תודה רבה.
293 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.