קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ועדיין כמו כל בית ישראל, אנו עדיין המומים ומזועזעים מתרבות הרמייה והשקר של ראש ממששת המנדטים ומתעלוליו להשגה ברמייה את המטרה שאליה שאף. אבל לחגיגה הזו רבים וטובים לא שותפים. אנשים עם יושרה וכבוד עצמי מבינים שנעשו כאן רמייה ועוקץ פוליטי. אחד מהם הוא העיתונאי קלמן ליבסקינד, הידוע בתקיפתו המאוזנת גם את השמאל, וכשצריך – גם את הימין, אבל הגינותו לא מוטלת בספק. אגב, לפני כמה שנים, כאשר גלגלו עליי בג"ץ בחירות נוספות בעיר בית שמש בחשד לזיופים, וכשניצחתי שוב, בסייעתא דשמיא, הוא היה הראשון שיצא להגנתי כנגד החלטת בית המשפט הפסולה וההזויה.
קלמן ליבסקינד תוקף במילים קשות את חברי ימינה, שלדבריו שדדו את קולותיהם של אנשי הימין והעניקו אותם לשמאל. ליבסקינד גם מטפל במאמרו ומגחך על חבר הכנסת ניר אורבך, שהסביר השבוע שהשיר המשותף של אברהם פריד ואביב גפן גרם לו להגיע להחלטתו הפסולה.
ואני קורא לכם, חברים יקרים, את מאמרו החשוב להבנת המצב המביך, ובעיקר המביש: "לא קל היה לי לכתוב את הדברים שתקראו כאן. את נפתלי בנט ואת אילת שקד אני מכיר שנים ארוכות. כמה פעמים הצבעתי עבורם, וגם כשלא – – – תמיד – למרות ביקורת על מהלך כזה או אחר או על החלטה כזו או אחרת – חשתי כלפיהם כבוד והערכה. אבל זהו, לא עוד. המהלכים האחרונים שלהם והממשלה שהם יציגו השבוע – תוך מעשה רמייה, גנבת דעת והתנהלות הפוכה לכל תפיסה אידיאולוגית שהציגו במהלך השנים – לא יכולים לזכות אותם ואת חבריהם לרשימת ימינה לא בכבוד ולא בהערכה. 'אני יודע שהרבה מאוד מהמצביעים שלי כואבים. הכאב הוא אמיתי ואני מקבל את הביקורת בהבנה', אמר בנט לעמית סגל. וכאשר הוסיף, כעבור כמה ימים, בהצהרה חגיגית, ש'ביקורת לגיטימית, מחד, והתנהגות מדאיגה, מאידך', וניסה להעביר את המסר שלפיו עם כל הכבוד לכאב של מצביעיו חייבים להתקדם קדימה, חשבתי שאני מתפוצץ. מה זאת אומרת שאתה מקבל בהבנה את הביקורת? בשם איזו זכות מוסרית אתה מעז להעיר פה משהו למישהו? תארו לעצמכם סיטואציה שבה אדם שגנב לכם לפני דקה את הארנק מהכיס, עומד על במה ברחוב, נוכח מבטכם ההמום, ובטון ממלכתי מחלק ציונים לסגנון הלשוני שבו אתם משתמשים כאשר אתם צועקים: 'גנב, גנב, תחזיר את הארנק'".
כבר. "ובכן, מה שעשו בנט ושקד", ומתן כהנא, וניר אורבך ועידית סילמן ואביר קארה, "חמור פי אלף מאותו כייס שניצל הזדמנות".
"הם לא גנבו ארנק עם 200 שקל, הם גזלו מהמצביעים שלהם את הדבר היקר ביותר שיש בכיסו של אזרח במדינה דמוקרטית, הם שדדו" – – –
401 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.